ילדים בחקירה: "צעקו עלינו שאנחנו שקרנים, אבל לא הראו לנו כלום"

בכפר אום לספה שבפאתי יטא בדרום הר חברון, שיחקו אתמול (שני) חמשת הילדים שנעצרו בשבוע שעבר על ידי הצבא סמוך למאחז הלא מורשה חוות מעון בעת שליקטו צמחים. האירוע, חריג אפילו לשגרת הכיבוש, והתיעוד –  שבו נראים חיילים חמושים גוררים ילדים בני 8 עד 13 – עורר עניין רב בישראל ובעולם. ברבים מכלי התקשורת הישראליים התקבעה הטענה שהילדים גנבו או ניסו לגנוב תוכים.

ג'אבר (13), זיד (12), עומר (10), יאסין וסאקר (8) הם בני דודים. ביום רביעי שעבר הם יצאו לקטוף עכוב. כפי שציין הפעיל סימי הורייני, שליווה את הסיפור מרגע מעצרם, הילדים פשוט הלכו למקומות שבהם מצאו עכוב, בלי לדעת שהם מתקרבים לאזור "אסור" או מסוכן. "לא היו שם שום גדר או שער", אמרו הילדים, כשהם מתייחסים לאזור סביב המאחז חוות מעון.

אף שבמשטרה הבהירו לאחר האירוע שהבחירה להביא את הילדים לתחנה בקריית ארבע היתה של הצבא (בשטח נכחו גם קצינים), עדיין התעקשו לזמן שניים מהילדים, שגילם 12 ומעלה – גיל האחריות הפלילית לפלסטינים בשטחים – לחקירה ביום ראשון. עורכות הדין גבי לסקי וריהאם נאסרה ביקשו לבטל את החקירה אחרי המעצר ביום רביעי, אך לא קיבלו תשובה מהיועץ המשפטי במשטרה ובצבא.

ג'אבר וזיד נחקרו במשך שעה ארוכה בחשד ל"התפרצות וגניבה". על פי עדותם של שני הילדים, החוקרים התייחסו אליהם בקשיחות, הטיחו בהם שהם שקרנים, ואפילו ניסו לבצע בהם תרגילי חקירה שמתאימים יותר לניסיון להפליל עבריינים. בשום שלב לא הוצג בפניהם צילום, וידאו, עדות של מתנחלים או ראיה אחרת לכך שלקחו דבר מה מהמאחז. בתיעוד מהאירוע נראים דווקא המתנחלים לוקחים את חמשת הדליים המלאים בעכוב שהשאירו מאחוריהם הילדים.

השניים סיפרו ל"שיחה מקומית" על החקירה שעברו. זיד סיפר: "אמרו לי – נכנסת למקום שלנו. אמרתי – לא נכנסתי. היו איומים. צעקו עלינו שאנחנו שקרנים, שלא ככה קרה. אפשר היה להבין מהם שנלך לכלא. לא היה להם כלום, גם לא הראו לנו.

"אמרו לנו שהקטנים נכנסו, האשימו את הקטנים. אמרו לנו שאסור לגנוב, אמרו לנו שגנבנו, אבל אנחנו לא גנבנו. אמרתי להם שאף אחד לא נכנס, לא קטנים ולא גדולים", סיפר זיד, והצביע על בני משפחתו הצעירים יותר, שישבו לידו בשקט.

ג'אבר שתק רוב השיחה, ורק ציין שהם הלכו לאסוף עכוב ו"פחדו מאוד" כשראו מתנחלים מתקרבים אליהם. "הספקנו לאסוף חמישה דליים", אמר, ואז נאלצו לברוח ולהשאיר מאחוריהם את הצמחים שליקטו. גם ג'אבר אישר שבחקירה, שנמשכה כשעה, החוקר טען שהוא "משקר".

ג'ובראיל, אביו של יאסין בן השמונה, הסביר את "תרגיל החקירה" שניסו לעשות להם החוקרים: "החוקר אמר להם – אני יודע שאתם לא נכנסתם, האחים הקטנים שלכם נכנסו (לשטח המאחז), ואתם נכנסתם להוציא את האחים שלכם. החוקרים רצו שהם (הילדים) יגידו שכל מה שהם (החוקרים) אומרים זה נכון. אם אתה לא אומר שזה נכון, אתה הולך לכלא".

ג'ובראיל לא היה במקום כאשר עצרו את הילדים ביום רביעי. הוא הגיע מעט מאוחר יותר וניסה לברר איפה נמצא הילד שלו. בן שמונה. אף שהמשטרה טענה לאחר האירוע כי השוטרים פעלו להחזיר את הילדים, הוא מספר: "עצרתי את הג'יפ של החיילים, אמרתי להם – שמעתי שלקחו את הילדים הקטנים, אני רוצה לדעת איפה הם. אחד החיילים אומר לי לא ראינו, אחד אומר לי לקחו אותם למשטרה, אחד אומר אנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים.

"ואז אחד החיילים אמר לי: 'הילדים שלך עשו בעיות'. אמרתי לו: 'אתה בעצמך אמרת ילדים. אם יש לך ילד בגיל שמונה או שש, הוא יודע מה הוא עושה?' הוא אמר לי: 'ילדים, אבל זה החינוך'. הבנתי את הגזענות שלהם".

משיחה עם שני הילדים, קשה להשתחרר מההרגשה שאחרי שהמתנחלים הבריחו את הילדים והחרימו את העכוב שלהם, בצבא ובמשטרה עשו הכל כדי להצדיק את טענותיהם לגבי גניבה, אף שהטענה אינה נתמכת בשום ראיה.

"היה ברור שאין ראיות נגד הילדים, ושחקירה באזהרה של ילדים אמורה להיעשות רק במקרים של חשדות כבדים בעבירות חמורות", אמרה עו"ד מוריה שלומות מקבוצת הורים נגד מעצרי ילדים, שליוותה את הילדים לחקירה במשטרה ביום ראשון. "אין כאן לא שיקול דעת מידתי ולא שכל ישר. כל אלה נרמסים לטובת סיפוק תאוותם ורצונם של המתנחלים באזור".

לדבריה, "הילדים יצאו מהחקירה מפוחדים ובתחושה קשה שהמתנחלים בחוות מעון המציאו סיפור מופרך והזוי על גניבת תוכי, ומאז הצבא והמשטרה מנסים בכל דרך לתפור כסות משפטית מציאותית להזיה, כל זה מבלי לראות שמולם עומדים ילדים קטנים ממש, בקושי על גבול האחריות הפלילית, שבאומץ רב חוזרים על העובדות שוב ושוב כמו תוכי: לא היתה התפרצות, לא היתה גניבה, ובטח שלא היה תוכי".

פנינו למשטרה בבקשת תגובה, היא תתפרסם ברגע שתתקבל.