newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חמישה הרוגים פלסטינים, חמש חקירות שמקום קבורתן לא נודע

מתוך ים האלימות נגד פלסטינים שדיווחנו עליה ב-2021, היו מקרים בודדים שבהם הצבא והמשטרה הודיעו שהם "בודקים" או "חוקרים" מוות של פלסטינים. חזרנו לבדוק מה קרה בחמישה מהם. מה שגילינו מוציא שם רע למלה "חקירה"

מאת:
כתובות שכתבו מתנחלים על קירות בכפר קוסרה. אחת מפשיטות המתנחלים הסתיימה בירי למוות בתושב הכפר (צילום: רחל שור)

כתובות שכתבו מתנחלים על קירות בכפר קוסרה. אחת מפשיטות המתנחלים הסתיימה בירי למוות בתושב הכפר (צילום: רחל שור)

פתגם ידוע קובע כי "צרות חדשות משכיחות צרות ישנות". זה נכון במידה רבה גם לגבי העוולות המתחוללות בשטחי הכיבוש; כמעט מדי יום אנחנו מפרסמים כאן על מקרי אלימות והפרת זכויות קשות מצד מתנחלים וחיילים בגדה, המשתרעים על פני קשת רחבה, שעוברת מהטרדות ויידויי אבנים, דרך פשיטות לבתים, הצתת שדות, פגיעה ברכוש, ועד לנטילת חיי אדם.

כחלק משגרת הדיווח, אנחנו פונים לדוברויות הצבא והמשטרה כדי לקבל את תגובתם. לא רק לצאת ידי חובה; התגובות הללו מלמדות לא פעם שיעור חשוב על היחס של הרשויות למקרים האלה, מה נתפס בעיניהן "נורמלי" ומה יוצא דופן, דבר שבשגרה או דבר מה החורג אפילו משגרת הכיבוש.

על פי רוב, תכלית התגובה הצבאית היא הטלת האחריות או האשמה על הצד הפלסטיני ("הפרות סדר", "היוו סכנה לכוחותינו" וכיוצא באלה). אבל מדי פעם, לרוב באותה שפה לקונית, אנחנו מקבלים תגובה שמודיעה על החלטה לפתוח בבדיקה, לעתים רחוקות אף בחקירה של ממש. ואז אנחנו מפרסמים את התגובה בסוף הכתבה, לעתים תוך הבהרות נחוצות, וממשיכים לכתבה על העוול הבא.

לכבוד סוף השנה, ביקשנו לחזור ולבדוק מה עלה בגורל כמה מאותן "בדיקות" או "חקירות" שעל פתיחתן הודיע לנו הצבא במהלך השנה.

שנת 2021 היתה רוויית אלימות קיצונית בגדה המערבית. חלקה הגדול התבצע בכסות החוק, כמו גירוש משפחות וקהילות פלסטיניות, הריסת בתים, מעצרים מנהליים ועוד. על אלה הצבא ממילא לא מרגיש מחויב במתן דין וחשבון. לכן ביקשנו לבדוק מה עלה בגורל חקירות, שנפתחו בכמה מקרים של הרג פלסטינים מאש חיילים, דבר המחייב גם לפי ההוראות הצבאיות בפתיחת חקירה מיידית.

שלחנו לדוברות הצבא שאילתה עם רשימה מפורטת של שמות הקורבנות, מקום ותאריך הריגתם, ונסיבות האירוע. לגבי כל מקרה ביקשנו לדעת אם אמנם נפתחה חקירה, אם כן, האם היא עדיין מתנהלת? אם נסגרה – מאיזו סיבה? האם נעצרו חשודים? האם הוגשו כתבי אישום או יש כוונה לעשות זאת? מספר שאלות שלחנו גם לדוברות המשטרה.

כדי לאפשר שהות הוגנת לספק תשובות מבוססות, הגשנו את הבקשה מוקדם בהרבה מהמקובל, בטרם פרסום. בסופו של דבר, נשלחה אלינו מדוברות הצבא התגובה הזו: "הליכי החקירה והבדיקה בגין האירועים עדיין לא הושלמו, חקירה אחת הסתיימה לאחרונה וממצאיה נמצאים בבחינה". שאלנו שוב האם בכלל נפתחה חקירה בנוגע לכל אחד מהמקרים שעליהם שאלנו, ואם יואילו לתת תשובה פרטנית לגבי כל מקרה. התשובה היתה "כמו שמצוין בתגובה שהעברנו". וזהו. פנינו, אם כן, לכמה מהמשפחות של הקורבנות בניסיון לקבל תשובות לשאלות שהצבא נפנף באגביות. אחרי הכל, מדובר "בסך הכל" בחייהם של כמה פלסטינים.

**

התעללו בגופתו אחרי מותו. אסמעיל טובאסי

התעללו בגופתו אחרי מותו. אסמעיל טובאסי

המקרה שנחרת אצל כולנו בצוות כמזוויע באופן יוצא דופן היה הרצח של אסמעיל טובאסי, תושב הכפר אל ריחיה בדרום הר חברון. טובאסי נורה למוות ב-14 במאי בידי מתנחלים שפשטו על הכפר והציתו שדות. לפי העדויות, מתנחלים פצעו אותו בכלים חדים אחרי שנורה והתעללו בו בעודו גוסס. על פי עדויות, גם חיילים נכחו במקום במהלך האירוע האלים, אך בצבא טענו כי החיילים הגיעו למקום רק לאחר הירי.

אמנם אלימות – גם קיצונית – של מתנחלים נגד פלסטינים רחוקה מלהיות נדירה בגדה (לפי נתוני ארגון יש דין, בין ינואר 2020 ליוני 2021 הגיעו אליהם 216 תלונות על אלימות מתנחלים. בדו"ח שפרסם הארגון פורטו 63 מקרים של תקיפות קשות בין השנים 2017 ל-2020. באף אחד מהמקרים לא הוגש כתב אישום נגד התוקפים), אך כזו המסתיימת בקטל פלסטיני בכל זאת אינה שגורה. למרות זאת, עד לרגע חשיפת הסיפור בשיחה מקומית, כשבועיים אחרי המקרה, המשטרה לא פתחה בחקירתו. חקירה כזו נפתחה רק כחודשיים וחצי אחרי הירי הקטלני בטובאסי, וגם זאת בעקבות שורת לחצים שהופעלו על המשטרה מצד גורמים שונים.

על שאלתנו לגבי החקירה השיבה דוברות המשטרה כי "החקירה עודנה מתנהלת ומבוצעים מגוון פעולות בכדי להגיע לחקר האמת. מטבע הדברים לא נפרט אודות חקירות מתנהלות".

עודנה מתנהלת? מגוון פעולות? משיחה עם אחד מאחיו של טובאסי, הדברים נשמעים אחרת.

"המשטרה לא דיברה איתנו בכלל. אנחנו הלכנו אליהם במיוחד, להגיש תלונה. מאז כלום. אין טלפון, אין גביית עדות. כלום.

"אם היה אפשר להכניס את מי שרצח את אח שלי לכלא, אפילו ליום אחד, הייתי מרגיש קצת נחת. המשטרה והמודיעין הישראלי עשו רק דבר אחד: עצרו את היתרי העבודה של כל המשפחה, אחיו של אסמעיל, והבנים – אחרי הרצח. כולם מובטלים. כלכלית זה הרס אותנו. לאף אחד אין היתר עבודה. ואני, מה שלא נותן לי מנוח אלו סימני דקירות הסכין שהתגלו בפנים שלו".

**

ירי החיילים שהביא למותו של מאלכ חמדאן בכפר סאלם (צילום מסך מסרטון בצלם)

ירי החיילים שהביא למותו של מאלכ חמדאן בכפר סאלם (צילום מסך מסרטון בצלם)

אותו יום שישי שבו נרצח אסמעיל טובאסי, ה-14 במאי, היה קטלני במיוחד בגדה. נהרגו בו 11 פלסטינים, בחלק מהמקרים על ידי מיליציות משותפות של חיילים ומתנחלים. אחד הקורבנות היה מאלכ חמדאן, בן 21, מהכפר סאלם, מזרחית לשכם.

בסרטון שהתפרסם בפייסבוק ועל-ידי "בצלם", ניתן לראות שלושה צעירים מיידים אבנים על שמונה חיילים, שמרוחקים מהם כארבעים מטרים, ובורחים מיד אחורה, לעבר קבוצה גדולה יותר, של כעשרים פלסטינים. כמה שניות לאחר-מכן, כאשר הם מתרחקים מהחיילים למרחק של כחמישים מטרים מהם ולא מהווים כל סכנה, חייל צולף באחד מהם – שמתמוטט בשדה. כך נורה למותו חמדאן, שעל פי עדות אמו חזר מהעבודה והצטרף לתהלוכת הזדהות עם קורבנות המתקפה בעזה, שנערכה בכפר סאלם כמו בכפרים וישובים פלסטיניים רבים אחרים בגדה.

גם לגבי המקרה הזה שלחנו רשימת שאלות מפורטת לדוברות הצבא. גם עליהן לא קיבלנו תשובות. שאלנו את אביו של חמדאן אם פנו אליו בעניין חקירה המתנהלת לגבי הרג בנו. "איש לא דיבר איתנו", הוא השיב.

**

אמו של מוחמד חסן מבקשת את החזרת גופת בנה (מדף הפייסבוק של קוסרה)

אמו של מוחמד חסן מבקשת את החזרת גופת בנה (מדף הפייסבוק של קוסרה)

ב-3 ביולי, אחרי רצף ארוך של פשיטות אלימות של מתנחלים על הכפר קוסרה שבאזור שכם, קבוצה של רעולי פנים הגיעו לשכונה הדרומית בכפר, ותקפו את הבית של מוחמד חסן, בחור בן 21. במהלך המתקפה, מוחמד נורה למוות בביתו על ידי חייל, כאשר השליך אבנים על הפולשים.

לפי כמה עדי ראייה, קיים חשד כי המתנחלים תקפו את מוחמד בזמן שדימם למוות. סגן ראש היישוב שהיה עד לאירוע, סיפר כי מוחמד היה לבד בבית כשנכנסו המתנחלים, ברח לגג וזרק עליהם אבנים מלמעלה. ואז, על פי עדותו של סגן ראש היישוב, חייל ירה בו בחזה.

עד ראייה אחר סיפר ליובל אברהם: "כשהוא נפגע, רציתי להיכנס פנימה, לבית, כדי להוציא אותו משם. אבל המתנחלים תקפו אותי, ולא הצלחתי. הם נכנסו לבית בעצמם, ושברו הכל בפנים, בזמן שמוחמד גסס על הגג. אחר כך ראיתי אותם עולים לשם, לגג". בתמונות שהתפרסמו ברשתות נראה מוחמד מדמם על הגג, במכנסיים קצרים של נייקי, יחף, ירוי בחזה, סימני חבלה בכתף ובעין.

עשר דקות לאחר מכן יצאו המתנחלים מהבית, ושלושת החיילים נכנסו אליו. תושבים הזעיקו למקום אמבולנס ופרמדיקית, אך רק כעבור חמישים דקות, שעה לאחר רגע הירי, החיילים אפשרו להם לעלות לגג ולבצע החייאה במוחמד, לשווא.

כאמור, על פי הנהלים הצבאיים, כל מקרה של ירי קטלני מחייב בפתיחת חקירה. גם כאן, כמו ביתר המקרים שלגביהם שאלנו, לא קיבלנו תשובה מדוברות הצבא. פריד חסן, אביו של מוחמד, אומר שמאז הריגתו של מוחמד, איש מהרשויות לא דיבר איתו. גם אישור העבודה שנלקח מבנו השני, אחיו של מוחמד, לאחר הריגתו עדיין לא הושב, מה שמכריע את המשפחה כלכלית. "אני לא יודע מה לעשות", אומר האב פריד.

**

אמו של מוחמד תמימי בן ה-17 שנהרג בנבי סאלח (צילום: אורן זיו)

אמו של מוחמד תמימי בן ה-17 שנהרג בנבי סאלח (צילום: אורן זיו)

ב-23 ביולי, חיילים ירו והרגו את מוחמד תמימי בן ה-17 בכפר נבי סאלח. על פי עדי ראייה, במקום לא היתה מחאה או עימותים לפני שהצבא נכנס למרכז הכפר, בשעות אחר הצהריים של היום האחרון של חג הקורבן. עוד לדברי העדים, החיילים לא היו בסכנת חיים וירו במוחמד ממרחק של כ-20 מטר. מיד לאחר הירי, הם עזבו את המקום מבלי להעניק לו טיפול רפואי. הקליע חדר מגבו ויצא מהבטן, והוא איבד דם רב. הוא פונה לבית החולים בסלפית, ובעשר בלילה נקבע מותו.

אומר מוניר, אביו של הנער מוחמד: "חודש אחרי המקרה דיבר איתי חוקר ושאל מה בדיוק קרה ואמר שיחקור, אבל מאז לא דיברו איתי, לא הזמינו אותי ולא באו לכפר לראות כלום. אמרו שיחקרו אבל שום דבר לא קרה, לא עשו שום דבר רציני".

**

 סומיה מנסור, אשתו של אוסמה, יחד עם אחד מילדיהם בביתם בבידו (צילום: אורן זיו)

סומיה מנסור, אשתו של אוסמה, יחד עם אחד מילדיהם בביתם בבידו (צילום: אורן זיו)

ב-7 באפריל נהרג אוסמה מנסור בן 45 מהכפר בידו שבגדה, לאחר שחיילים ירו על רכבו. הצבא מיהר לתייג את האירוע כניסיון לפיגוע דריסה, ואולם לפי עדי ראייה, לא זו בלבד שרכבו של מנסור לא איים על החיילים ולא סיכן אותם, הם אף לא רדפו אחריו אחרי שכבר עבר את בדיקת החיילים במחסום, כשלצדו יושבת אשתו ואם חמשת ילדיו.

אף שעברו כבר קרוב לתשעה חודשים מאז הירי הקטלני, משפחתו של מנסור לא יודעת היכן עומדת החקירה. "הם דיברו עם אשתו משהו כמו עשר דקות, ומאז לא שמענו מהם דבר", אומר עבדאללה, אחיו של מנסור. עוד הוא מוסיף כי החוקרים גם לא דיברו עם אף אחד מעדי הראייה שנכחו במקום. כמו האחרים איתם שוחחנו, הוא לא יודע אם החקירה עדיין פתוחה, אם היא מתנהלת בכלל. כמו היתר, הוא לא תולה תקווה כלשהי בממצאיה.

תודה ליובל אברהם ולאורן זיו על הסיוע בהכנת הכתבה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf