newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"חבל ששפטו אותו". בעזה כעסו על העונש הקל לחייל שהרג ילד

אחרי שנודע למשפחתו של עות'מן חילס שהחייל שירה בבנם בן ה-14 נדון לחודש עבודות שירות, הם פתחו מחדש את סוכת האבלים. "גזר הדין רק חידש את הכאב שלנו", אומר האב

מאת:

אום ג'וואד, לבושה בשחורים, ישבה ברגליים משוכלות על מזרון בביתה המשקיף על הגדר המפרידה את עזה מישראל. היא קיבלה בשקט ביקורי תנחומים משכנים וממכרים, 15 חודשים אחרי מותו של בנה עות'מן חילס בן ה-14.

קבלת תנחומים זמן כה רב אחרי מותו של קרוב משפחה היא עניין יוצא דופן בעזה. בדרך כלל, מנחמי האבלים מגיעים בשלושת הימים שאחרי המוות.

עות'מן חילס חלם להיות מורה למתמטיקה כדי ללמד ילדים להיות בני אדם טובים. אחיו של עות'מן בביתם בעזה (צילום: מועתסם דאלול, Middle East Eye)

עות'מן חילס חלם להיות מורה למתמטיקה כדי ללמד ילדים להיות בני אדם טובים. אחיו של עות'מן בביתם בעזה (צילום: מועתסם דאלול, Middle East Eye)

זה מה שעשתה אום ג'וואד מייד אחרי שבנה נורה על ידי צלף ישראלי במהלך הפגנה לא אלימה ב-13 ביולי 2018. אבל האבל שלה התחדש השבוע, אחרי שהתפרסם שבעקבות חקירה החייל הישראלי האחראי לירי נדון לחודש של עבודות שירות במחנה צבאי.

"איבדתי את האיבר הכי חשוב בגוף שלי", אמרה אום ג'וואד ל"מידל איסט איי" בעודה בוכה, מוקפת בקרובי משפחה וחברים. "הוא היה הנשמה שלי".

בלי נשק ובלי אבן ביד

חילס היה אחד מהמפגינים הלא-אלימים שהתקבצו מול הגדר המזרחית ברצועת עזה ביום מותו, חלק מתנועת "צעדת השיבה הגדולה", המקיימת הפגנות מדי שבוע. המפגינים דורשים סיום מיידי למצור המשתק בן 12 השנים על רצועת עזה ואת שיבתם של הפליטים הפלסטינים לבתים שהם וקרוביהם גורשו מהם במהלך הקמתה של ישראל ב-1948.

באותו יום בחודש יולי, חילס התקרב לגדר המפרידה בין עזה לישראל, כפי שרבים עשו לפניו. אף שלא היה חמוש ובידו לא היתה אפילו אבן, הילד נורה בחזהו. אין ספק שחילס לא היווה כל איום לאף לא אחד מהחיילים הישראלים שהסתתרו מאחורי סוללות חול במרחק 150 מטר מהגדר. לפני נתוני משרד הבריאות בעזה, כמו חילס, יותר מ-311 פלסטינים נהרגו מאש חיילים ואלפים נפצעו בהפגנות לא אלימות מול הגדר.

ההבדל הוא שבמקרה של חילס, פעיל מקומי צילם את הרגע שבו הילד בן ה-14 נורה בחזה ונפל ארצה, והצילומים הופצו ברשת. לאחר שמנהיגים בעולם ופעילי זכויות אדם צפו בסרטון, עלתה קריאה לחקור את הירי הלא-מוצדק בילד לא חמוש.

"ישבתי עם קרובי משפחה ליד הכביש המזרחי, ליד הבית שלי, ושמעתי אמבולנס עובר במהירות גדולה", סיפר אביו רמי ל"מידל איסט איי". "אמרתי להם שנראה לי שמפגין נפגע פצעים קשים", הוא הוסיף. "אחרי 15 דקות, קיבלתי שיחת טלפון מחבר בבית החולים שאמר לי שעות'מן נפצע והכריזו על מותו. הייתי המום, כי הוא עזב את הבית פחות משעה לפני שנהרג".

ארגוני זכויות אדם שונים, לצד האו"ם, מתחו ביקורת על כך שהצבא הישראלי משתמש בנשק קטלני בהפגנות השבועיות בעזה.

"בשביל הילדים שלי, השתתפות במחאות של 'צעדת השיבה הגדולה' היא בלתי נמנעת כי אנחנו גרים קרוב לגדר המזרחית שם המפגינים נאספים כל יום שישי", אמר האב. "אני חושש שאשמע בשורות רעות על עוד אחד מהם".

לצד חמשת אחיו ואחותו, עות'מן הצטיין בבית הספר, במיוחד במתמטיקה. הוא שאף להפוך באחד הימים למורה למתמטיקה בבית הספר "חיטין", שם למד בחינוך יסודי.

"הוא קיווה להיות מורה משתי סיבות", אמרה אמו. "הראשונה, ככה הוא אמר לי, כדי ללמד ילדים קטנים איך להיות בני אדם טובים. הסיבה השנייה היתה כדי שיוכל להרוויח כסף, לבנות בית גדול ולקנות בגדים יפים לי ולאחותו".

החלומות האלה התפוגגו ברגע שאום ג'וואד שמעה את החדשות על מותו. בהתחלה אמרו לה שהוא נפצע. "גיסי אמר לי שעות'מן נפצע ושהוא בסדר", היא אמרה ל"מידל איסט איי". "אבל כשהגעתי לבית החולים, שמעתי שיש ילד שהיד ששמו עות'מן חילס. התעלפתי. התעוררתי, צרחתי ואמרתי לקרובי המשפחה שלי שאני רוצה לראות אותו בחדר המתים. הם סירבו ואז הסכימו. כשראיתי אותו, התעלפתי שוב. התעוררתי בבית".

היא ממשיכה: "התעוררתי והראיתי המון נשים סביבי. ביקשתי מהן לקחת אותי שוב לחדר המתים כדי שאישאר ליד הבן שלי. אמרתי להם שהוא חי ושהוא לא נהרג. התחננתי בפניהן ואמרתי להן: 'אני רוצה ללכת ולהיות לידו. הוא לא יכול להישאר לבד כי הוא ילד קטן".

למא בת ה-11, אחותו היחידה של עות'מן, לא התאוששה מכך שאיבדה את אחיה שגידל ציפורים ומכר אותן כדי לקנות לה שוקולד וצעצועים. "למה הם הרגו אותו?" היא שאלה. "הוא היה ילד קטן, לא היה לו נשק והוא לא פגע בהם".

למא אמרה ל"מידל איסט איי" שהיא לא היתה מסוגלת לגשת להיפרד ממנו בשעה שנקבר. "אני עוד לא מאמינה שהוא מת", היא אמרה. "אני תמיד רואה אותו איתנו בתוך הבית ואני עדיין חולמת שיום אחד הוא יבוא, יפתח את הדלת ויגיד 'סלאם עליכום', אני פה אתכם".

"אנחנו גרים ליד הגדר עם ישראל, בלתי נענע שהילדים שלו יילכו להפגנות". רמי חילס, אביו של עות'מן, בביתו בעזה (צילום: מועתסם דאלול, Middle East Eye),

"אנחנו גרים ליד הגדר עם ישראל, בלתי נענע שהילדים שלו יילכו להפגנות". רמי חילס, אביו של עות'מן, בביתו בעזה (צילום: מועתסם דאלול, Middle East Eye),

"טובחים בנו כבר 70 שנה"

על פי מרכז אל-מיזאן לזכויות אדם, 46 ילדים, שתי נשים, תשעה נכים, שני אנשי צוות רופאי ושני עיתונאים נהרגו מירי במהלך ההפגנות. שרית מיכאלי מארגון "בצלם" כתבה בחשבון הטוויטר שלה שהמשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) חקרה רק 13 מקרים שבהם פלסטינים שנורו ליד הגדר. "אבל החקירות האלה נוגעות רק לחיילים בשטח, לא למקבלי ההחלטות שהכתיבו מדיניות פתיחת אש לא חוקית ומבישה", כתבה מיכאלי.

אביו של עות'מן אמר ל"מידל איסט איי" שהוא לא הופתע מגזר הדין הקל מאוד שהוטל על החייל שהרג את בנו. "חיילי הכיבוש הישראלים טובחים בנו כבר 70 שנה", הוא אמר. "גזר הדין לא הביא שמחה לי ולמשפחה", הוא הוסיף, "הוא רק חידש את האבל שלנו".

כאשר סיפרו לסבתו של עות'מן על גזר הדין, "היא בכתה כאילו זה עתה שמעה על מותו", סיפר האב. "חברינו וקרובי משפחתנו באו לביתנו לניחום אבלים בפעם השנייה. הלוואי שלא היה משפט ולא היתה הרשעה".

ישראל העמידה לדין מפעם לפעם חיילים שהרגו פלסטינים, אף שארגוני זכויות אדם אומרים כי ההליך מוטה מאוד לטובת החיילים ואיננו אלא הונאה. "אלה משפטי סרק", אומר רמי עבדו, יו"ר ארגון "אירו-מד מוניטור לזכויות אדם" ל"מידל איסט איי". "המשפטים האלה משקפים את התמונה האמיתית לגבי הערך הנמוך שישראל מייחסת לדם פלסטיני".

עבדו אמר שהצלף הישראלי, ששמו לא פורסם, לא הורשע בהריגה אלא בהפרה של כללי הפתיחה באש באופן העלול לסכן חיים.

"החייל הכיר בכך שהרג ילד פלסטיני, אבל הצבא הישראלי לא הכיר בכך, ופירוש הדבר הוא שאין שום כוונה להפסיק את האלימות נגד מפגינים לא אלימים", אמר עבדו.

מיכאלי מוסיפה כי "גם במקרים הנדירים שבהם חיילים ישראלים מורשעים בהריגה מכוונת של פלסטינים, הם צפויים לגזר דין פעוט של תשעה חודשים על הריגה".

אביו של עות'מן אמר ל"מיידל איסט איי" שהוא חושש לגורל שאר ילדיו משום שהוא גרים ליד הגדר. "אנחנו חיים תחת כיבוש אכזרי שלא מכבד כל חוק או אמנה", הוא אמר. "אנחנו יכולים לצפות לעוד הפרות ולעוד הרג, אבל מה אנחנו יכולים לעשות? לאיפה אנחנו יכולים ללכת כדי להגן על עצמנו? מנהיגי העולם צריכים להרגיש את הכאב שלנו וללחוץ על ישראל להפסיק".

הכתבה הופיעה במקור באתר Middle East Eye. תרגום: מירון רפופורט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf