newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השריפות באוסטרליה: היו אזהרות, ממשלת הימין התעלמה

כבר יותר מעשור ברורה הסכנה שמציב שינוי האקלים לאוסטרליה. הנושא הזה גם עמד במרכז מערכות הבחירות. אבל בעזרת הפחדות ושקרים, הצליח הימין למנוע שינוי. את המחיר משלמים עכשיו בני האדם ובעלי החיים

מאת:

הקיץ האוסטרלי, שנמצא כעת בחלקו החם ביותר, מלווה בכל שנה בשריפות רבות. אך עונת השריפות הנוכחית הגיעה לשיאים חסרי-תקדים, בפרט מאז אמצע דצמבר. השטח שנשרף עד כה שווה ליותר מפי חמישה שטחה של מדינת ישראל – והעונה עוד לא נגמרה.

ההערכות הן שמליארד בעלי חיים מתו בשריפות. איש חילוץ עם גור של קנגורו (צילום: Gary Panvers CC BY 2.0)

כדאי לשים לב היטב למתרחש באוסטרליה, כי מדובר בטעימה של עתיד העולם בקריסה אקלימית. אוסטרליה היא מדינה עשירה ומפותחת, השייכת לצפון הגלובלי (על אף מיקומה הגיאוגרפי בדרום) – וחשופה לנזקי שינוי האקלים יותר מכל המדינות המפותחות. אוסטרליה היא המייצאת המובילה בעולם של פחם ושל גז מאובן נוזלי, וחלקה בפליטות גזי חממה בין הגבוהים ביותר בעולם ביחס לאוכלוסייה.

בעוד מדינות אחרות יכולות לטעון שידן אינה משגת לעבור לכלכלה ירוקה, אוסטרליה לא רק עשירה אלא גם נהנית מזמינות גבוהה מאוד של אנרגיית שמש ויש לה תעשיית אנרגיה סולארית הצומחת בקצב יוצא דופן. אולם ראש הממשלה שלה, סקוט מוריסון (Scott Morrison), ידיד תעשיית הפחם, נוטה להכחיש את משבר האקלים, וממשלתו ממשיכה לסבסד בעשרות מיליארדי דולרים את השימוש בדלקים מאובנים במקום לקדם את המעבר לאנרגיות מתחדשות.

תחת הקואליציה הימנית שלו ושל קודמו טוני אבוט (Tonny Abbott), אוסטרליה מובילה גם ביחס ברוטאלי כלפי מהגרים העושים דרכם אליה: כוחות ביטחון אוסטרליים עוצרים את המהגרים בים, הרחק מחופיה, וכולאים אותם במחנות בתנאים בלתי-אנושיים על איים מבודדים – מקור השראה חשוב למגמה האקו-פשיסטית במדינות מפותחות אחרות.

מיליארד בעלי חיים מתים

קנה המידה של אסון השריפות כה גדול שקשה באמת לתפוש אותו. השטח שנשרף הוערך לאחרונה בכ-107 אלף קמ"ר. רוב השטח הבוער אינו מיושב בצפיפות או בכלל, כך שהנזק הישיר לבני אדם מצומצם יחסית למימדי האסון: 29 הרוגים, כ-40 פצועים, ולפחות 5,900 מבנים הרוסים, ביניהם לפחות 2,200 בתי מגורים. כ-100 אלף בני אדם נעקרו עד כה, בין היתר במבצעי הצלה נועזים בסיוע הצבא האוסטרלי. אילולא נמלטו בזמן, רבים נוספים היו נפגעים בגופם. הקהילות הילידיות (המכונות "אבוריג'ינים") החיות באזורים מוכי-שריפות חוות אובדן נוסף, שכן לנוף הקדמוני שמשתנה כעת ללא היכר יש עבורם גם חשיבות תרבותית ודתית.

הנזק לעולם הטבעי, בינתיים, פשוט עצום. היקפו המלא יוכלו להתברר רק אחרי שישככו הלהבות. על פי ההערכות, מספר בעלי החיים הלא-אנושיים שנספו כבר עלה מעל למיליארד. חלקם נשרפו כשהם מנסים לברוח מהלהבות כשנתקלו במכשולים מעשה ידי אדם. תמונת גופתה החרוכה של גור קנגורו, צמודה לגדר תיל, הסתובבה ברשת. אחרים פשוט נאלצו להימלט מהסביבה שסיפקה להם מזון, מים ומחסה, ומתו בהיעדרם.

אוסטרליה היא ביתם של הרבה מינים ייחודיים כמו הקנגורו והקואלה האהובים, וישנו חשש כי מערכות אקולוגיות שלמות כבר עלו בלהבות. ככל הנראה נכחדו כבר מינים נדירים באופן סופי בתוך התופת.

מעבר לנזקים הישירים של השריפות, ישנם וימשיכו להיות נזקים עקיפים. עננות העשן העצומות המיתמרות מעל לאוסטרליה מכסות לפרקים את השמיים בניו זילנד – כאלפיים ק"מ מעבר לים. לוויינים תיעדו גם עננות עשן שהצליחו להגיע עד לאמריקה הדרומית. בכל מקום אליו הם מגיעים, חלקיקי העשן פוגעים בבריאות בני האדם וחיות אחרות.

השטח שנשרף עומד על 1000 קמ"ר, פי חמש משטחה של ישראל בגבולות 67'. (צילום: Rob Russel CC BY 2.0)

גם כשיבואו הגשמים, הם יסחפו אפר אל הנהרות, מה שעלול  לגרום לבעיות באספקת המים. העשן שעלה מהשריפות משמעותו עוד אי-אלו טונות של פחמן דו-חמצני המשתחרר אל האטמוספירה ותורם לאפקט החממה שמוביל לשינוי האקלים ההרסני מלכתחילה.

אסון ידוע מראש

חוקרים זיהו את הסכנה שמציב שינוי האקלים לאוסטרליה כבר בשנת 2008 לכל המאוחר, וממצאיהם אוששו וחוזקו במחקר אחר מחקר ב-12 השנים שעברו.

בשנים האחרונות התחננו ארגוני כיבוי האש בפני ממשלת הימין לתקציבים וציוד הנדרשים נוכח הסכנה המתגברת. משלחת של איגוד מכבי האש הגיעה לבירה בתחילת דצמבר, מיד לפני התגברות התופת. חלק מהבקשות הללו נענו רק בשבועות האחרונים, כאשר כבר מאוחר מדי.

נושא שינוי האקלים נמצא במרכז הפוליטיקה האוסטרלית כבר מזה שנים, ובעוד הימין נוטה כמו בארצות אחרות להכחיש או להקטין את מימדי הסכנה, באוסטרליה מפלגות המרכז הגדולות (הליברלים במרכז-ימין והלייבור במרכז-שמאל) נתונות שתיהן במחלוקות פנימיות סביב הסוגיה.

בשנת 2012, בפעם האחרונה שהלייבור שלט באוסטרליה, ג'וליה גילארד (Julia Gillard), האשה הראשונה והיחידה עד כה שכיהנה כראשת ממשלה, הנהיגה מס פחמן, כלומר מס בהתאם לכמות פליטות גזי חממה. המס של ממשלת גילארד נחשב מתקדם לזמנו (ועד היום) בהשוואה בינלאומית, ופעילי סביבה בעולם בירכו עליו.

אולם ב-2013 הלייבור הפסיד את הבחירות לימין, שהבטיח לבטל את המס. מאז שולטת באוסטרליה קואליציית ימין המורכבת מהמפלגה הליברלית ומימינה המפלגה הלאומית הקטנה יותר.

מכחישי האקלים מחזירים מלחמה

ב- 2014 הצליחה קואליציית הימין לבטל את מס הפחמן, גם בעזרת תמיכת מפלגתו של טייקון המתכות הימני התמהוני קלייב פאלמר (Clive Palmer) שנכנס לפוליטיקה במיוחד כדי לבטל את המס, בעת שהתנהל נגדו הליך משפטי על סירובו לשלם אותו.

ראש הממשלה הנוכחי, מוריסון, נחשב לשליחה של תעשיית הפחם הענפה של אוסטרליה. הוא עשה כותרות בתור חבר פרלמנט כאשר הביא לפרלמנט גוש פחם והכריז שאין סיבה לחשוש מהאבן התמימה.

הבחירות האחרונות התקיימו רק במאי האחרון ונסובו סביב נושא האקלים. מפלגת הלייבור הציעה תכנית אקלים רצינית ומבוססת-עובדות, אך קואליציית הימין חזרה לשלטון כנגד כל הציפיות באמצעות קמפיין הפחדה מפני העלויות הכלכליות של התכנית.

סוגיה נוספת בבחירות הייתה תוכניותיו של תאגיד "אדאני" ההודי להקים מכרה פחם חדש בקווינסלנד (צפון-מזרח אוסטרליה) שיהיה אחד הגדולים בעולם. מוריסון הפחיד את תושבי האיזור מאובדן מקומות העבודה המתוכננים, והיה לכך כנראה תפקיד מכריע בבחירות.

המכרה עדיין לא הוקם, והתאגיד ממשיך במאמציו להקימו, בתמיכת הממשלה, אף שהמדינות המפותחות (כולל ישראל) מתקדמות לסגירת תחנות הפחם שלהן.

משלחת של מכבי אש הגיעה לממשלה בבקשת סיוע בדצמבר, אבל נענתה בשלילה. מכבי אש בפעולה בשריפות באוסטרליה (צילום: Pacific South Region CC BY 2.0)

בניגוד בוטה לעובדות, מוריסון טען כי אוסטרליה היא רק מדינה בינונית בגודלה, והפליטות שלה אינן משמעותיות בתמונה הגדולה. במציאות, פליטותיה של אוסטרליה הן מהגבוהות בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה שלה, במיוחד בהתחשב בפחם ובגז שהיא מייצאת.

ממשלת מוריסון שיחקה תפקיד מכריע בטרפוד כנס האקלים האחרון של האו"ם במדריד בתחילת דצמבר (COP25), ובשיתוף פעולה עם ארה"ב, ברזיל ויפן, מנעה מהקהילה הבינלאומית לנקוט צעדים משמעותיים ומתואמים במאבק נגד שינוי האקלים.

כאשר התגברו הלהבות במדינתו זמן קצר לאחר מכן, מוריסון בדיוק טס עם משפחתו לחופשה בהוואי והתעלם מקריאות מתגברות לחזור לארצו בשעתה הקשה. התמודדותו הציבורית עם המשבר הנוכחי היתה בעייתית לכל הדעות, אבל קשה להעריך אם יתחולל במדינה שינוי פוליטי אחרי שהלהבות ישככו.

שמועות, שקרים והטעיות

למרות המחזות הקשים המגיעים מחזית השריפות ולמרות קיתונות הבוז שנשפכו על מוריסון כאשר בא לתמוך בקהילות שאיבדו את בתיהן בתחילת השנה החדשה, בתקשורת וברשתות החברתיות מתחולל מחול מוכר: פוליטיקאים מהימין, בוטים חובבי דונאלד טראמפ ברשתות החברתיות, ועיתונים חשובים בבעלות רופרט מורדוק, מפיצים בתזמורת שמועות, שקרים והטעיות.

כך, לדוגמה, בימין טוענים ללא בסיס שהשריפות מקורן בכלל בהצתות מכוונות ובמנגלים שהודלקו בחוסר-אחריות, למרות שהנתונים מראים שרק חלק קטן מאוד (פחות מ-5%) מהשריפות מקורו בהצתות. מזכיר את מה שקרה אצלנו בשריפות בצפון.

שופרי הימין גם מפיצים את הטענה השקרית, שאנשי הגנת הסביבה בולמים הבערה מונעת של עשב וזרדים לקראת עונת היובש. בנוסף נשמעת הטענה המוכרת שהשריפות לא קשורות לשינוי האקלים אלא זו פשוט העונה בשנה – על אף שהשטח שנשרף גדול יותר מכל השטח שנשרף במשך שנים רבות גם יחד, והקשר לשינוי האקלים מובהק מדעית מעבר לכל ספק.

אם אוסטרליה היא מקרה מבחן להתמודדות עם משבר האקלים, מסתמן שאינה מקרה מעודד במיוחד. המידע היה שם, האזהרות הושמעו בזמן, אבל פושעי הדלק ובעלי בריתם בפוליטיקה דאגו שלא לעשות דבר בעניין ואפילו לא הואילו לספק למכבי האש את המשאבים שביקשו כדי לנהל את המשבר הצפוי מראש.

אך במישור הפוליטי יש מקום לתקווה. רוב הציבור האוסטרלי מעוניין במדיניות אקלים מתקדמת, והשריפות, שפגעו קשות באזורים כפריים, כולל אלה שהגישו למוריסון את הניצחון בבחירות, עשויות לשמש קריאת השכמה.

אם אוסטרליה, מדינה מפותחת ועשירה המובילה בייצוא דלקים מאובנים, תהפוך לקול מוביל במעבר לכלכלה ירוקה, ההשפעות יכולות להדהד הרחק מסביב לעולם – אולי אף רחוק יותר מעננות העשן הנודדות.

מה אפשר לעשות

ישנן שורת דרכים לתרום למאבק נגד השריפות ולסיוע לקהילות שניזוקו ונאבקות כעת על עתידן. בפרט אפנה את תשומת לבכן אל גיוס ההמונים לסיוע לקהילות ילידיות, לתנועת "סיד" המאגדת צעירים ילידיים למאבק למען צדק סביבתי, ולאיסוף התרומות של הקרן לשימור חיות הבר (WWF) לשיקום אוכלוסיית הקואלות. בנוסף ישנו פוסט בפייסבוק של אלומה קפטן המסכם בעברית שורת דרכים בהן ניתן לסייע למלחמה בשריפות ולמאמצי השיקום.

לבסוף, מומלץ מאוד להצטרף למאבק העולמי נגד הקמת מכרה הפחם המפלצתי של אדאני. הפרוייקט תלוי בשורת ספקים בינלאומיים, עשרות בנקים ותאגידים כבר סירבו לשתף איתו פעולה, ויש מגוון דרכים ללחוץ דרך האינטרנט על אחרים לעשות כמוהם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf