newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרחפן ורוח הקודש: למה אי אפשר לטוס מעל הר הבית

אם תנסו להטיס רחפן מסביב לעיר העתיקה, תגלו שהוא "נתקע" באוויר. הסיבה: במכשיר מוטמע איסור טיסה. תערוכה שבוחנת את הקשר בין טכנולוגיה לתיאולוגיה

מאת:

ב-1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ישבה וירג׳יניה וולף בחדרה, הקשיבה לזמזום מטוסי הקרב שחתכו את השמיים מעליה וכתבה במסה ״מחשבות על שלום תחת מתקפה אווירית״ כך: ״זמזום המטוסים (the drone of the planes) נשמע כאילו הוא מנסר ענף מלמעלה. שוב הוא חוזר וחג, מנסר ומנסר בענף ממש מעל הבית״ (תרגום שלי).

כמעט שמונים שנה אחר כך, הזמזום המתמשך של מטוסים בשעת מלחמה התפתח לכדי הזמזום הידוע לשמצה של המזל״ט, שהפך לטכנולוגית שיטור אווירי החורגת הרבה מעבר למרחב והזמן שאנו נוהגים להגדיר כמצב מלחמה.

נדמה שבקרוב זמזום המזל״טים ינסר את דרכו מעל הבית כדבר שבשגרה כדי לבצע משלוחי טובין ללקוחות אמזון וחברות ענק אחרות, תוך כדי תהליכי הפרטה של השמיים ויצירתם של מסלולי טיסה ייחודיים למטרות מסחריות. אמנם שינויים אלו עדיין לא מיושמים, אבל ההפרטה של השמיים כבר בדרך. רחפנים כבר מצויים כמעט בכל מקום, מזמזמים את דרכם מעל או ליד ראשינו מבלי שנדע מי מפעיל אותם ולאלו מטרות. הזמזום של הרחפן (the drone of the drone) מלמד על תהליכי דמוקרטיזציה, באמצעות ביזור מסוים של כוח אווירי מהמדינה לאזרחים, ובה בעת כרוך ביצירתן של טכנולוגיות מעקב ושליטה חדשות וחמקמקות מאי פעם.

לפני כמה חודשים ניסיתי להטיס רחפן יחד עם חבר ליד רחוב אגרון, בשכונת ממילא בירושלים. הרחפן לא הגיב לניסיונותינו לשגר אותו אל על, וזה היה קצת מוזר. חשבנו שאולי זה קשור לכך שאנחנו קרובים לקונסוליה האמריקאית, שבאורח פלא מצליחה להרחיב את מתחם השליטה שלה. אבל מבט על צג מערכת ההפעלה של הרחפן הבהיר לנו עובדה שלא ידענו: כלי הטיס שבידינו לא יכול להתרומם כיוון אנחנו עומדים בליבו של אזור אסור לטיסה, או בשמו הרשמי האזור האסור: "הר הבית".

לרוב אנחנו מכירים את המושג או את הפרקטיקה של ״אזור אסור לטיסה״ (No-Fly Zone) בהקשרים צבאיים, כאשר מדינה כלשהי או קבוצה של מדינות מתערבות בריבונות של מדינה אחרת, בדרך כלל מסיבות הומניטריות. אבל היום, יותר ויותר, ההכרזה על אזור כלשהו כאסור לטיסה הופכת להיות פרקטיקת שיטור אווירי המופעלת על ידי המדינה בתוך שטחה. אזורים האסורים לטיסה באופן זמני מוכרזים מעל אירועי ספורט גדולים, לאחר אירועי טרור – כמו הפיצוץ במרתון בוסטון ב-2013 – ואפילו מעל לאירועים פרטיים כמו חתונות של סלבריטיז כמו צ׳לסי קלינטון או בר רפאלי.

 מיצב וידאו ״האזור האסור: ירושלים״ צילום: ברק ברינקר

מיצב וידאו ״האזור האסור: ירושלים״ צילום: ברק ברינקר

זוהי פרקטיקה שנויה במחלוקת. סביב סגירת השמיים מעל יערות הכרמל ביום חתונתה של בר רפאלי עוררה סערה ציבורית, ושר התחבורה ישראל כץ, שהתנגד להחלטת רשות התעופה האזרחית, טען: "השמיים שייכים לכלל הציבור ואין להעניק בלעדיות משיקולים מסחריים לגורמים מיוחסים". ישנם גם אזורים אסורים לטיסה, שאינם מוגבלים בזמן מסוים, מעל שדות תעופה, אצטדיונים ומתקנים ביטחוניים. כמו זה המושת מעל העיר העתיקה, והשכונות שסביבה במערב ומזרח העיר, וחולש על רדיוס של כקילומטר וחצי עד שני קילומטרים מסביב להר הבית.

מי בעצם שולט בשמיים

אבל כדי להבין מהו אזור אסור לטיסה צריך קודם לשאול מי שולט בשמיים, במרחב האווירי, בידי מי הבעלות על השמיים? שאלה זו שנויה במחלוקת מאז המצאת כלי הטיס הראשונים, הבלונים הפורחים, באמצע המאה ה-18, ועד היום נותרה ככזאת. אומנם ישנה הסכמה של הקהילה הבינלאומית שהשמיים הם חלק מהריבונות של המדינה השולטת בטריטוריה שתחתם, אבל הם בו בזמן גם מרחב לנתיבי מסחר בינלאומי שלמדינה יש כל אינטרס לפתוח למטרת תנועה חופשית ככל הניתן. ומעבר לכך, מה זה בכלל אומר לשלוט בשמיים, עד כמה ניתן באמת לפקח על המרחב השמימי, איפה השמיים הריבוניים מתחילים ואיפה הם נגמרים?

מצד אחד, במהלך השנים האחרונות תעשיית הרחפנים הצליחה לייצר מעין מהפכה בייצור והפצה מסחרית של כלי טיס זעירים, בלתי מאוישים, שמאתגרת את מערכות הרגולציה במדינות רבות ומעוררת ביתר שאת את שאלת הבעלות והשליטה על השמיים. שוק הרחפנים למטרות אזרחיות ומסחריות צפוי להגיע ל- 51 מיליארד דולר עד שנת 2025, והשימוש בהם נע בין תחומים שונים – מאכיפת חוק, מחקר מדעי, מיפוי, חקלאות, דרך צילום, ספורט אתגרי, סיוע הומניטרי ואקטיביזם.״

מצד שני, הרשויות במדינות שונות כמו ארה״ב וישראל מעניקות רישיונות תעופה לבעלי רחפנים, אבל מגבילות את השימוש בהם תחת תנאים מסוימים. יחד עם זאת, קשה מאוד לשלוט באופן שבו הטכנולוגיה מיושמת בפועל, ובארה״ב בתי המשפט מתקשים להגן על עמדת המדינה המבקשת לשמר את יכולתה לשלוט על המרחב האווירי. בהקשר מקומי, צה״ל הוציא בינואר 2018 צו איסור על החזקה וסחר ברחפנים באזור יהודה ושומרון. הצו קובע שאדם המטיס כלי טיס ללא היתר דינו שלוש שנות מאסר, אדם שמחזיק או מייצר רחפן דינו שנתיים מאסר, וזה הסוחר ברחפן יישפט לחמש שנות מאסר. מעניין יהיה לבדוק כיצד הצו מיושם בפועל והאם הוא נאכף באופן שווה כלפי פלסטינים ומתנחלים בגדה המערבית.

מיצב הוידאו ״האזור האסור: ירושלים״, חגית קיסר, ברק ברינקר

הרחפן שסירב להתרומם מעל שכונת ממילא חשף, עבורי, עניין מטריד במיוחד. טכנולוגיה, שהחוק מוטמע בה והופך לחלק בלתי נפרד מאופן הפעולה שלה. דמיינו מצב שבו מכונית, שרשומה בישראל, תיעצר בהגיעה לשטחי A בגדה המערבית, או מכונית שרשומה בשטחים הכבושים תיעצר או לא תוכל להתניע בשטח ישראל. או לחילופין, אם תחנו במקום אסור, המנוע לא ייכבה. זה רגע של שלילת חירות, המפר באופן מטריד וחודרני את חופש הפעולה והמחשבה באמצעותו אנחנו מממשים את היותנו אזרחים ואזרחיות, סובייקטים פוליטיים.

הסינים מחליטים מי יטוס על הר הבית

ומעבר לכך, איך זה קורה? מי מחליט מהו האזור האסור, על פי אלו קריטריונים? כיצד ההגבלה מוטמעת אל תוך מערכת ההפעלה של הרחפן? אלו שאלות שיכוונו אותי הלאה בחקירה הזאת, אבל כבר עכשיו ניתן לומר כמה דברים. לדוגמה, החומה הדיגיטלית סביב האזור האסור ״הר הבית״ לא רק מגלמת את הרצון לעוצמה ולריבונות ישראלית בירושלים, אלא גם מרמזת על חיבור טכנו-תאולוגי לדיונים ולפסקי הלכה שעסקו בקדושתו של מקום המקדש ואסרו על כניסה להר הבית ברגל או על מעבר דרך האוויר שמעליו עד השמיים. אולם ההסכמה על איסור הכניסה למקום הקדוש, ששררה בין רוב הרבנים האורתודוכסים בארץ, חרדים וציונים, מתערערת בשנים האחרונות על ידי פעילים ורבנים מהציונות הדתית, המבקשים לבסס שליטה ישראלית בהר הבית דרך דריסת רגל בשטחו.

עכשיו מסתבר שלא רק לרבנים ופעילים משני הצדדים יש דריסת רגל בהר הבית. גם לסינים יש דריסת רגל כזו. המידע הרגולטורי לגבי איסור הטיסה מעל הר הבית מוטמע ברחפן על ידי החברה הסינית שמייצרת אותו כחלק מהסכמי הסחר בישראל. אפשר לפנות ישירות לסינים (חברת DJI) ולבקש לפתוח את החסימה שמופעלת על המכשיר, אבל במידה והבקשה תאושר (ומה הקריטריונים לאישור מצד הסינים?) זה כמובן לא ישחרר את מפעילי הרחפן מאחריות להפרת איסור הטיסה באזור. במלים אחרות, הכלכלה הגלובלית, התאגידית, תופסת מקום במטריצת השליטה הדתית-לאומית בירושלים.

בשלב ראשון החלטתי לצאת ולמפות את המרחב האסור, להפוך אותו לנראה לעין, כך שניתן יהיה לבחון אותו ולעמוד על מאפייניו. בשיתוף עם ברק ברינקר, יצאנו "להתנגש" בחומה הדיגיטלית של האזור האסור עם רחפן של חברת DJI. התחלנו מהר הצופים, בחלק הצפוני של העיגול האדום, והטסנו את הרחפן בגובה 100 מטר לכיוון הר הבית עד שהוא פשוט נעצר וסירב להתקדם. המשכנו להחליק לאורך החומה הבלתי נראית שמקיפה את העיר העתיקה וחלקים נכבדים משכונות מערב ומזרח העיר תוך כדי שמערכת השליטה של המכשיר פולטת ללא הרף אזהרות טיסה. הודעות המערכת של הרחפן מוגדרות כ- safety notification, הן ביקשו לשמור על ביטחוננו, בנוסח:

restricted zone: Temple Mount

Please Fly Away with Caution

צילום מסך ההפעלה של רחפן עם האזהרה של "אזור אסור בטיסה" בירושלים

צילום מסך ההפעלה של רחפן עם האזהרה של "אזור אסור בטיסה" בירושלים. מיצב וידאו ״האזור האסור: ירושלים״. חגית קיסר, ברק ברינקר

לעיתים הורדנו את הרחפן והתבוננו עליו נעצר בגובה העיניים, כיוון שהחומה הבלתי נראית של האזור האסור מתחילה מהאדמה ועולה למעלה כמו צילינדר הנטוע בליבה של העיר. החומה עוברת דרך שכונות חרדיות, בשכונות פלסטיניות ובמתחמי ההתנחלויות הנעוצים בהן, ודרך שכונות מרכז ודרום-מרכז העיר, בחצרות בתים ודרך מרחבים ציבוריים, במעין שרירותיות של קו המשורטט על מפה. מערכת הרחפן חסמה את דרכנו אל תוך האזור האסור ובו בזמן אפשרה לנו להתחקות אחרי טכנולוגיית שליטה חמקמקה ולהפוך אותה לנראית. בשלב ראשון, זהו ניסיון להבין איך אזור הופך לאסור (למי, ולמה) ובאיזה אופן טכנולוגיות מהסוג הזה שולטות על – ומעצבות את – תנאי המבט במציאות שבה העבר הוא שדה קרב הנערך בהווה, והעתיד לוט בערפל.

את התוצאות של הניסוי הזה אפשר לראות בשבוע הקרוב בתערוכה ״מעל ומעבר״ המוצגת על גג בניין ההסתדרות, ברחוב שטראוס 17 בירושלים, במסגרת פסטיבל מקודשת ניתן לבקר בתערוכה בערב, בימי חול 8-16 לאוגוסט.

חגית קיסר היא חוקרת ואקטיביסטית

תודות לברק ברינקר, יצחק מזרחי, שגית מזמר, יהודית שלוסברג ולאלמוג בהר שהפנה את תשומת ליבי לממד הדתי של האזור האסור מעל הר הבית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf