newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יומני האופנוע בפלסטין: אי אפשר לעמוד בפני ריח הקפה

אנו עוצרים ליד בית הקפה של אבו נעים הממוקם בצד הדרך. הוא כולל עגלת עץ בעלת שלושה גלגלים, את צלו של הבניין הסמוך ומגוון סוגים של קפה ערבי שמיובא מכל העולם - חוץ ממדינות ערב. איך אפשר להגיד לא לכוס קפה?

מאת:

קפה, למי שמכור אליו כמוני, הוא מפתח הבוקר
(מחמוד דרוויש)

29 ביולי 2016

מאחורי הבטונדות במחסום דיר בלוט עומדים שני חיילים ישראלים. אין תנועה בצומת הזאת וימי שישי רגועים שם בדרך כלל. שלושתנו מתקרבים למחסום עם האופנועים שלנו, מעכירים את השלווה. אנחנו מורידים את המהירות ומחכים שהחייל יסמן לנו להתקדם או לעצור. אין סימן, אין שום דבר. אנחנו ממשיכים להתקדם ממש לאט עם רגל שמאל על האדמה כדי לעצור ברגע שהחיילים יתנו לנו את האות לעשות כך.

החייל מחייך, לוקח שני צעדים קדימה לפני הבטונאדה ומסמן לנו לעצור עם היד שלו. שלשתנו עוצרים, החייל לא מחכה לנו ואני שם לב לחיוך שלו. העור שלו קצת כהה ויש לו שיער עבות יותר מהחייל הרגיל וזקן שחור, הרובה שלו זרוק על צד שמאל שלו. הוא מסתכל על האופנוע ושואל מאיפה באנו.

"מראמללה" אני עונה לו, "ולאן אתם נסעים?", "לקלקיליה". החיוך שלו גדל אך הוא לא מסתכל עלינו, הוא עדיין בוהה באופנוע. "סע" "יום טוב" וממשיכים בנסיעה. מה גורם לו לחייך? המכונה היפה הזאת בעלת שני הגלגלים?

> יומני האופנוע: שיחה מפתיעה עם שוטר בכניסה להתנחלות

שלושה אופנועים יצאו לדרך (צילום: בסאם אלמוהור)

שלושה אופנועים יצאו לדרך (צילום: בסאם אלמוהור)

23 ביולי 2016

בצד הכביש המתעקל מטה עומדת עגלה קטנה למכירת קפה. אי אפשר להתעלם מריח הקפה, מצבעו או מהטעם שלו. הוא מושך אותך ואתה מסתכל עליו כאילו הוא אישה יפה שעברה לידך. אתה לא יכול להתנגד, עומד ליד העגלה ומבקש את הקפה האהוב עליך.

אפשר למכור קפה בכל מקום. תמיד תמצא מי שיקנה קפה ומדובר בעבודה מעניינת ולא קשה. לא צריך בית קפה יקר ועלויות גבוהות או מקום במרכז העיר כדי למכור קפה ולהתפרנס. כל מה שצריך זה עגלת עץ בעלת שלושה גלגלים שמיוצרת בעיר העתיקה בשכם, אותה עגלה אגדית שנושאת הכל: ירקות ופירות וצעצועים ופיצוחים וממתקים ופלאפל וכלי עבודה ומתנות ובית קפה נייד.

מעל העגלה, שגובהה מטר, אבו נעים, בעל הקפה, מניח את מה שצריך בשביל להכין קפה, תה ינסון (אניס) ונענע, נסקפה וסחלב. הדלתות של ארון הזכוכית נפתחות כלפי חוץ. את מיכל הגז הוא מאחסן בתוך העגלה ובתוך ארון הזכוכית עומד מיכל ובו מים שרותחים כל הזמן ומסביבו כמה פינג'אנים של קפה בגדלים שונים, כוסות קפה מנייר וכמה כפיות. אבו נעים מגיש קפה סאדה, קפה חלש, קפה כמו שצריך, קפה עם מעט סוכר וקפה עם הרבה סוכר. הכל קפה ערבי שמיובא מכל העולם – חוץ ממדינות ערב.

> יומני האופנוע בפלסטין: זר במולדתך

דוכן הקפה של אבו נעים בצד הדרך (צילום בסאם אלמוהור)

דוכן הקפה של אבו נעים בצד הדרך (צילום בסאם אלמוהור)

אבו נעים בן ה-44 עובד כמוכר קפה בכביש הישן של ירושלים-שכם והוא עמד בצלו של אחד הבניינים הגדולים שנבנו לאחרונה בצד הדרך ליד עין סיניא צפונית לראמללה. "אני עובד כמוכר קפה כבר שמונה שנים, לפני זה הייתי ספר בראמללה יותר מ-20 שנה", הוא מספר לנו עם חיוך על הפנים בזמן שהוא מכין קפה סאדה. הוא לא יכל להמשיך לעבוד כספר בגלל כאבים עזים שתקפו אותו ברגליים והוא נאלץ לשנות את מקצועו כדי לשמור על רגליו. "הייתי עומד ליד הגשר בין סילוואד לעין יברוד באזור ההתנחלות עופרה", הוא מסביר, "אבל אחרי שהמצב הבטחוני התדרדר ותקיפות המתנחלים נאלצתי להתרחק משם".

"בהתחלה הייתי עומד שם" הוא מצביע על הצומת הקרובה, "אבל אחרי שסיימו לבנות את הבניין הזה, באתי כדי לעמוד בצלו. זה מקום נהדר ויש בו מספיק מקום כדי שנהגי מכוניות ומשאיות יעצרו לקפה". אבו נעים עובד על העגלה עד אמצע היום, אז השמש מגיעה לשיא השמים והצל נעלם.

> לאן נעלמת הסולידריות העיתונאית כשקולגה פלסטיני יושב במעצר מנהלי?

הפוסט פורסם במקור בערבית בבלוג של בסאם אלמוהור ותורגם על ידי דימה דראוושה.

קפה בצל. אבו נעים והעגלה שלו (צילום בסאם אלמוהור)

קפה בצל. אבו נעים והעגלה שלו (צילום בסאם אלמוהור)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf