newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צו חדש מחייב תיעוד של חקירות קטינים בשטחים, אבל לא אם זרקו אבנים

בעקבות ביקורת בינלאומית מתמשכת הוציא הצבא את צו 1745, שמחייב את המשטרה להסריט חקירות קטינים בשטחים. זה היה יכול להיות טוב, אלמלא הצו החריג את העבירות הבטחוניות, כולל השתתפות בהפגנה או זריקת אבנים

מאת:

כותב אורח: ג'רארד הורטון

אפשר היה להרגיש את השינוי באוויר מאז פרסום הדו"ח של יוניצ"ף, אשר מצא כי הטיפול הלקוי בילדים אשר מוחזקים במעצר צבאי בישראל "הינו [בעיה] נפוצה, שיטתית ומובנית". השינוי בא לידי ביטוי בצו 1745, אשר מחייב את המשטרה הישראלית בגדה המערבית לתעד חקירות קטינים בווידאו ואודיו. הצו קובע עוד כי על החקירה להיערך ולהיות מתועדת בשפתו של הקטין.

עד לאחרונה ההקלטה והתיעוד בחקירות קטינים פלסטיניים היו לקויים, בלשון המעטה. הרשויות טוענות שכמעט שליש מחקירות הקטינים אשר נעצרו במהלך 2013 תועדו בווידאו ואודיו לפחות חלקית, ואף על פי כן בשום מקרה לא הועברו הקלטות לסניגורי הקטין בשלב מוקדם של ההליך המשפטי. במקרים אחרים, כשהחקירות הוקלטו קולית בלבד, דיווחו הסניגורים על פערים משמעותיים בין תוכן ההקלטות לבין התצהירים שעליהם בסוף חתמו הקטינים.

אולי הדבר המטריד מכל הוא דו"ח עדכני שפרסם ארגון המעקב אחר בתי משפט צבאיים (Military Court Watch), בו נמצא כי 69 אחוזים מהקטינים הפלסטינים דיווחו כי הורו להם או שהם אולצו לחתום על מסמכים בעברית, שפה שהם לא מבינים, בסיום החקירה.

השימוש בתיעוד מצולם של חקירות נמצא במגמת עלייה במספר מערכות משפט ברחבי העולם. היתרונות הם ברורים ואם ההליך היה מיושם בארץ עם נהלים ברורים, היה לכך פוטנציאל להוריד את מספר התלונות על התנהגות בעייתית של חוקרים, אשר מלוות את שיטת המשפט הצבאית הישראלית עוד מראשיתה.

במחקר שנערך לאחרונה בריאלטו אשר בקליפורניה, צויד כלל כוח המשטרה המקומי במצלמות שהוצמדו למדי השוטרים. במהלך הניסוי ירד מספר התלונות על השוטרים ב-88 אחוזים, וירד בשישים אחוז מספר המקרים שבהם שוטרים הפעילו כוח.

כאמור, התיקון האחרון לחוק הצבאי, אותו צו 1745, קובע שיש לכלול תיעוד מצולם בכל חקירה של קטין מעוכב בגדה המערבית. התיקון מגיע, בין השאר, בעקבות דרישות ברוח זו שהושמעו בין היתר על ידי הוועדה נגד עינויים של האו"ם (2009), הוועדה לזכויות אדם של האו"ם (2010), ארגון עורכי הדין של בריטניה (2012), יוניצ"ף (2013) וממשלת בריטניה (2013).

> בוקר מול ערמת פרוטוקולים מחקירות ילדים

ילד פלסטיני נלקח למעצר (צילום: אקטיבסטילס)

שוטר מג"ב עוצר קטין פלסטיני (צילום: אקטיבסטילס)

אבל האם ההתפתחות הזאת אכן מסמלת שינוי אמיתי? התשובה לשאלה זאת היא בפשטות: לא. הצו החדש מציין במפורש כי מדובר רק בחקירות שלא נוגעות לענייני בטחון, כפי שאלה מוגדרות על ידי המערכת הצבאית.

בגלל הגבלה זאת הצו למעשה לא ישפיע או לפחות לא יוסיף הגנה לזכויותיהם של קטינים המואשמים בעבירות ביטחוניות. לפיכך, חקירות של קטינים פלסטיניים עדיין יוכלו להיות מתועדות רק בכתב, בעברית, ללא צילום או הקלטה, במקרים של זריקת אבנים או השתתפות בהפגנות לא חוקיות – שתי עבירות שמסווגות על ידי הצבא כעבירות בטחוניות. לעומת זאת במקרה של עבירות תנועה מצד קטינים הצו אכן יקנה להם הגנה.

הדבר הטוב ביותר שניתן לומר על הצו החדש הוא שהצו פורסם בערבית, וכך מתאפשר למי שהצו מיועד עבורו לדעת את זכויותיו. אך בגלל ההגבלה לעניינים אשר אינם בטחוניים, השינוי בפועל אינו יותר משיפור קוסמטי.

ג'רארד הורטון הוא עורך דין ומייסד-שותף של Militry Court Watch. הוא עוסק בנושא של ילדים העומדים לדין בבתי המשפט הצבאיים של ישראל וחיבר דוחות רבים בנושא. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי יובל בר.

> האם כל ילד שזורק אבן הוא טרוריסט?

> עדויות מחדר חקירות הילדים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf