ילדים נשרפים למוות, וברוסיה כבר לא מאמינים לשלטון

כותבת אורחת: יאנה סוריאדניה

כבר כעת ברור שהשריפה במרכז המסחרי בעיר קֶמֶרובו (Kemerovo) שבדרום סיביר הפכה לאסון שישאיר חותם על רוסיה. הטרגדיה הזו לא תישכח במהרה והיא מסמלת את כל מה שרוסיה כיום: השחיתות, חוסר האמון העמוק של האזרחים כלפי הרשויות וחוסר הערך של חיי האדם.

העדויות מהמקום מצמררות. עשרות ילדים שבאו לאולם הקולנוע במרכז המסחרי "דובדבן חורפי" לצפות בסרטי אנימציה, התקשרו להיפרד מהוריהם בעת השריפה ומתו כשהם נעולים בתוך הלהבות. עד כה נספרו 64 הרוגים.

לשריפה קדמו מחדלים רבים. המרכז נמצא בבניין ישן ששימש בעבר כמפעל עוגות ולא עמד בסטנדרטים בטיחותיים, לכן השריפה בו התפשטה מהר מאוד. למאבטחים לא היה רישיון מתאים, מערכת האזעקה לא עבדה.

פוטין מבקר בזירת האסון: 

למרבה הזוועה, לא מדובר במקרה יוצא דופן. ברוסיה פועלים מאות מבנים כאלה, אם לא אלפים, ובכל אחד מהם עלול להתרחש אסון דומה. השחיתות מושרשת כה עמוק בחברה הרוסית, שגם אם בעל מרכז מסחרי כזה רוצה לעמוד בתקני הבטיחות, זה מאוד לא פשוט. נציגי הרשויות באים לרוב במטרה אחת – להרוויח כסף – והם דואגים למצוא בעיה כזו או אחרת, עד שישולמו דמי השוחד. אז למה לטרוח?

הציניות הפעם עברה כל גבול

אי-עמידה בתנאי בטיחות ורשלנות שערורייתית כבר עלו בחיי מאות בני אדם ברוסיה. ב-2003 פרצה שריפה במעונות סטודנטים במוסקבה. היא התפשטה במהירות משום שהמבנה היה ישן והובילה למותם של 44 בני אדם. ב-2006 פרצה שריפה במחלקת נשים בבית החולים בעיר. 44 נשים נספו בה, משום שיציאות החירום היו נעולות והן לא הצליחו להימלט מהבניין. ב-2007 פרצה שריפה בבית אבות באזור קרסנודאר, בה נספו 63 בני אדם. כוחות ההצלה הגיעו למקום רק כעבור מספר שעות. ב-2009 פרצה שריפה במועדון בעיר פֶּרם, אחרי שימוש לא בטיחותי בזיקוקים. היא הובילה למותם של 156 בני אדם. בכל המקרים האלה, נציגי הרשויות לא נענשו, או לכל היותר קיבלו עד שנתיים מאסר וכעבור זמן שבו לתפקידיהם.

אולם הפעם נראה שהציניות, טיוח העובדות והזלזול חוצים את כל הגבולות. מושל המחוז, אמאן טולייב, בחר שלא להגיע למקום האסון, זאת לדבריו, כיוון שלא רצה שהשיירה שלו תחסום את הגישה לזירה עבור כוחות ההצלה. האיש היחיד בפניו הרגיש טולייב צורך להתנצל היה נשיא המדינה ולדימיר פוטין, שהגיע לביקור בזירת האסון. טולייב "הסביר" לנשיא כי בעצרת שהתקיימה בעיר אחרי השריפה, שנשמעו בה גם קריאות נגד פוטין, לקחו חלק "כוחות האופוזיציה". בקיצור, המושל לא התנצל בפני התושבים, וגם לא לקח אחריות או הזדהה עם משפחות הקורבנות, אבל מצא לנכון לבקר אותן ואת האזרחים המפגינים. למה? כי הוא החזק, ולכן גם הצודק.

> "נתניהו הצטרף למועדון המעריצים של פוטין מבלי להבין מיהו באמת"

פוטין כמובן הבטיח שהאחראים ייענשו. כמו תמיד, הוא דאג לבדל את עצמו מהרשויות בעיר. כך עשתה גם התקשורת הממסדית. במצבים מהסוג הזה, פוטין לא מכחיש שהיה מחדל, הוא מבטיח חקירה וענישה, הרי שמבחינתו מדובר במחדל מקומי שנוגד את כל מה שפוטין מקדם, דורש ומאמין בו. איני אומרת שפוטין הוא האשם היחיד במה שקרה, אבל גם אין גם להתכחש לעובדה שמדובר בשיטה מקולקלת מיסודה, בפירמידת שלטון מושחתת, בהיעדר פיקוח אמיתי, וביחס מזלזל לאזרח.

האם הרשויות מסתירות את המספר האמיתי

איגור וסטריקוב שאיבד את שלושת ילדיו, את אשתו ואת אחותו בשריפה, קרא לתושבי העיר להתאסף למחאה נוספת ב-31 במארס, ואמר כי אין לו מה להפסיד. האמירה העוצמתית הזו משקפת כנראה גם תחושות של תושבים אחרים שאיבדו את יקיריהם. על פי הנתונים הרשמיים מדובר כאמור ב-64 נספים, אך ברשתות החברתיות מדברים על יותר מ-350 הרוגים, ביניהם קרוב ל-150 ילדים. הטענה ברשתות החברתיות היא שהרשויות מסתירות את הנתונים האמיתיים באמצעות הסכמי השתקה והפחדות.

קשה כמובן לדעת מה המספר האמיתי, אבל עצם הטענות שמספר הקורבנות גבוה יותר והדרישה לדעת את האמת – משקפות את החשד הגדול ואת חוסר האמון העמוק של אזרחי רוסיה כלפי המדינה והרשויות. צריך לזכור שטיוח מספר הרוגים אינו דבר חדש או חריג ברוסיה. זה קורה גם עם אזרחים וגם עם חיילים שיוצאים לקרב. כך היה כשעשרות חיילים רוסים נהרגו בקרבות במזרח אוקראינה. רוסיה הכחישה את מעורבות החיילים שלה במלחמה, וגם אחרי שנשמעו עדויות של עיתונאים וארגונים בינלאומיים, היא המשיכה להתכחש שהם נהרגו שם, והם נקברו בקברים ללא שם. במציאות כזו אין פלא שמידע הסותר את הטענה הרשמית הופך לשיח קונספירטיבי פורה.

אתמול (שלישי) התקיימו עצרות גדולות בעשרות ערים ברוסיה, בהן סנט פטרסבורג ומוסקבה. לא בטוח שהעצרות והמחאות האלה יתפתחו למשהו גדול יותר, למרות שזעם האזרחים גדל והולך. מה שבטוח שללא שינוי עמוק וללא דרישה אזרחית, שיכולה לבוא רק בעקבות ההבנה שהמדינה משרתת את האזרח ולא היפך, היחס לחיי אדם ברוסיה יישאר כפי שהוא.

יאנה סוריאדניה היא פרשנית לפוליטיקה רוסית.

> מסר ממארגני צעדות השיבה בעזה: "רוצים לחיות בשלום עם הישראלים"