חג הקורבן: הזדמנות נדירה לפלסטינים מהגדה לבלות בים ביפו

השבוע חל חג הקורבן המוסלמי, ועבור רבים מתושבי הגדה המערבית היתה עוד סיבה לחגיגה – אפשרות חד פעמית להיכנס, עם או בלי אישור, לתוך ישראל ולבלות בים.

המינהל האזרחי הנפיק השנה כמה עשרות אלפי אישורים מיוחדים לחג. אישורים אלה מאפשרים לתושבים פלסטינים שבימי "שגרה" אינם יכולים להיכנס לישראל, להגיע לים ולאתרי בילוי נוספים. רבים אחרים, שצעירים מכדי לקבל אישור, נכנסו השבוע דרך הפרצות השונות בגדר ההפרדה, שמשמשות בדרך כלל עובדים ללא רישיון.

ביום רביעי בערב – היום השני של החג – חוף הים ביפו, שהוא היעד המועדף על תושבי הגדה, היה מלא. גם פלסטינים אזרחי ישראל וממזרח ירושלים הגיעו, אך לא היה קשה לזהות את תושבי הגדה, שנשארו בים עד החשיכה כדי לנצל כל רגע מהמאורע הנדיר.

המסר של כל הצעירים מהגדה שאתם שוחחתי בים היה זהה: "הלוואי שנוכל לבוא כל יום", ו"למה לא פותחים כל השנה את הגישה לים?". בשביל רבים מהם זו הפעם הראשונה או השנייה בתוך ישראל או בכלל בים התיכון.

"הייתי פה לפני 15 שנה", סיפר צעיר כבן 20 מקלקיליה, שהגיע עם חבריו דרך הפרצה בגדר באזור טולכרם. "אני מאוד נהנה בים, ומקווה שאוכל לחזור לפה פעם נוספת". צעיר משכם, שבילה אתו, הוסיף: "אנחנו רוצים לחיות יהודים וערבים ביחד, במדינה אחת עם חופש תנועה. אנחנו לא רוצים בעיות".

בזמן שהמבלים שחו בים, המצילים הזכירו באנגלית, בערבית ובעברית כי הים מסוכן וכי שירותי ההצלה מסתיימים לקראת שמונה. ההודעות לא השפיעו על המתרחצים, שנשארו בחלק הרדוד של המים. בניסיון נואש לגרום לאנשים לצאת המציל הודיע: "גם השירותים יסגרו עוד רבע שעה". אך למי שהגיע מהגדה לים זה לא שינה דבר.

בימי "שגרה" המשטרה עוצרת צעירים פלסטינים לבדיקת תעודות, אך ביום רביעי בחוף האצ"ל שליד יפו נסעה רק ניידת משטרה אחת על הטיילת, ולא בדקה את האנשים.

צעיר כבן 25, שגר בירדן ובמקור מקלקיליה, סיפר כי גם הוא הגיע דרך פרצה בגדר. "זו הפעם הראשונה שלי בים. אני רוצה שגם אבא שלי יוכל לבוא לכאן, אבל הוא ירדני ולכן לא יכול לבוא לגדה או לישראל".

צעיר נוסף מקלקיליה, שהגיע עם חמישה חברים, סיפר כי "היו קצת חיילים בגדר, ירו קצת גז, אבל חיכינו ועברנו אחרי שהם הלכו. נישן פה, ונמשיך לבלות מחר". "הכל פתוח, כל תל אביב מלאה בערבים, תלך למרינה", אמר צעיר אחר מאותה חבורה.

עם רדת החשיכה, רבים עברו לבלות במסעדות באזור כיכר השעון ובדוכנים שהוצבו בטיילת. במרפסת המשקיפה על הים, צעיר מהגדה שר בערבית בעזרת רמקול נייד. מסביבו התאספו עשרות צעירים. מדי פעם הוא ביקש מהקהל לומר מאיפה הגיעו. "קלקיליה, שכם, ג'נין, מחנה בלטה – מכם אני מפחד", אמר, לקול צחוקו של הקהל.

לאחר רבע שעה של ריקודים עברה במקום ניידת פיקוח עירוני. נהגי ההסעות קראו: "ירושלים" או "למעבר" – שם קוד לפרצה הפופולרית ביותר ליד טולכרם.

על המרפסת מול הים פגשתי צעיר מאזור שכם, שמגיע מדי שבוע להפגנות בעיירה ביתא נגד המאחז אביתר. "זו פעם שנייה שאני ביפו כל חיי", הוא סיפר, והראה לי סרטון קצר שערך מסיור בעיר העתיקה. "השבוע הייתי גם בפעם הראשונה במסגד אל אקצא. הלכתי בלי אישור, אז הייתי צריך לעבור שישה שערים עד שהצלחתי להיכנס. פשוט תפסתי אדם מבוגר ביד והלכתי אתו פנימה דרך השוטרים. זה היה מרגש להיות בפנים".

בעוד שביום הראשון של החג (שני), המעבר דרך הפרצה בגדר בכפר פרעון שליד טולכרם היה פתוח ואנשים עברו כמעט ללא הפרעה של חיילים, ביום חמישי בבוקר המצב היה שונה. משעות הבוקר חיילים התייצבו בפרצות בגדר – שלושה בכל פרצה. מדי פעם החיילים ירו גז מדמיע לעבר מי שהתקרב לגדר.

מאות משפחות חיכו ממול כדי לעבור. הנקודה הזאת היא פופולרית בקרב משפחות בגדה, בגלל הגישה הקלה משני צדי הגדר. בצד הישראלי מפרידים רק מאה מטר בין הגדר לכביש הראשי, שם מחכים נהגי הסעות רבים. בשנה שעברה, בזמן כשמעברים הרשמיים היו סגורים בגלל מגבלות הקורונה, עשרות אלפי אנשים עברו מכאן.

"אני פה משבע בבוקר, מחכה למשפחה שקבעתי אתה ורוצה לנסוע לטבריה", סיפר אחד הנהגים. "בכל יום הפרצות פה פתוחות לעובדים שנכנסים בלי אישור. למה דווקא בחג הם סוגרים?", הוא הביע את תחושתם של רבים מהנהגים. "גם לישראל יש אינטרס", המשיך הנהג, "לתת לאנשים לנשום קצת, לצאת מהכלא שהם חיים בו. וגם לבזבז כסף בישראל, לא רק על ההסעות, גם על קניות ואוכל".

נהג נוסף, שעמד על תלולית עפר והשקיף על הגדר, סיפר: "בדרך כלל אנשים מהגדה יוצאים לירדן ומשם לטורקיה ומקומות אחרים, אבל מאז הקורונה האפשרות לצאת לישראל זו החופשה היחידה שלהם". בנוגע למדיניות החצי רשמית של ישראל להעלים עין ממעבר עובדים, אודותיה פירסמנו בשנה שעברה, אמר הנהג: "הגדר הזאת פגת תוקף. אין לה שום משמעות".

נהג אחר אמר כי לעתים המשטרה עוצרת אותם אחרי שהם אוספים פלסטינים ללא היתר. "נותנים דו"חות, לפעמים לוקחים אותנו לתחנה ומחרימים את הרכב, וזה יכול להגיע עד כתב אישום", הוא סיפר.

צעיר כבן 30 משכם עם אישור עבודה בישראל הגיע למקום כדי ללוות את חבריו לים. "אני הצלחתי לעבור, אבל אז הגיע ג'יפ צבאי והם נשארו מאחור". הוא ניסה לתת לחבריו הוראות בטלפון לאיזו פרצה אחרת ללכת. "אני יכול ללכת לים כל יום אחרי העבודה, אבל הם לא".

לקראת השעה 12, הפלסטינים שהמתינו כד לחצות את הגדר בכפר פרעון הבינו שהחיילים לא יעזבו בקרוב, ועברו לנקודה אחרת, צפונית לטולכרם. גם נהגי ההסעות עברו בעקבותיהם. מאות מהם הצליחו לעבור לפני שחיילים הגיעו גם לשם.

הם הלכו בשדות ובכבישים צדדיים עד לכביש הראשי, בניסיון להשיג טרמפ לחוף בנתניה או ביפו. למרות נוכחות הצבא, באזור יש כמה פרצות גדולות בגדר, ועד שעות הצהריים רבים הצליחו לעבור, כשהם חוצים בריצה את הגדר ואת הכביש הביטחון שמסביבה. רבים מהם עברו עם כובעי ים, צידניות ושתייה קרה.

"ראיתי בפייסבוק שהפרצה בפרעון סגורה, אז באתי לפה", סיפר פלסטיני בן 28, שהגיע עם שלושת ילדיו הקטנים. "אני עובד באזור נתניה ונכנס כל יום, אבל בשביל הילדים זו הזדמנות של פעם בשנה". גם הוא תהה למה החיילים הגיעו לגדר הבוקר. "כל השנה פתוח, אבל בחג הם סוגרים? הצבא והשב"כ יודעים איפה כל אחד נמצא ומה הוא עושה. גם כשאני כאן הם יודעים. פה עוברים אנשים רק לעבודה או לים, לא לשום דבר אחר".

כמו רבים שעברו באותה נקודה הוא בחר ללכת לחוף בנתניה, בגלל הקרבה לטולכרם ובגלל המחיר – 15 שקל לאדם לנסיעה, כשנסיעה ליפו עולה 35 עד 50 שקל – הבדל משמעותי למשפחה מהגדה.

בתום החג, האישורים המיוחדים יפוגו והפרצות בגדר יחזרו לשמש רק עובדים ללא היתרים. השאלה למה רק במשך כמה ימים בשנה הפלסטינים מהגדה מפסיקים להיות "סכנה ביטחונית" תישאר פתוחה.