זה לא צמצום הבירוקרטיה. זה ריסוק הדמוקרטיה

חוק ההסדרים, שנמצא בדיונים בכנסת בימים אלה, כולל פרק שעוסק בהקמת רשות האסדרה ("רשות הרגולציה"). המטרה המוצהרת היא צמצום הבירוקרטיה, התייעלות כלכלית והגברת הפיקוח על ביצועי משרדי הממשלה. דבר זה כשלעצמו אינו מהווה בעיה.

הבעיה היא שנראה כאילו שמי שכתב את הפרק הוא פורום קהלת, מכון המחקר הימני-ליברטריאני רב ההשפעה שמעורב כבר שנים בניסיונות לנתב את המדיניות הכלכלית של ישראל כך שתטיב יותר עם בעלי הון ותאגידים.  למעשה, הפורום חיבר כבר כמה וכמה מסמכים בעניין, שנראה כי מצאו את דרכם לחוק ההסדרים הנוכחי.

תחת הכותרת של "צמצום הבירוקרטיה", צפויה רשות האסדרה לרסק שורה של זכויות אדם. אף אחד לא אוהב בירוקרטיה, אבל יש הבדל ניכר בין בירוקרטיה לבין רגולציה. רגולציה היא דבר חיוני לקיומה של חברה מודרנית. הסיבה לכך שילדים כבר לא עובדים במכרות, שחברות כרייה כבר לא יכולות להרעיל את האוויר והאדמה שלנו, שיצרני מזון אינם חופשיים לפגוע בבריאות הציבור, ושקיימות חובות כמו עמידה בייצוג מגדרי הולם בתפקידים ציבוריים, היא בראש ובראשונה רגולציה: ההבנה שמעל לאינטרס של בעלי ההון לפעול חייב לעמוד האינטרס הציבורי.

כבר מההתחלה, ההרכב המוצע של רשות האסדרה, שכולל אנשי אוצר ונציגי משרד ראש הממשלה, ללא נציגים סביבתיים או נציגי עובדים וכו', והמטרות המוצהרות שלה, ששמות דגש בלעדי על התייעלות כלכלית והפחתת עלויות, הם מתכון לאסון. שיקולים כמו הגנה על זכויות אדם, צמצום פערים חברתיים, פגיעה בזכויות עובדים ושיקולים סביבתיים אינם נלקחים כאן כלל בחשבון, וסביר להניח שבמחלוקות שייווצרו בנושאים הללו בין אנשי המקצוע במשרדים לבין אנשי הרשות, תהיה ידם של האחרונים על העליונה.

כשליברטריאנים אומרים "רגולציה", בייחוד לצד צירוף המילים "הפחתת הבירוקרטיה", הם מתכוונים בפועל ל"דה-רגולציה", כלומר להחלשתה. השלכות אפשריות של שליטה ליברטריאנית ברגולציה שלנו הן, למשל, שמפעלים מזהמים יזכו להקלות או לפחות שלא יוטלו עליהם סנקציות; שהפריפריה תוזנח עוד יותר ולא תזכה להשקעות שהיא זקוקה להן; שיהיה פטור מסימון מוצרים מסוכנים; שתקודם רפואה פרטית למי שיש לו על חשבון הרפואה הציבורית לכל מי שזקוק לה; שייפגעו זכויות עובדים בכלל, ובפרט של נשים, אוכלוסיות מיעוט, אנשים בעלי מוגבלויות.

מערכת החינוך שלנו, שכבר הופרטה יותר מדי, תחווה הגדלת פערים והאצה של עוד תהליכי הפרטה. המיעוטים בישראל, שגם כך אינם מתוקצבים כראוי, יזכו לפחות תקציבים בתחום החינוך. אוכלוסיות שלמות – פלסטינים אזרחי ישראל, חרדים ובמיוחד נשים חרדיות – יישארו מאחור, כי לבעלי ההון אין עניין להשקיע את הכסף הנדרש בקידומם.

דה-רגולציה תהיה ברכה לקבלנים חסרי מצפון: הם יוכלו לבנות בתים באיכות גרועה, כאלה שסדקים יתגלו בהם במהירות; היא תאפשר להרחיב את הפערים הכלכליים כך שאנשים שכבר יש להם נדל"ן יוכלו לרכוש ממנו עוד, בזמן שההשקעה בדיור ציבורי תמשיך לצנוח. הפרטת שירותי ציבור לידי גופים, שהערך היחיד שלהם הוא ערך המניות תחמיר עוד יותר את הפגיעה בציבורים עניים וחסרי השכלה. והתאגידים האלה יזכו להנחות מפליגות ביכולת שלהם לנצל את מאגרי המידע שהם אוספים על כולנו.

צריך לקדם את הכלכלה. על האמירה הכמעט קלישאתית הזאת אין ויכוח. אבל עבור מי? האם עבור תאגידים ואוליגרכים, או עבור כלל החברה כולה? האם אנחנו רוצים חברה נוסח דרום אמריקה, עם שכבה דקה של עשירים, מעמד ביניים מצטמצם שנאבק על עצם קיומו, ושכבה ענקית של עניים?

על כן, יש להבטיח שחוק הרגולציה ישונה, כך שהגוף שיוקם יהיה מחויב לשוויון כלפי כלל האוכלוסייה, בדגש על שוויון מגדרי; שהוא יגן על הסביבה ויביא בחשבון את האסון האקלימי המתקרב; שיקפיד על שוויון בין הקבוצות השונות באוכלוסייה הישראלית; שישמור על זכויותיהם של אזרחים ותיקים וימנע את המשך ריכוז הכוח בידי מי שכבר יש להם יותר מדי ממנו.

מכון זולת – לשוויון וזכויות אדם הניח על שולחנה של ועדת חוקה חוק ומשפט, בראשותו של ח״כ גלעד קריב, נייר עמדה שבו הצעות לתיקונים שמבטאות את הצרכים הללו. אחרת, תוך דיבורים יפים על "מאבק בבירוקרטיה", תתבצע פה הפיכה שקטה לטובת בעלי ההון.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון זולת – לשוויון וזכויות אדם