newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זרעים של התנגדות: האשה שנלחמת בכיבוש באמצעות חקלאות

ויויאן סנסור, מייסדת ספריית זרעי המורשת של פלסטין, רוצה להחזיר את המורשת של החקלאות הפלסטינית אל השולחן. "אני מוצאת את ההשראה שלי אצל החקלאים שממשיכים להאכיל את העולם". ראיון

מאת:

מאת יהושע (ג'וש) לייפר

"אני מדברת על הכיבוש בהקשר גלובלי, כי הכיבוש אינו קיים במנותק ממגמות עולמיות", אומרת ויויאן סנסור. "חקלאים שיכולים לייצר את המזון של עצמם ואת הזרעים של עצמם מהווים איום על כל כוח הגמוני שרוצה לשלוט באוכלוסיה. אם אנחנו אוטונומיים, יש לנו הרבה יותר מרחב ליצור בו מערכות משלנו, להיות יותר חתרניים".

ויויאן סנסור חובשת כובעים רבים. היא עיתונאית, צלמת, מפיקת סרטים, והיא גם המייסדת של ספריית זרעי המורשת של פלסטין. בניגוד ל"בנק זרעים" שמטרתו לאחסן ולשמר זנים ליום צרה, מטרתו של המיזם של סנסור היא להפיץ את הידע והזרעים המקומיים לציבור.

סנסור, שגדלה בבית ג'אלה, עבדה עם חקלאים בהונדורס, אורוגאווי ופלסטין על סוגיות הקשורות לחקלאות ואוטונומיה. עם פרויקט ספריית זרעי פלסטין סנסור מקווה לשמר לא רק את המורשת החקלאית הפלסטינית אלא גם להחיות מגוון של זרעים שפעם היו גדלים ברחבי פלסטין, וכיום כבר כמעט ואינם גדלים.

> למה ישראל גזלה מעיין מתושבי וולאג'ה? פשוט כי היא יכולה

ויויאן סנסור עם שני חקלאים שמשתתפים בתוכניות של ספריית זרעי המורשת של פלסטין (הצילום באדיבות ויויאן סנסור)

ויויאן סנסור עם שני חקלאים שמשתתפים בתוכניות של ספריית זרעי המורשת של פלסטין (הצילום באדיבות ויויאן סנסור)

קיימתי עם סנסור השבוע ראיון קצר על האופן שבו משפיע הכיבוש על החקלאות הפלסטינית, ועל התנועה העולמית לשמירה על מורשת חקלאית מקומית ומגוון ביולוגי. "את ההשראה שלי אני לא מוצאת אצל מנהיגים עולמיים", היא אומרת. "אני מוצאת את ההשראה האמיתית שלי אצל החקלאים שממשיכים לשתול, לעבד ולהאכיל את העולם. יש כל כך הרבה כוחות שפועלים נגדם, אבל הם ממשיכים לשמור על רוח של נדיבות".

איך הגעת להתעניין וללמוד נושא כמו חקר החקלאות?

המקום שבו גדלתי, בית ג'אלה, שהיום הוא רק ערימה של מבני בטון לא אטרקטיביים במיוחד, היה בעבר מלא בטראסות שהיו מלאות במגוון ביולוגי ובבתי גידול טבעיים. בשלב מסוים בחיי הבוגרים הבחנתי שיותר ויותר עצי זית נעקרים כדי לפנות מקום לעוד בניינים. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו. מה שאני עושה כיום צמח כנראה מתוך אינסטינקט של הישרדות: ניסיון לקחת חלק בתנועה עולמית כדי לשמור על המורשת החקלאית שלנו ועל המגוון הביולוגי.

פול שנקטף בוואדי פוקין בגדה המערבית (הצילום באדיבות ויויאן סנסור)

פול שנקטף בוואדי פוקין בגדה המערבית (הצילום באדיבות ויויאן סנסור)

מה זה מורשת חקלאית?

אלו כל הטקסים, המנהגים, השיטות שבהן השתמשנו במשך מאות בשנים, ואותם ירשנו מאבותינו.

חקלאים הם אמנים ומדענים בו זמנית. כדי שהם יוכלו לפתח את האוכל שלנו הם חייבים לשאול שאלות, להתבונן. הם גם צריכים להיות מסוגלים לדמיין אפשרויות חדשות ולנסות אותן, וזה מה שאמנים עושים. תחשוב כמה דמיון היו צריכים הסבים והסבתות שלנו כדי לפתח זרעים. זה דורש המון סבלנות, תשומת לב ואת הדמיון שמאפשר לומר "אני רוצה לנסות כדי לראות אם זה עובד יותר טוב".

השילוב הזה בין אמנות למדע יוצר תרבות שבה הדברים שהחקלאים פיתחו במשך אלפי שנים הפכו להיות חלק מהיומיום שלנו, מהמנהגים שלנו. זוהי המורשת שלנו: מה שאבותינו פיתחו עבורנו בשביל לשרוד. ולא רק לשרוד, אלא ליהנות – שזה משהו שחסר הרבה פעמים כשאנחנו מדברי על אוכל.

מהי ספריית הזרעים שהקמת? מה הופך "זרע מורשת" לשונה מסוגים אחרים של זרעים?

ירושה היא משהו שמועבר מדור לדור עד אליך. אנחנו מתייחסים לזרעים כ"זרעי מורשת" כי הם הועברו אלינו דרך הדורות הקודמים, ויש להם מאפיינים ספציפיים. לדוגמא, יש סוג מסוים של קישואים שהתפתח כי אנחנו עושים קישואים ממולאים בעלי גפן. צורה כזאת של מגוון התפתחה באמצעות ברירה טבעית והכלאות שעשו אבותינו. זרעי מורשת עברו גם תהליך של הסתגלות למיקרו אקלים, מה שמאפשר להם להיות עמידים בפני מחלות רבות.

בפלסטין, הרבה מזרעי מורשת המורשת שלנו הם מה שאנחנו מכנים "זרעי בעל" על שם האל הכנעני של פוריות והרס. כיום המונח בעל מתייחס לזרעים שאינם דורשים השקיה מרובה. צמחי חורף כאלו חיים במקומות לא גשומים. צמחי הקיץ ניזונים הן מהלחות שנותרת באדמה מהעונות הגשומות כמו גם ממי הטל.

> מדד הגזענות 2017: כל 71 שניות מתפרסם פוסט גזעני נגד ערבים

חקלאים מעבדים את אדמותיהם, קריות, הגדה המערבית, 6 יוני, 2015. אחמד אל-באז / אקטיבסטילס

ספריית זרעי המורשת היא פשוט ספריה, אלא שיש בה זרעים במקום ספרים. אתה יכול להגיע לספריה, לקחת כמה זרעים תוך התחייבות לזרוע אותם, לעקוב אחר הגדילה שלהם, ולעבור איתם מחזור שלם כדי להפיק מהם את הזרעים שיהיו שלך. יש הרבה אנשים שרוצים להקים גינה משל עצמם ולגדל לעצמם את המזון, אז הם באים לקחת זרעים ותוך כדי התהליך הם גם לומדים גם על מזון אוטונומי. הם יכלים לבחור מבין הצמחים שהן מגדלים אילו זנים הן מעדיפים, או מה עבד הכי טוב במיקרו אקלים שבו הם מגדלים ובכך לפתח מורשת משל עצמם.

ספריית הזרעים מבקשת להביא מגוון של זרעים ישנים בחזרה את שולחן ארוחת הערב. בין אם זה אבטיח, חיטה או מלפפון. כחלק מהמאמץ הזה, בנינו גם מטבח נייד שיגיע לקהילות שונות בהן נבשל ביחד ונזמין אנשים להצטרף אלינו לשיחה על חשיבותו של המגוון הביולוגי והמורשת החקלאית. הביקור הראשון יהיה באזור שכם.

כיצד משפיע הכיבוש על החקלאות הפלסטינית ועל המטבח הפלסטיני המקורי?

הכיבוש, בדומה לכוחות אחרים בעולם – כמו למשל ממשלת מקסיקו בצ'יאפס – מילא תפקיד מרכזי בהפיכת החקלאות הפלסטינית ממערכת אוטונומית המבוססת על אדמה ושמש, למערכת שמבוססת במידה רבה על כימיקלים, על יבוא ועל זרעים מוכלאים שהציפו את השוק. הכיבוש שכנע הרבה אנשים שמה שאנחנו באמת צריכים זה זרעים מהונדסים וטכנולוגיות חקלאיות כדי לעבור "מודרניזציה" ו"לפתח" את שיטות החקלאות שלנו.

מעבר לכך, הכיבוש הפך את החקלאי הפלסטיני מגוף יצרני, מאדם יצירתי – לעובד. הם הפכו להיות כמו מכונות שקונות את הזרעים המוכלאים ארוזים מראש ואת הכימיקלים הדרושים. אם אתה כבר לא גוף אוטונומי, כבר אין לך את השחרור המנטלי שמאפשר לך ליצור את החיים של עצמך. אתה מפסיק לדמיין, אתה מפסיק להאמין שיש לך משהו לתרום. אתה פשוט מתחיל לעקוב אחרי הכללים, וזה מה שאומרת חקלאות קונבנציונאלית – לעקוב אחרי הכללים, להשלים את החסר.

וזהו האסון הגדול ביותר, כי הדמיון והידע של החקלאים שלנו נמצאים תחת איום רציני. רבים מהאנשים החכמים ביותר והגיבורים שאנחנו חיים לצדם כבר הלכו לעולם או שאינם חברים פעילים בקהילה, דווקא בזמן שבו אנחנו זקוקים לידע שלהם יותר מאי פעם.

יהושע (ג'וש) לייפר הוא עורך שותף במגזין 972+, שם התפרסם במקור הראיון. תרגמה לעברית: יעל מרום.

> מריה מונטסורי: המורה הפמיניסטית שסרבה להצהיר נאמנות לשלטון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf