"התחננו לממ"דים ומקלטים, אמרו לנו שאותנו צריך להוציא מפה"

תושבי הכפר דהמש עדיין לא הספיקו להפנים את ההחלטה הדרמטית של בג"ץ מלפני פחות משבועיים, שהורתה למדינה להסדיר את מעמדו של הכפר הלא מוכר, לפני שנחת עליהם האסון. אמש (שלישי), סביב שעת ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בלוד הסמוכה, טיל שנורה מעזה הרג שניים מתושבי הכפר: חליל עווד בן 50, ובתו נדין, בת ה-16.

שנים רבות ניהלו תושבי דהמש את המאבק על בתיהם. הכפר, שנמצא בשטח השיפוט של המועצה האזורית שדות דן, לשעבר עמק לוד, במרחק 20 דקות נסיעה מתל אביב, קיים מאז 1948 ותושביו מחזיקים בבעלות על האדמות החקלאיות בטאבו. למרות זאת, המדינה לא הכירה עד כה ביישוב, ואינה מספקת לו תשתיות ושירותים בסיסיים כמו ביוב, כבישים, חשמל, איסוף אשפה ודואר.

כמו ביתר היישובים הערביים הלא מוכרים, גם אישורי בנייה לא ניתנו כאן, מה שהביא את הבולדוזרים להריסות בכפר פעם אחר פעם. אבל ההרס מאמש עורר חרדה מסוג אחר.

"אתמול בערב היו צפירות ואזעקות, והיתה נפילה, הרגשתי אותה כשהייתי בבית", אומר הבוקר ערפאת אסמאעיל, ראש הכפר ומי שמוביל שנים את מאבקו להכרה. חליל עווד, ההרוג מאמש, הוא גיסו, נשוי לאחותו שנפצעה כתוצאה מהפגיעה. בתוך ההריסות, על השידה הקטנה עדיין אפשר היה לראות את עוגיות החג שהכינו לסעודת הבוקר, לפני תחילת הצום.

"כל הלילה היו בומים, הבית רועד, זאת היתה רעידה מאוד קשה. הרסיסים נכנסו דרך החלון והבנתי שהנפילה היתה ממש אצלנו. הבן שלי הקדים אותי, הוא יצא מהבית ואמר לי 'הפגיעה אצל דודה', והוא רץ".

ראיתם פה את ההרוגים?

"לא, כבר הקדימו אותי כל הילדים שהתחילו לטפל בהם ונתנו להם עזרה ראשונה, אבל לא היה מה לעשות. העמיסו אותם על כלי רכב ולקחו אותם מיד לבית חולים. כל השכונה באה לפה כדי לעזור בכיבוי האש במכוניות, כל אחד רץ עם מטף והתחילו לכבות. לא מכבי האש כיבו, אנחנו כיבינו".

יש פה מקלטים? ממ"דים?

"מה?! יש פה אנשים באבל, אחרת הייתי צוחק. הצחקת אותי. אין פה ממ"דים, אין פה מקלטים. ביקשנו, התחננו במלחמה הקודמת שיהיה, אמרו 'אותך צריך להוציא ולא לתת לך לשים פה ממ"ד ומקלט. הימצאות אוכלוסייה ערבית בתוך תחום שיפוט המועצה משפיעה על הצביון הדתי-לאומי של המועצה'".

הכירו בכם החודש, זה שינה משהו?

"עדיין זה לא שינה כלום, הם רק אוכלים לעצמם את הציפורניים [בתהייה] איך בית המשפט הכיר, איך בית המשפט נתן למדינה להסדיר את המקום, כמעט לא נשארו להם אצבעות מרוב שאכלו אותן, איך דבר כזה התפקשש להם.

"אין פה לא ממ"ד ולא מקלט. המשפחה באור יהודה או ביהוד, שהיתה אתמול הנפילה הישירה אתמול בלילה, ירדו למקלט וניצלו. הבית נפגע באופן מלא. השוטרים פה מפיקוד העורף אומרים לי 'למה לא נשארת בתוך הבית?' אמרתי 'מה אני אשאר בתוך הבית? ביהוד כל הבית נפל, מה ההבדל?' פה היתה פגיעה ישירה, מה לעשות? אנחנו נתונים לחסדי האל. לא בתוך הבית אנחנו יכולים להיות בשלום ולא בחוץ, אז לאן נלך?"

באו לכאן עובדים סוציאליים מהמועצה?

"מי?! המועצה לא יודעת מה קורה, אתה שואל אותי על עובדים סוציאליים? אני מהבוקר מנסה להתקשר אליהם, הם לא עונים, ואם מישהו עונה הוא אומר 'אני לא יודעת, תשאיר טלפון'. יש פה גם כבשים שאנחנו לא יודעים מה לעשות אתם, יש פה כבשים שנהרגו, צריך שמס רכוש יגיע, עוד מעט הריחות שלהם (של הפגרים; א"ז) יתחילו".

כלומר ההכרה בכפר עדיין לא שינתה אצלכם שום דבר בפועל? לא דיברו אתכם על הסדרת תשתיות וכדומה?

"לא. לא דיברו אתנו על תשתיות, לא דיברו אתנו על פינוי אשפה כמו שבית המשפט ביקש. לא התייחסו אלינו. הם מנסים ללמוד את פסק הדין כדי לראות איך להתחמק ממנו".

ובכל זאת, לפני עשור ניהלתם פה מאבק נגד הריסות הבתים, אני זוכר שהיו ישנים פה פעילים בלילה אתכם, ערבים ויהודים. אתה מרגיש שבכל זאת, למרות האסון הקשה, ההכרה עצמה היא כן ניצחון של הכפר אחרי כל כך הרבה שנים?

"תראה, זה ניצחון עצוב מאוד. למה שקרה היום אין קשר לניצחון שלנו, זאת נפילה של טיל שלא מבחין בין יהודים לערבים. הבעיה הגדולה יותר היא שאנחנו עדיין רק בקצה הקרחון. מה אם תהיה מלחמה כוללת? מה יהיה עם כל התושבים פה? אין מקלט, אין מרחבים ממוגנים, אין כלום, אז אנחנו הראשונים המועדים לחיסול. אנחנו במרכז הארץ, ופתאום עכשיו הפכנו לפגיעים כמו בעוטף עזה וכמו בגבול, אז צריך לדאוג לנו.

"נתניהו הגיע ללוד כדי לחזק את הצד היהודי, את הגרעין (התורני; א"ז) נגד הערבים ואומר שצריך לטפל בהם ביד קשה. מה לטפל בהם ביד קשה? תבדוק מה קרה, נסה לגשר, לא להזרים עוד יחידות. המשטרה לא חושבת פעמיים כשיש אוכלוסייה ערבית, הפגנה או לא הפגנה, מיד הם עם המקל. אני לא יודע מה יהיה. אני רוצה שיכירו בי כבן אדם, שיתנו לי כתובת שאוכל לבנות מקלטים, שאנשים יהיו מוגנים כמה שאפשר".

בעוד אסמאעיל מדבר על חוסר המענה מצד המועצה המקומית, מגיע למקום ראש המועצה, דוד יפרח, עם פמלייתו. יפרח, מסתבר, מסרב בכלל להגדיר את החלטת בית המשפט כהכרה בכפר.

"בית המשפט לא הכיר, תקרא את הבג"ץ. בית המשפט קרא למדינה להסדיר, וזה גם מה שאני אומר – שהגיע הזמן להסדיר פה".

מי אחראי על המיגון פה, לשיטתך?

"המדינה. המתחם הזה נבנה ללא היתרים. כמו שהם (התושבים; א"ז) בנו את המתחם ללא היתרים, הם יכלו לבנות גם ממ"דים ללא היתרים".

שלחתם צוותים סוציאליים או אחרים לסייע לתושבים?

"אני פה עם הצוות שלי, כל מה שיזדקקו אנחנו נעזור. אני פה כדי לעזור".