newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לפסול את ועדת הבחירות המרכזית

במערכות הבחירות האחרונות הפכה ועדת הבחירות לבמה לגזענות כלפי הח"כים הערבים. בדיון בעניינה של חנין זועבי הגיעה הוועדה לשפל חדש. לקראת הדיון בפסילתה בעליון הגיע הזמן להוציא את סמכות הפסילה מידי פוליטיקאים

מאת:

כותב אורח: סלאח מוחסן

הדיונים בבקשות הפסילה נגד מפלגות ומועמדים ערבים לכנסת הפכו בשנים האחרונות לטריבונל עלוב ומעליב. מפלגות ומועמדים המייצגים את המיעוט הערבי נדרשים פעם אחר פעם, לפני כל מערכת בחירות מאז שנת 2003, לבוא בפני ועדה המורכבת מפוליטיקאים זוטרים מטעם מפלגות המייצגות את הרוב, ולהוכיח שהם ראויים להתמודד בבחירות לכנסת.

גרועה מהמהלך עצמו, שהינו המשך ישיר לניסיונותיו של הרוב היהודי להצר את המרחב הפוליטי שבו פועל המיעוט הערבי, היא האווירה הגזענית במהלך הדיון וההערות הבוטות והגזעניות שנאלצים לספוג הנציגים של המפלגות הערביות מרגע כניסתם לאולם ועד צאתם ממנו. במדינה דמוקרטית הערות מסוג זה צריכות להוות סיבה מספקת להרחיק את הדובר מהוועדה ולהעמידו לדין פלילי.

כמי שנכח בדיונים של כל בקשות הפסילה מאז 2003, אני יכול להגיד בוודאות שהדיון בוועדת הבחירות הפעם, שעסק בבקשה לפסילת ח"כ חנין זועבי, ירד עוד יותר נמוך מהרמה הירודה של דיונים אלה בשנים האחרונות. כשחברת הכנסת חנין זועבי עלתה לדוכן להגיב לבקשות פסילתה, איבדו חברי הוועדה את עשתונותיהם. חברי ועדה הטיחו בח"כ זועבי פעם אחר פעם גידופים כמו "מחבלת", "טרוריסטית", "לכי לעזה" וגידופים נוספים. אחד מחברי הוועדה הרגיש מספיק בנוח להעיר בשוביניסטיות בוטה על צורת הלבוש שלה ואמר שהיא נראית כמו פעיל דאעש.

הכי גרוע היה כשחברת הכנסת זועבי אמרה משפט בערבית, ועוד לפני שהספיקה לתרגם את דבריה, אחד החברים בוועדה אמר: "רק שלא תצעקי עכשיו אללאהו אכבר ותתפוצצי". יו"ר הוועדה, כבוד השופט סלים ג'ובראן, לא מצא לנכון לנקוט בפעולה כלשהי על מנת להגן על זכותה של זועבי להשמיע את דבריה, מלבד מלהאיץ בה לסיים את דבריה, ומתחנונים חוזרים ונשנים לחברי הוועדה להירגע, לתת לו כבוד, ולאפשר לו לנהל את העניינים.

צפו: חנין זועבי מגיבה לבקשת הפסילה נגדה בוועדת הבחירות:

אם בוחנים טוב את הדיונים הללו ואת הסוגיות שהם מעלים רואים בבירור שאלה השאלות העומדות למבחן: האם הנרטיב שמבקשות לקדם המפלגות הערביות הוא לגיטימי או לא? האם מותר לאזרחים הערבים לדרוש שוויון מלא? להביע את זהותם הלאומית ואת הזדהותם עם בני עמם נגד הכיבוש והברוטליות הצבאית הישראלית? ושאלות נוספות שאינן צריכות לעמוד כלל תחת סימן שאלה, לפחות לא בפני ועדה כמו ועדת הבחירות הזו.

העיסוק התקשורתי המסיבי בבקשות הפסילה, העולה לאין ערוך מהדיון התקשורתי בפועלם האחר של חברי הכנסת הערבים, מהווה המשך ישיר לעיסוק בגבולות שמנסה הממסד לשרטט לפעילות הפוליטית שלנו. מאחר שהאזרחים הערבים אינם קיימים באג'נדה של המפלגות היהודיות-ציוניות, ונעדרים כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי סביב הבחירות לכנסת, אזכורן של המפלגות הערביות בהקשר של בקשות הפסילה תוחם את הפעילות הפוליטית שלנו לשאלת הזדהותנו עם בני עמנו הפלסטיני: האם היא בבחינת תמיכה בארגוני טרור, והאם, בהמשך לכך, ראוי לתת לנו להשתתף בבחירות או לא.

טוב שהפרופיל האישי של חברי הכנסת הערבים הוא גבוה יותר מהממוצע בכנסת, בלשון המעטה, והרבה יותר גבוה מזה של חברי ועדת הבחירות. חברי הכנסת הערבים מצליחים להפוך מעמד מבזה זה לבמה להבעת עמדות והשקפות, למרות כל המהומה סביב. זה בוודאי לא גורם לשינוי במאומה בקרב חברי הוועדה, אך לדעתי עשויה להיות לכך חשיבות כשבאים לבחון את המאמצים של החברה הערבית לנצל עד תום את הכלים האפשריים לשיפור מעמדה. תגובות חברי הכנסת הערבים לניסיונות הפסילה יכולות להוות מסמכים חשובים אם החברה הישראלית תרצה יום אחד לבחון מחדש את דרכה.

בשנים האחרונות הרוב בבית המשפט העליון נגד הפסילה היה גדול וברור, אך ההחלטות לא היו נחרצות מספיק על מנת לאותת לאותם פוליטיקאים להימנע מחזרה על מהלך בזוי זה. אם בית המשפט העליון רוצה לנקוט בצעד משמעותי נגד עריצות הרוב, ראוי שבפסיקתו הפעם לא רק יהפוך את החלטת הפסילה, אלא יתייחס לסוגיית פסילתם של מועמדים ומפלגות ככלי לניגוח פוליטי, ויחדד את המסר נגד מהלכים אלה.

יש לפעול להעברתן של בקשות הפסילה לגוף משפטי, שיבחן את בקשות הפסילה לפי ראיות וחוקים, ושחבריה מבינים מושגים בסיסיים בדמוקרטיה כמו זכויות מיעוט והזכות לבחור ולהיבחר.

סלאח מוחסן הוא מנהל המחלקה הציבורית של המרכז המשפטי עדאלה, שמייצג את ח"כ חנין זועבי ואת הרשימה המשותפת. פסילת מועמדותה של ח"כ זועבי על ידי ועדת הבחירות מצריכה את אישור בית המשפט העליון, והדיון בתיק זה יתקיים מחר (שלישי). הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> אני התלמידה היחידה בבית הספר שלי שמצביעה לרשימה המשותפת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf