newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרשימה המשותפת חייבת ללמוד לשחק במגרש של הגדולים

ביקורו האחרון של איימן עודה בארצות הברית הוכיח שלמרות כל הקשיים המבניים והאידיאולוגיים, לרשימה המשותפת יש תפקיד מכריע בהשמעת הקול הפלסטיני בזירה המקומית והבינלאומית. עכשיו צריך רק שהרשימה עצמה תבין את זה

מאת:

כותב אורח: אמג'ד עיראקי

ביקורו האחרון של איימן עודה בארצות הברית עורר תשומת לב רבה בקרב קהלים אמריקנים. ואולם בבית פנימה, בקרב הקהילה שלו, מרבית ההתייחסות לביקור זה התאפיינה בטונים ביקורתיים. מעגלים שונים מבין הפלסטינים אזרחי ישראל הגדירו את הביקור כעקר מבחינה פוליטית, ואילו אחרים תקפו את עודה אישית וטענו כי הוא לא ייצג את דעת הקהל הפלסטינית וכי כל תכלית הביקור היתה לצרכי קידום עצמי בלבד.

חלקים מביקורת זו בהחלט אפשר להבין, בעיקר משום שעודה זוכה בזירה הבינלאומית למעמד שטרם הוקנה לו בבית. בניגוד לאופן שבו הוצג על ידי מגזין "Foreign Policy" שכלל אותו ברשימת מאה ההוגים העולמיים החשובים, עודה לא היה אדריכל הרשימה המשותפת. הרשימה המשותפת הוקמה (ושומרת על איחודה בקושי רב) על רקע העלאת אחוז החסימה, על ידי מאמץ משותף של נציגים בכנסת, חברים במוסדות ארבע המפלגות, דמויות מרכזיות ופעילי החברה האזרחית, וכמובן, הציבור הפלסטיני אשר הצביע לה. כפי שציין ג'קי חורי ברשימתו בעיתון הארץ, מגזין "Foreign Policy" היה מדייק יותר אילו העניק את הכבוד לרשימה בראשותו של עודה, ולא לעודה עצמו.

> מה הפריע לאיימן עודה להכנס למשרדי הסוכנות היהודית בניו יורק?

שם את הפלסטינים בישראל על המפה העולמית. איימן עודה עם סגן מזכ"ל האו"ם, יאן אליאסון (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)

שם את הפלסטינים בישראל על המפה העולמית. איימן עודה עם סגן מזכ"ל האו"ם, יאן אליאסון (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)

לדבר פלסטינית באנגלית

עם זאת, ולמרות הביקורת, ביקורו של עודה בארצות הברית היה אחד הצעדים החשובים ביותר בהם נקט מאז כניסתו לכנסת. במהלך השבועיים האחרונים הוא הצליח להשיג את שלא הצליחה ההנהגה הפלסטינית בישראל להשיג במשך שנים: להציג את מצבה ושאיפותיה של קהילתו מעל הבמה הבינלאומית, ובמיוחד בזירה הפוליטית האמריקנית, באופן בולט ואפקטיבי ביותר.

את ההישג הזה יש לזקוף לא מעט לזכות סגנונו התקשורתי ויכולתו לנסח ברהיטות ובלהט את חזונו לבניית עתיד משותף וסיום הכיבוש, שזיכה אותו בתשואות חמות מצד האגף השמאלי של הפוליטיקה האמריקנית. אולם הצלחה זו הושגה בחלקה הגדול גם הודות לפלטפורמה שסיפקה לו רשימתו המשותפת, המקפידה להגדיר את עצמה כ"מחנה הדמוקרטי" של הקשת הפוליטית הישראלית.

למעשה, יותר מכל דבר אחר חשף ביקורו של עודה בארצות הברית את הצורך בקיומה של פעילות הסברתית מוסדרת יותר מצד הרשימה המשותפת בחו"ל. בעוד השיח האמריקני בנושא הישראלי-פלסטיני הולך ונפתח בהדרגה בפני קשת מגוונת יותר של דעות, במיוחד בקרב יהדות ארצות הברית, על הרשימה המשותפת מוטלת האחריות למצב את עצמה במרכז השיח העולמי סביב הסכסוך. איש לא מצפה שהמדיניות של וושינגטון תשתנה בקרוב; אך בו בזמן, אסור לקהילה הפלסטינית להידחק לתפקיד שולי או מבודד. עליה להתעמת עם מוקדי הכוח בזירה שלהם.

עניין זה הפך לחיוני במיוחד לאור הנסיגה המהירה והמתמדת באפשרויות להיאבק באפליה ובכיבוש בתוך ישראל ופלסטין. הימין ביסס את שליטתו במרחב הפוליטי הישראלי, כשהשיח שלו מהדהד בדעת הציבור ואפילו בעמדות בית המשפט. ארגוני זכויות האדם, שמרביתם עוסקים בהגנה על זכויות הפלסטינים בתוך ישראל ובשטחים הכבושים, מתמודדים עם קמפיינים של שנאה אשר שמים להם למטרה לא רק את עבודת הארגונים ומקורות המימון שלהם, אלא את עצם ביטחונם של עובדיהם. וגרוע מכל, הציבור הישראלי והציבור הפלסטינים נכנסים אל שנת 2016 ללא כל אופק פוליטי מלבד זה המכונה "סטטוס-קוו". בשני הצדדים, אנשים פשוט מקווים שלא יהיה יתר גרוע; איש לא מצפה שדברים ישתפרו.

> איימן עודה מגיע לארה"ב לשחק במגרש של הגדולים, וסופג ביקורת מבית

לא הסידור המושלם מבחינת ארגונית, אבל בעלת חשיבות מכרעת כשחקנית בזירה. הרשימה המשותפת (אקטיבסטילס)

לא הסידור המושלם מבחינת ארגונית, אבל בעלת חשיבות מכרעת כשחקנית בזירה. הרשימה המשותפת (אקטיבסטילס)

תוקפנית מדי, כנועה מדי

אלה הם אתגרים עצומים העומדים לפתחה של הרשימה המשותפת. אבל קואליציית המפלגות הזו מתמודדת עם צרות לא פשוטות מבפנים והחמיצה הזדמנויות רבות בהן היתה צריכה למלא תפקיד פעיל יותר.

סכסוכים אישיים מכבידים על הפעילות השוטפת של הרשימה המשותפת, כמו גם על יכולתה לנסח אסטרטגיות ארוכות טווח. הרשימה סובלת מוויכוחים כרוניים סביב השפה הפוליטית והאידיאולוגית שלה, כאשר כל מפלגה מאשימה את חברתה שהיא לאומנית מדי, ישראלית מדי, דתית מדי, כנועה מדי, תוקפנית מדי, וכולי. רבים ממצבעיה העיקריים, פלסטינים אזרחי ישראל, עסוקים יותר בענייני היום-יום מאשר בפעילות פוליטית, ואילו אחרים רואים ברשימה המשותפת קבוצה אליטיסטית המונעת מאינטרסים אישיים בלבד. בעיות אלה מנעו לא פעם מהרשימה המשותפת לנקוט בעמדה ברורה וחד-משמעית, במיוחד במצבים של עליה במפלס המתח והאלימות. ואפילו כאשר היא כבר נוקטת בעמדה ברורה, אין ביכולתה לחסום חקיקה מפלה בכנסת או ללחוץ על מפלגות המרכז הציוניות לתמוך בעמדתה.

יחד עם זאת, הרשימה המשותפת איננה בשום אופן ברכה לבטלה. עם הזמן והפנמת הלקחים, ועם מידה מסוימת של לחץ, היא תוכל לשפר את תפקודה הפנימי ולהעצים את חיוניותה, לרתום את הציבור הפלסטיני לקחת חלק גדול יותר בתהליך הפוליטי של קבלת החלטות, לגבש באופן מובהק יותר את קולה הקולקטיבי של הקהילה על בסיס גיאוגרפי, דתי ואידיאולוגי, ולהשמיע את קולה בבמות מקומיות ובינלאומיות.

אין ספק שהרשימה המשותפת איננה הסידור המושלם מבחינה ארגונית, אבל העקרונות עליהם היא מושתתת – שוויון והתנגדות לכיבוש – הם התקווה היחידה להיחלצות מהביצה הישראלית-פלסטינית הטובענית. כפי שהוכיח ביקורו של איימן עודה בארצות הברית, לרשימה המשותפת עדיין שמור תפקיד מכריע בסכסוך – אם תשכיל לשחק אותו נכון, כמובן.

אמג'ד עיראקי הוא בלוגר באתר 972+. הרשימה התפרסמה במקור שם ותורגמה לעברית על ידי אורלי נוי. 

> תרגיל "שלגיה" המבריק של אחמד טיבי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf