הקורונה פוגעת במקום שבו המדינה הזניחה את החינוך

הנגיף שגורם למגיפת הקורונה הוא נגיף חכם במיוחד, היודע לברור את קורבנותיו: כל 40 היישובים שעליהם הוטל השבוע סגר לילי נמצאים בשני החמישונים הנמוכים מבחינה חברתית כלכלית (על פי דרוג למ"ס).

זאת ועוד: מוסדות החינוך בכל 40 היישובים והשכונות אינם שייכים לזרם החינוך הממלכתי הרגיל: חלקם בחינוך הערבי וחלקם בחינוך החרדי, שני הזרמים שמשרד החינוך מפלה לרעה ומזניח מאז הקמת המדינה.

על הזנחת החינוך הערבי כתבתי בפירוט לפני כחודש. השבוע הזדמן לנו להכיר את מצוקת החינוך החרדי, בפרסום חדש מאת בצלאל כהן, במכון שחרית: החינוך החרדי בין סגרגציה לאינטגרציה,

כהן טוען שאין להתייחס לחברה החרדית כאל אחד "משבטי ישראל", משום שהחינוך החרדי מפוצל בתוכו פנימה לאין ספור "מערכות" נפרדות ובדלניות. המסמך קורא להרחיב את זרם החינוך הממלכתי חרדי, שבו כל החרדים לומדים יחד, ולחזק את האחווה לטובתה של החברה החרדית פנימה, ולטובת יחסיה עם החברה הישראלית.

על פי הפרסום, החינוך החרדי מחולק לשש מערכות נפרדות: חסידים, ליטאים וספרדים, שבכל אחת מהן יש הפרדה מוחלטת בין חינוך בנות לחינוך בנים. מלבד זאת, בכל חסידות או תת קהילה, נוטים לבדל את ילדיהם בבתי ספר נפרדים, אשר אינם מקבלים מורים או תלמידים מתת קהילות אחרות.

החינוך החרדי הוא חינוך מופרט. לפי ממצאי מבקר המדינה משרד החינוך מעביר כסף אל יותר מאלף (1,000 !) עמותות עצמאיות, שמפעילות את מוסדות החינוך החרדי. לפי נתוני משרד החינוך, בחינוך החרדי לומדים בגנים 126 אלף ילדים, שהם רבע מילדי הגנים בישראל; ובבתי הספר 347 אלף תלמידים, שהם חמישית מכלל תלמידי ישראל.

רק 2.5% מהלומדים בחינוך החרדי (כ-12 אלף ילדי גן עד תיכון) לומדים בזרם החינוך הממלכתי חרדי, שבו יש פיקוח של המדינה, והמורים מועסקים על ידי משרד החינוך. כל שאר מופקרים, כפי שיוצג.

אין כיתות, אין ספרים, אין הישגים

דוח מבקר המדינה, שפורסם במאי 2020, מלמד כי משרד החינוך ויתר זה מכבר על ציבור התלמידים החרדים. המשרד קבע כיעד לשנת 2022 ש-71% מכלל תלמידי השנתון יהיו זכאים לתעודת בגרות. עם זאת, למגזר החרדי נקבעו יעדים נבדלים ונמוכים בהרבה: 23 אחוז זכאות לבגרות לבנות ורק 15 אחוז זכאות לבנים. בפועל אגב, שיעור הזכאות לבגרות של בנים חרדים בשנת 2017 היה 3% בלבד.

שיעורי הנשירה במגזר החרדי גבוהים במיוחד: 5 אחוזי נשירה לעומת 1.2 אחוז בחינוך הממלכתי. עוד סובל החינוך החרדי ממצוקה קשה של מבנים וחדרי לימוד. בשנים 2013 עד 2015 אושרו לבנייה רק חמישית ממספר הכיתות שהוכר בצורך לבנותן.

דוגמה נוספת להזנחה הם ספרי הלימוד. שוק ספרי הלימוד בישראל הוא מופרט, אך בטרם יעשה שימוש בספר בכיתות, יש לקבל את אישור משרד החינוך לתקינותו. מבקר המדינה מצא ש-40 אחוז מהספרים שמאושרים על ידי המשרד לשימוש במגזר החרדי מסומנים "קוד 44". פירושו: הספר אינו כתוב לפי שיטת הלימוד הנדרשת ואינו ברמה הלימודית הנדרשת, אולם בהיעדר חלופה יש אישור זמני להשתמש בו.

מורים ללא השכלה והכשרה

המורות והמורים במגזר החרדי הם עובדי קבלן של העמותות המפעילות את בתי הספר. מבקר המדינה מצא שלמשרד החינוך אין מידע על רוב המורים החרדים, אף שעל פי החוק המשרד חייב לרכז מידע על זהותם, השכלתם, היקף המשרה וההתאמה של הכשרתם לעיסוקם בפועל.

אף שבכל המגזרים עובדי הוראה מחויבים להשכלה אקדמית (לפחות תואר ראשון), אין דרישה כזאת במגזר החרדי. לא רק זאת – בקרב הגברים (שרק להם מותר להורות בחינוך החרדי לבנים) אין אפילו חובה לתעודת הוראה.

נשים רבות מסיימות את מסלול הלימודים בתיכון (סמינר) עם תעודת הוראה. עם זאת הן מתקשות למצוא מקום עבודה שכן אסור להן ללמד במוסדות של הבנים, ולא ראוי להן ללמד במוסדות של קהילות אחרות מלבד תת הקהילה שלהן. 88% (!) מהנשים החרדיות שהוכשרו להוראה עד סוף 2016, לא עבדו בהוראה בבדיקה שנערכה שנתיים לאחר סיום לימודיהן.

עודף כוח האדם הנשי, מהווה מצע נוח לפגיעה בזכויותיהן. שי פירון, שר החינוך לשעבר, סיפר בכנס שנערך לרגל פרסום הדו"ח של מכון שחרית, שיש מורות שמקבלות שכר "ללא תלוש". כלומר גם ללא תיעוד של גובה השכר וללא התנאים הסוציאליים המחויבים בחוק.

אצל המורים הגברים קיימת תופעה הפוכה, שכן רק מעטים הם בעלי השכלה או הכשרה להוראה. המחסור במורים גברים גורם לכך שניתן להתקבל לעבודה בהוראה ללא תנאי.

המבקר מצא שבבתי ספר חרדיים יש מורים שכל השכלתם היא לימודי תורה בישיבה תיכונית, והם מלמדים גם מקצועות ליבה כגון מתמטיקה או טבע, אף שמעולם לא למדו מקצועות אלה. למשרד החינוך, כאמור, אין מידע או בקרה על שיבוץ המורים והתאמתם למקצועות שהם מורים.

הילדים משלמים את מחיר הבדלנות של הרבנים

כפי שהוזכר, השבוע נערך מפגש (זום) לרגל פרסום המסמך של מכון שחרית. הדובר המרכזי היה השר לשעבר שי פירון, אשר יזם והקים את זרם החינוך החרדי ממלכתי. פירון העיד שהקמת הזרם הממלכתי לא הייתה מזימה של השתלטות חילונית על החברה החרדית, אלא נועדה לתת מענה להזנחה ולקיפוח של החרדים, כפי שהוצגו לעיל.

עוד טען פירון כי הקמת הזרם הממלכתי לא נעשתה במחשכים, אלא רק לאחר הדברות ממושכת עם הנהגת החברה החרדית. עם זאת העמדה הרווחת בקרב הנהגת החרדים כלפי משרד החינוך היתה ועודנה: "אל תתערבו לנו".

פירון טען שמצד ההורים יש ביקוש לחינוך טוב במסגרת הממלכתית, אולם הנהגות מקומיות (רבנים וראשי רשויות) וההנהגה הארצית (רבנים וחברי הכנסת) מונעות את הרחבת הזרם החרדי ממלכתי.

דיון מעניין התפתח בשאלה עד כמה ההפרדה הפנים חרדית נגועה בגזענות. פירון טען שלא. שההפרדה והבדלנות היא לא בין אשכנזים לספרדים, אלא בין מי שמחשיבים עצמם לאליטה לבין מי שהם מתייחסים אליהם כנחותים מהם. כדוגמה לכך הוא סיפר שיש אפליה פנימית בין קהילות ספרדיות.

ליאת מלכה, מפקחת בחינוך החרדי ברשת עתיד, טענה שזאת האשמת הקורבן. החרדים הספרדים מודרים בגלל גזענות, ומתוך כך הם אימצו את הפרקטיקות החברתיות המפלות, התבטאת באפליה בין ספרדים לבין עצמם.

דיון מעניין נוסף התעורר בשאלת המפתח לשינוי. בצלאל כהן, כותב המסמך, טען שהאחווה היא המפתח, ועל בסיסה יש לעודד אינטגרציה בחינוך של כלל הקהילות החרדיות.

שי קלדרון, מפקח ארצי בזרם הממלכתי חרדי, טען שלפי ניסיונו, החרדים לא מתעניינים באחווה. החרדים מסתגרים בקהילותיהם לנוכח הלחץ החיצוני של התרבות החילונית, ולכן הם מבקשים להדגיש דווקא את הייחודי והבדלני, ולא את המשותף. גם מלכי רוטנר, עמיתה במכון שחרית, טענה שהמפתח אינו בחינוך, אלא בקהילה הבוגרת.

המפתח הוא במשרד החינוך

לי נראה שהמפתח לשינוי נמצא במשרד החינוך. המשרד הוא זה שמאפשר הפעלה של בתי ספר חדשים וקטנים, אף שברור שאין שום היתכנות כלכלית להפעיל בתי ספר שבהם עשרות תלמידים בלבד.

המשרד הוא גם זה שמעביר כספי ציבור אל יותר מ-1,000 עמותות שונות שמפעילות את מסודות החינוך, אף שברור שאין לו שום יכולת לפקח על מה שנעשה בשטח עם הכסף הזה.

משרד החינוך גוזר על החינוך החרדי עוני ודלות, משום שהוא נמנע מלשמור על הסטנדרטים הבסיסיים הנהוגים בכלל מערכת החינוך.

וכך נותן המשרד יד למעגל העוני: המדינה הזניחה את החינוך החרדי והערבי; לחינוך הירוד יש מחיר כלכלי והאוכלוסייה ענייה יותר; לעוני יש מחיר בריאותי: יותר מחלות ופחות נגישות לשירותי בריאות; בעקבות התחלואה הגבוהה המדינה סוגרת בימים אלה את מוסדות החינוך; בשל העוני אין למורים ולתלמידים תשתית טכנולוגית ללמידה מרחוק; ההזנחה החינוכית גוברת, וחוזר חלילה.

הקורונה, אגב, לא מייצרת מציאות. היא חושפת את המדיניות האנטי חברתית של הממשלה.