newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

טביעות האצבע של הימין בחוק ירושלים של "המחנה הציוני"

בעוד הממשלה מקדמת חוק נישול וסיפוח שהגיש השר זאב אלקין, מציעה "המחנה הציוני" חוק דומה שמשדר על אותו גל ימני עכור, קורע מירושלים מאות אלפים מתושביה ושוב לא סופר את תושבי מזרח העיר

מאת:

כותבת אורחת: יהודית אופנהיימר

נראה שאין היום פוליטיקאי שאין לו תכנית לירושלים. ואכן מה יותר אטרקטיבי מירושלים? אין צורך באיסוף נתונים, הכרת השטח, בדיקת התכנות והשלכות, או ידיעה כלשהי של ההיסטוריה של העיר. כל גחמה מתקבלת, ובלבד שתבטיח פתרון זבנג וגמרנו שגם ישמור את העיר מאוחדת לנצח, וגם יעלים ממנה, כהרף עין, את תושביה הפלסטינים. כבר אין צורך בהתייפייפות או במכבסות מילים: הימין הצעקני והמחנה הציוני המנומס מדברים שפה אחת ודברים אחדים.

עד לא מזמן נשבעו אמונים הפוליטיקאים מהימין ומהשמאל-מרכז לגבולות הסיפוח של ירושלים המזרחית מ-1967. לחיזוק טענותיהם הם נהגו לשלוף סקר של מכון וושינגטוני שממנו עלה, לטענתם, שרוב תושבי ירושלים המזרחית מעדיפים להישאר תחת ריבונות ישראלית. הם נופפו בממצאי הסקר כאלו משהו מהם חשב אי פעם לשאול את תושבי ירושלים המזרחית לדעתם או להתחשב בה.

> בשביל מה מפלס אבי גבאי את דרכו לראשות הממשלה?

תכנית ירושלים של המחנה הציוני מזכירה את תכניות הימין. ישיבת סיעה עם בכירי "המחנה הציוני" (צילום: מרים אלסטר, פלאש90)

תכנית ירושלים של המחנה הציוני מזכירה את תכניות הימין. ישיבת סיעה עם בכירי "המחנה הציוני" (צילום: מרים אלסטר, פלאש90)

אלא שמאז, ובעקבות חגיגות שנות החמישים החמוצות, הגביר הימין את המהלכים שנועדו, לשיטתו, להכריע את תנאי הקבע של הסכסוך הישראלי פלסטיני באופן חד צדדי ובלתי הפיך, על פי האינטרסים הבלעדיים של ישראל המשיחית. כמו תמיד ירושלים תחילה, והמחנה הציוני מיישר קו.

עקירה וכליאה

בימים אלו מקדמת הממשלה את התיקון לחוק יסוד ירושלים שיזם השר אלקין, מהלך מסוכן שנועד להניח את הקרקע להוצאה של שמונה שכונות פלסטיניות מהעיר, ובעצם לסלק ממנה שליש מאוכלוסייתה הפלסטינית. במקום להוביל את ההתנגדות למהלך ההרסני הזה, החליטו במחנה הציוני להתעלות על המקור: הצעת חוק שהגיש יו"ר הסיעה יואל חסון, ושנושאת את השם האורווליאני "הצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית" מבקשת להוציא מירושלים מספר גדול יותר של שכונות ולבטל את מעמד התושבות של המזרח ירושלמים החיים בהן.

הצעת החוק אינה מפרטת על אלו שכונות מדובר, אך קובעת שהעיר העתיקה, סילוואן ואזור הר הזיתים יישארו חלק מירושלים ותחת ריבונות ישראלית. שכונות רבות אחרות, ובהן 200,000 פלסטינים, יחדלו – כך על פי ההצעה של חסון – להיות חלק מהמדינה, ויהפכו לשטחי B ו-C.

ההבדלים בין תכניות הימין לתכניות "המחנה הציוני" קטנים משנדמה. שניהם תומכים בעקירה חד צדדית של שכונות פלסטיניות מירושלים ובכליאתן במובלעות שאינן מחוברות לשום מקום ושבהן ידרדרו תנאי החיים של תושביהן אף יותר. פתאום נזכרו אלה ואלה שהשכונות המדוברות לא היו חלק מירושלים לפני 1967, ואף חזרו לכנותן במונח האנכרוניסטי "כפרים". זאת אף שהמדיניות הישראלית הלוחצת היא זו שדחפה רבים מתושבי ירושלים המזרחית מן השכונות הפנימיות אל השכונות החיצוניות של העיר.

הימין, הכבול לחוק ירושלים ולשריונים הרבים שקבע כנגד החזרת שטחים מירושלים, מבקש לרבע את המעגל באמצעות "מהלכים מוניציפליים" שיעקרו את השכונות מירושלים אך יותירו אותן בריבונות ישראלית, קרחות מכאן ומכן.

"המחנה הציוני" מבקש לרבע את המעגל בדרכו – לעקור שכונות באופן חד צדדי ולהעביר אותן לאחריות הרשות הפלסטינית. כלומר, להתעלם מהרשות הפלסטינית כצד במשא ומתן ובמקביל לצפות שתיקח אחריות על הכאוס שייווצר ועל ריסוק ירושלים המזרחית. חמישים שנים של אינטגרציה כפויה הן למפלגת העבודה לגלגוליה, בבחינת השתמש וזרוק. בכך מנסה "המחנה הציוני" לטשטש את העובדה שהוא נסוג מתנאי היסוד לפתרון שתי המדינות, המחייבים פשרה מוסכמת בירושלים, ולא תיקוני גבולות חד צדדיים בשכונותיה הפריפריאליות.

> חאן אל אחמר, המקום בו נגמרה החמלה

הריסת בתים בעיסאוויה (צילום: פאיז אבו רמלה/אקטיבסטילס)

אכן, הימין שאפתני יותר. תכנית "ירושלים הגדולה" שמוביל הימין בכנסת תביא לסיפוח שטחים מהגדה לירושלים. שוב, באצטלה מדומה של הרחבה "מוניציפלית", יסופחו לירושלים הרשויות המקומיות של ההתנחלויות סביבה. המחנ"צ אמנם אינו שותף לתכנית זו. אך תמיכתו הנלהבת במהלכים חד צדדיים חריפים בירושלים, נסיגתו מהעקרונות המחייבים של פתרון שתי המדינות, והצטרפותו למקהלת הדמוניזציה הדמוגרפית, שמצדיקה כביכול את כל התכניות, מונעת ממנו את האפשרות להציב להן אופוזיציה רצינית.

על הנזק המדיני וההומניטרי של תכניות הימין והמחנ"צ אין צורך להכביר מילים. אולם קשה גם להתעלם מהנזק שהם יגרמו לעיר. הרחבות מלאכותיות של גבולות העיר ומתן זכות בחירה למועצת העיר לעשרות אלפי תושבי התנחלויות שאינם מתגוררים בה, הם בדיוק סוג הפוליטיקה הכוחנית והמניפולטיבית שמדרדרת את העיר. אף צד גם לא ירוויח מפגיעה נוספת בתושבי ירושלים המזרחית בתוך ומחוץ לגדר.

במקום פתרונות כוחניים יש לשפר באופן אבסולוטי את תנאי החיים בירושלים המזרחית ולאפשר לתושביה לנהל את חייהם בעיר באמצעות מוסדות וגופים משלהם. יש לחזק גם את תנאי החיים בירושלים המערבית ולטפח אופק חיובי להידברות. כל פתרון, זמני או קבוע, לירושלים יהיה מורכב ויהיה חייב להביא בחשבון את האינטרסים והזיקות של כל תושבי העיר. תושבי ירושלים, ישראלים ופלסטינים, ומנהיגותם הלאומית צריכים להיות שותפים בקביעת עתידה הפוליטי של העיר, מתוך הבנה כי בכל קונסטלציה פוליטית יחיו זה לצד זה שני עמים בירושלים.

יהודית אופנהיימר היא מנכ"לית עמותת עיר עמים

> בשביל מה צריך ימין אם יש לנו את אבי גבאי? 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf