newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מקרה חן אלמליח מזכיר שלשמאל אסור לקרוא לפיטורי עובדים בגלל דעות

אין מקום לפגיעה בפרנסה של עובד בגלל דעותיו, והקורבנות של הקריאות האלה הם ממילא תמיד העובדים החלשים ביותר

מאת:

כותבת אורחת: אורטל בן דיין

הפיטורים של חן אלמליח מגלגלצ בעקבות פוסט שכתבה בפייסבוק צריכים להיות שיעור חשוב עבור פעילי שמאל, פעילות פמיניסטיות ופעילים חברתיים בכלל. קריאות לפיטורין בשל הבעת דעה אינן נדירות במחוזותינו ואני מאמינה שהדרישה לפיטורין בשל הבעת דעה, קשה ומכוערת ככל שתהיה, היא דרישה פוליטית שגויה, שהראשונים להיפגע ממנה יהיו אנשי שמאל ומבקרי השלטון.

כשקוראים לפטר אנשים בשל הבעת דעה מנכיחים את הכלי של פיטורים פוליטיים כלגיטימי וטריוויאלי. מידת חומרתה של הדרישה נשחקת והיא הופכת לסנקציה מתקבלת על הדעת בשיח הציבורי.

> אלפים הפגינו בערערה נגד הריסות בתים וקראו לארדן להתפטר

חן אלמליח (סלפי מפיסבוק)

קוראים לפטר את גידי אורשר, פוגעים בפועל בה. חן אלמליח (סלפי מפייסבוק)

כך לדוגמא היה במקרה של מבקר הקולנוע של גלצ, גידי אורשר, שהביע את דעותיו הגזעניות כלפי מזרחים בפייסבוק. בתגובה עלו קריאות מכל עבר, גם מסביבתנו, שדרשו לפטרו. זה לא קרה, אבל אותן קריאות אז מכשירות את הפיטורים של חן אלמליח עכשיו. אמנם אורשר ואלמליח כתבו דברים שונים בתכלית, אך שניהם כתבו דברים שפגעו והרגיזו המון אנשים, בין אם בצדק ובין אם לא, בין אם הציבור הבין את שכתבו ובין אם לא הבין את שכתבו. העניין הוא התבטאות שקשה לאנשים לשמוע, והם דורשים לפטר את זה שהביע אותה.

הדרישות לפיטורין לא פגעו באורשר. הוא לא פרילנסר כמו אלמליח אלא עובד קבוע, זכויותיו מוגנות, ובנוסף לכך הוא אשכנזי בעל ותק בתחנה. הראשונים להיפגע מדרישות כאלו הם כמובן עובדים ללא חוזה, עובדי קבלן ופרילנסרים – עובדים ללא יציבות תעסוקתית. כלומר, מתן לגיטימציה לפיטורין בשל הבעת דעה פוגעת קודם כל באוכלוסיות חלשות ובעובדים ללא זכויות. כך ערבי שכתב סטטוס בוטה בפייסבוק מפוטר מהיום למחר (כפי שקרה פעמים רבות במהלך המלחמה האחרונה בעזה, למשל) וכך גם חן מפוטרת מהיום להיום.

פעילים שקראו לפטר את גידי אורשר או את בני ציפר לא צריכים להתפלא על כך שירון דקל מפטר שדרנית כדי לרצות את הציבור הימני ואת הפוליטיקאים שלו. אפשר לומר שהתקשורת שמאלנית, אבל ברור לכולם שלאיימן עודה ולזהבה גלאון אין את הכוח שיש לבנט וליברמן על ירון דקל, והראשונים להיות מפוטרים יהיו אלו שהביעו דעות שמאל ולא דעות ימין.

למען הסר ספק, התנגדותי לקריאות לפיטורים בגלל דעות היא לא רק תועלתנית, ולא נובעת רק מזהות הקורבנות בפועל של מדיניות זו. אם אדם התבטא באופן שערורייתי הסנקציה צריכה להיות גינוי ציבורי. אם אדם ביצע עברה, הוא צריך לעמוד למשפט ולשאת בעונשים הקבועים בחוק. פיטורים, שבירת מטה לחמו ועיקר פרנסתו של אדם, הם לא סנקציה לגיטימית כך או כך.

יש יוצאים מן הכלל

עם זאת, חשוב להדגיש: אני לא שוללת באופן גורף קריאות לפיטורים ככלי פוליטי. דרישה לפיטורים של נבחרי ציבור, למשל, אינה שקולה לדרישה לפיטורים של אנשים פרטיים. בנוסף, דרישה לפטר אנשים שדעתם היא בעלת השלכה פסולה וישירה על עבודתם יכולה גם להימצא לגיטימית.

לפני כשנתיים לדוגמא טענתי באחד מדיוני הפייסבוק שצריך לפטר מורה בשל התבטאויות גזעניות שכתבה על תלמידים מזרחים שלה בפייסבוק. חשבתי שראוי לפטר אותה לא בגלל הדברים הגזעניים שכתבה בפייסבוק, לא בגלל דעותיה, אלא בשל זכותם של הילדים לחינוך שוויוני, הוגן ומכבד. מדובר בסוגיה קלאסית בה צריך לעשות איזון בין זכויות – בין זכותם של הילדים ללמוד בסביבה שאינה גזענית ואלימה כלפיהם לבין זכותה של המורה להתבטא בגזענות בפייסבוק. במקרה הזה אני סבורה שזכותם של הילדים גוברת.

במילים אחרות, חשבתי שראוי לפטר אותה בגלל שהדברים שאמרה משליכים באופן ישיר על תפקודה כמורה. לצורך העניין, אם הייתה עובדת כקופאית בסופר לא הייתי רואה סיבה לפטר אותה בשל הבעת דעותיה. פגיעה ברגשות הציבור לבדה לא יכולה להיות בסיס לפיטורים. לדעתי, זה הקו שעליו אנחנו צריכים לשמור בכל מאבקינו.

אורטל בן דיין היא עיתונאית, סוציולוגית, בעלת חנות בגדי וינטאג' ומעצבת תכשיטים

> נתיחת אבו אלקיען מרסקת את גרסת המשטרה. ארדן צריך ללכת הביתה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf