חוק ההסדרים: האוצר פועל למחוק את החינוך הממלכתי-ציבורי בישראל
מדיבורים יפים על אוטונומיה ניהולית עברנו לתוכנית הפרטה דורסנית, שמפקיעה ממשרד החינוך את סמכויותיו ומכוונת להעשרת העשירים וייבוש המוחלשים. עם שרת חינוך ויו"רית ועדת חינוך ממפלגת ימין כלכלי, עתיד החינוך נראה שחור מאי פעם
רוצים לדעת כמה מהר הפכה התוכנית לאוטונומיה ניהולית של בתי הספר לתוכנית הפרטה דורסנית לטובת העשירים? ככה מהר!
עמוק בתוך 293 העמודים של טיוטת חוק ההסדרים לתקציב 2021-2022, תחת ניסוחים מפותלים ועמומים, מסתתרת תוכנית שטנית של משרד האוצר למחיקת החינוך הממלכתי-ציבורי בישראל.
התוכנית מכוונת לכך שבתי הספר של הורים עשירים יקבלו מהמדינה יותר כסף לעשות בו כרצונם, בעוד בתי הספר של המוחלשים ייובשו תקציבית תחת פיקוח יתר.
את המהלך מקדם משרד האוצר בשלושה מהלכים פסולים: ראשית, האוצר מפקיע ממשרד החינוך את סמכויותיו, וקובע בעצמו את מדיניות החינוך של מדינת ישראל. בטיוטת החוק מודגש שוב ושוב כי כל החלטת מדיניות נוספת לעתיד תתקבל "באישור משרד האוצר" או "בהסכמת משרד האוצר".
האוצר רוצה לקבוע בעצמו את מדיניות החינוך בישראל. שר האוצר, אביגדור ליברמן, במסיבת עיתונאים ב-21 ביולי 2021 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
בשלב השני, כותבי התוכנית מבלבלים (במחדל או בזדון) בין מדידה לבין הערכה. הם מסתמכים על דו"חות OECD שבהם נכתב במפורש שאוטונומיה ניהולית של בתי הספר מחייבת טיפוח אמון ו"תרבות של הערכה מעצבת". אך במקום זאת הם כותבים שהניסיון הבינלאומי מורה על הצורך להגביר את הפיקוח והמדידה באמצעות מבחנים סטנדרטים חיצוניים עתירי תחרות.
בשלב השלישי, מציע משרד האוצר לחלק את בתי הספר לארבע קבוצות, בהתאם ליכולת הניהולית שהם מפגינים. ככל שבית הספר מתנהל טוב יותר, כך יינתנו לו יותר עצמאות ויותר כסף. כדי לקבוע את איכות הניהול של בית הספר, מציע משרד האוצר להשתמש בציונים של התלמידים במבחנים הסטנדרטים שהוזכרו בסעיף הקודם.
במשרד האוצר ודאי יודעים שיש מתאם חזק (ואף קשר סיבתי) בין העושר של ההורים לבין הציונים של ילדיהם. וכך משרד האוצר משמיד את שאריות מדינת הרווחה שהיתה לנו: בתי הספר שמשרתים אוכלוסייה עשירה יקבלו יותר עצמאות ויותר כסף מהמדינה, והעניים יישארו מיובשים מתקציב ותחת פיקוח מחמיר.
משרד החינוך לא שותף, אבל מה עם השרה ויו"ר ועדת החינוך?
ממשרד החינוך נמסר לשאלת "שיחה מקומית" כי התוכנית נכתבה על ידי אנשי משרד האוצר, ללא שיתוף אנשי המקצוע במשרד החינוך. לנוכח השפה הכלכלית שבה מנוסח המסמך, סביר שכך היה.
עם זאת צריך להיזהר מאוד: שרת החינוך החדשה, יפעת שאשא ביטון, אינה מסתירה את השקפת עולמה הימנית. היא אורחת של כבוד בכנסי "הקואליציה לאוטונומיה בחינוך" של פורום קהלת, וכמובן שותפה פוליטית לגדעון סער, מי שהוביל מהלכי הפרטה כבדים כאשר שימש כשר החינוך.
הזהירות נדרשת שבעתיים, משום שמסתמן שגם ועדת החינוך של הכנסת תהיה בשליטה של מפלגת תקווה חדשה, שבראשה עומד סער. על פי ההסכמות שפורסמו השבוע, חברת הכנסת שרן השכל תעמוד בראש הוועדה בשנתיים הקרובות. מה אנחנו יודעים על ח"כ השכל? למשל, שהיא זכתה שבע פעמים ב"מדד החירות", שהוא דירוג ניאו ליברלי של חברי הכנסת מטעם "התנועה הליברלית החדשה".
לא נראה אם כך שהשרה שאשא ביטון ויו"ר ועדת חינוך השכל יעמדו בדרכו של משרד האוצר להפרטת מערכת החינוך ולהשמדת רסיסי מדינת הרווחה. כיוון שהסוציאל דמוקרטים של מפלגת העבודה (אם יש כאלה) מסורסים בתוך קואליציה שכל ראשיה מחזיקים בעמדות ימין כלכליות, עתיד החינוך נראה שחור מאי פעם.
טיוטת חוק ההסדרים 2022
אציג את הדברים ביתר פירוט: לאחרונה הפיץ משרד האוצר את טיוטת חוק ההסדרים, הנלווה לתקציב המדינה, שידון בכנסת בשבועות הקרובים. במסמך בן 293 העמודים (לא קיים ברשת), שזורות החלטות מדיניות מהפכניות הנוגעות לכל תחומי העבודה במשרדי הממשלה.
היקף המסמך הוא חשוב, משום שאני בספק כמה מחברי הכנסת שיצביעו בעד החוק אכן ישקדו ויקראו אותו במלואו. גם אם יקראו, ספק אם יבינו על מה מדובר, שכן הדברים מנוסחים בלשון כלכלית מפותלת ועמומה.
למשל, מטרת העל של התוכנית היא שמערכת החינוך תהיה "מקדמת את כל תלמידיה באופן מתואם לצורכיהם". זה נשמע מאוד "חברתי", ורבים מהקוראים ודאי מבינים שכדי לקדם תלמידים מוחלשים, שיש להם כמובן יותר צרכים, צריך לתת להם יותר משאבים.
אבל לימין הכלכלי יש פרשנות אחרת למילה "צרכים": אותם מוחלשים ממילא לא ישתלבו במקצועות עתירי השכלה, ולכן הצרכים שלהם נמוכים יותר, ובהתאם אפשר להשקיע פחות בהשכלתם בבתי הספר.
הגבול הדק שבין אוטונומיה להפרטה
הניסוח המעורפל הוא חשוב, שכן באמצעותו חוצה משרד האוצר את הגבול הדק שבין אוטונומיה להפרטה. השיח אודות "אוטונומיה" גבר בישראל ובמדינות נוספות בעקבת מגיפת הקורונה. לנוכח הסגרים הממושכים התברר כי משרד החינוך אינו מסוגל לתת פתרונות אחידים לבתי הספר הרבים והשונים, ועל כן יש טעם שהפתרונות יינתנו בכל בית ספר בהתאם לצרכים, למשאבים וליכולות המקומיים.
אוטונומיה מושגת על ידי כך שמטה המשרד מאציל חלק מסמכויותיו למנהלים בדרגים הנמוכים יותר שבתוך הארגון, כגון מנהלי בתי הספר.
אוטונומיה יכולה להפוך להפרטה בכל מקום שבו נקבע לה תג מחיר. ברור שמנהל מקומי במוסד עשיר יכול לממש את האוטונומיה בצורה מקיפה יותר מאשר מנהל מקומי במוסד עני. למשל, להוסיף שעות לימוד, לרכוש אמצעי הוראה מתקדמים, להקטין את מספר התלמידים בכל כיתה וכיוצא באלה. על כן, אוטונומיה הוגנת מבחינה חברתית מחייבת מנגנוני איזון בין עשירים לעניים, כך שגם העניים יוכלו ליהנות מפירותיה.
בהמשך נראה כיצד משרד האוצר מושך בדיוק לכיוון ההפוך – לא רק שהוא נמנע מלקבוע מנגנוני איזון, אלא שהוא במפורש ולמפרע, מעניק יותר אוטונומיה למי שיש לו יותר כסף.
מבחני מדידה מונעים אוטונומיה
כדי לבסס את תוכנית ההפרטה, קבעו במשרד האוצר את האקסיומה הבאה: "לאור הניסיון הבינלאומי, המלמד כי תהליך של מתן גמישות חינוכית מחייב מערך משמעותי של מדידת תוצאות חינוכיות בבתי הספר, התוכנית תלווה בצעדים הבאים …." (עמוד 46 סעיף 2). האמנם הניסיון מלמד שצריך יותר מבחנים?
תלמידים במבחן (צילום: פלאש 90)
בהמשך, בדברי ההסבר לחוק בעמוד 48, נכתבו הדברים בנוסח יותר מעודן: "מחקר של OECD מדגיש את החשיבות של מדידת תוצאות חינוכיות להצלחת תהליך הגמישות הניהולית". אז יש רק מחקר אחד (שזהותו נותרה בסוד) ולא ניסיון בינלאומי, והמחקר רק מדגיש את הצורך ולא מוכיח אותו.
ואכן, אין שום ניסיון בינלאומי שמוכיח צורך במדידת תוצאות לטובת הגברת האוטונומיה. למען האמת, מסמכי OECD טוענים בדיוק את ההיפך הגמור! זאת אף זאת, אחד המסמכים של ה- OECD מציג דווקא את ישראל כדוגמה שלילית, שבה מבחני המדידות פוגעים באוטונומיה!
מדובר במסמך שכותרתו: "סקירת ספרות על גמישות ואוטונומיה" שהוגש לוועדה לקביעת מדיניות חינוכית של הארגון ב-2018. במסמך מוזכר מחקר מאת רונית בוגלר ואחרים מ-2016, שבחן את הקשר בין אוטונומיה ניהולית לבין יישום מיומנויות המאה ה-21 בישראל. בעמוד 10 של סקירת ה-OECD נכתב כך:
"מצד אחד עודד [משרד החינוך] את האוטונומיה בבתי הספר, אבל המנגנונים להטמעת פרקטיקות לימוד של המאה ה-21 כללו ניטור חיצוני ובחינות עתירות תחרות, אשר התעלמו לחלוטין מהאוטונומיה של בתי הספר".
עורכי הסקירה הוסיפו שמהלך דומה של מחיקת האוטונומיה על ידי מבחני מדידה נעשה גם בסינגפור. בניגוד לכך, הם הזכירו כדוגמה חיובית את הולנד, שבה מתוקף "הדאגה" לאוטונומיה של מנהלי בתי הספר, הוחלט על "הגבלת ההיגוי הממשלתי" וצמצום המדידות החיצוניות.
תרבות של אמון והערכה מעצבת
שני דו"חות עדכניים של OECD מ-2019 בחנו את המהלכים להגברת אוטונומיה בית ספרית באוסטריה, ובפלנדריה (שבבלגיה). בשניהם נמצא במפורש כי הגברת האוטונומיה והצלחתה קשורות לטיפוח תרבות של אמון והערכה מעצבת, ולא על תרבות של מדידת תפוקות.
כותבי הדו"חות מציינים כי אכן יש הכרח בהערכה חיצונית לבית הספר, אשר תספק מידע אודות מה שקורה בו לנוכח האוטונומיה. עם זאת, מילת המפתח בהערכה החיצונית היא – אמון! רק מורים ומנהלים שמרגישים שהמערכת סומכת עליהם יכולים לממש את המקצועיות שלהם, ובכך לנצל את יתרונות האוטונומיה לטובת התלמידים.
שרת החינוך יפעת שאשא ביטון (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)
כדי לאזן בין הערכה חיצונית לבין ערך האמון, מוצע לבטל את מבחני המדידה עתירי התחרות, ובמקום זאת לנקוט בדרך של הערכה מעצבת. כלומר, לשתף את המורים והמנהלים בקבלת ההחלטות של הגורם המעריך, לצפות בהתחרשות בכיתות למלוא מורכבותה ולא להסתפק בציונים במבחני הישגים, ולהשתמש במידע העולה מהשטח לטובת שיפור ההוראה והלמידה, ולא לטובת מיון התלמידים או בתי הספר.
העשירים יקבלו עצמאות וכסף, העניים יקבלו פיקוח
הנקודה האחרונה היא בדיוק זאת שלא מעניינת את אנשי הימין הכלכלי. למה להשקיע כסף בשיפור ההוראה והלמידה לכל תלמידי ישראל, כאשר אפשר מראש למיין את התלמידים ואת בתי הספר על פי מעמדם הכלכלי, ואז להשקיע את הכסף רק היכן שהוא יתורגם בעתיד ליצירת עוד הון?
זאת הסיבה, להבנתי, שמשרד האוצר מציע להגביר את מבחני המדידות עתירי התחרות. הם יודעים היטב שציוני התלמידים במבחני מתמטיקה ובשפה קשורים בקשר ישר וחזק עם מעמדם הכלכלי חברתי של ההורים.
על בסיס ציונים אלה, מציע האוצר למיין את בתי הספר לארבע קבוצות. בעולם הוגן מבחינה חברתית, היה משרד האוצר מציע יתר תמיכה דווקא לבתי הספר החלשים. מכיוון שאמון ועצמאות הם ערכים חשובים לעצמם, הרי שמי שמתקשים ליישמם זקוקים ליותר על מנת שיצליחו בכך.
אבל בעולם הניאו ליברלי ההיגיון עובד הפוך, ודווקא העשירים מקבלים יותר. וכך נקבע: "שלמנהל מוסד בהקבץ הגבוה יותר [קרי: ציוני תלמידים יותר טובים, קרי: הורים יותר עשירים] יינתנו מירב הסמכויות, ולהפך" (סעיף 3ב, עמוד 46).
אבל לא רק סמכויות מקבלים העשירים, אלא גם כסף ממש: "יוקצה תקציב ייעודי לשימוש מוסדות החינוך המשתתפים בתוכנית […] בהתאם למדרג הסמכויות לפי סעיף 3ב". כלומר, בתי ספר עם הורים עשירים ותלמידים מצליחים, יקבלו יותר סמכויות ויותר כסף מהתקציב הייעודי.
רגע, יש עוד מתנה לעשירים, שכן גם הרשות המקומית תעביר להם עוד כסף: "תנאי לקבלת סמכות תקציבית למוסד החינוך הוא כי הרשות המקומית או הבעלות על בית הספר, ימשיכו לתקצב את הפעלת מערכת החינוך מעבר לחובתן לפי חוק לימוד חובה".
ומה יקבלו העניים? יותר פיקוח! "משרד החינוך ילווה את בתי הספר ואת ההחלטות מנהלי מוסדות החינוך […] כך שלמנהל מוסד בהקבץ נמוך יינתן ליווי מירבי, ולהפך".
יש מדיניות חינוכית שאינה שוק
לסיכום, אני ממליץ לקרוא את ספרו של פאסי סאלברג "לומדים מפינלנד" (תרגום לעברית: הקיבוץ המאוחד, 2015):
"פינלנד מראה, שבהתקדמות רציפה ומוכחת אפשר לבנות מערכת חינוך המגיעה לביצועים טובים בעזרת פתרונות שאינם מבוססים על מדיניות חינוכית מוכוונת שוק. הדרך הפינית לשינוי היא דרך של אמון, מקצוענות ואחריות משותפת. ואכן פינלנד היא דוגמה לאומה שאין בה פיקוח בית ספרי וגם לא תכנית לימודים סטנדרטית; אין בה כמעט מבחנים עתירי סיכון וחורצי גורלות, והיא אינה תופסת את השינוי החינוכי במונחים של מרוץ לצמרת".
משרד האוצר, בשילוב שרת חינוך ויו"ר ועדת חינוך ממפלגת ימין כלכלי, הם מתכון לאסון חינוכי.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
