הקורונה לא השפיעה: 2020 היתה כמעט השנה החמה ביותר שנרשמה

נובמבר מגיע לסופו, דצמבר בא, וכמו שעון מגיעה העונה הזו – הימים מתקצרים, הטמפרטורות יורדות, ומתחיל המבול: סיכומי השנה! לאן שלא מסתכלים, הם בכל מקום. באפליקציות המוזיקה, במגזינים, וגם במאבק האקלים. שנת 2020 המוזרה שברה שיאים, ולא מהסוג הטוב. אבל לצד סיכומי השנה המדאיגים, יש גם חדשות טובות.

הולכים בכיוון הלא נכון

על פי כל ההערכות, שנת 2020 היא אחת מהחמות ביותר שנרשמו מאז שהחלו המדידות באמצע המאה ה-19. גם אם הטמפרטורה הממוצעת העולמית השנה לא תהיה שיא של כל הזמנים, היא צפויה להיות צמודה מאוד מאחורי 2016 ו-2019, המחזיקות בשיאים הנוכחיים.

השפעתה הכוללת של ההאטה העולמית בשל מגיפת הקורונה היתה בסופו של דבר זניחה יחסית, ולמעשה המקום ה-3 שהטמפרטורה הממוצעת השנה צפויה לתפוס הוא נתון מדאיג, לא מעודד, למרות הטמפרטורה הממוצעת הנמוכה מזו של השנה שקדמה לה. זאת, כיוון שבשנת 2020 היתה תופעת האקלים המכונה "לה ניניה", שגורמת בין היתר לטמפרטורה עולמית ממוצעת מעט נמוכה יותר. העובדה ששנת 2020 הצליחה להגיע למקום כה גבוה בטבלת השיאים בתור שנת לה ניניה, מדאיגה ביותר.

הממוצע העולמי השנה צפוי להיות כ-1.2 מעלות מעל לממוצע הטרום תעשייתי. הסכם פריז העולמי קובע יעד רצוי של 1.5 מעלות מעל לממוצע זה, מכיוון שהתחממות כזאת, אף שהיא קיצונית וקטסטרופלית, נחשבת לרמה שניתן כנראה להתאושש ממנה אם לא ניתן להתחממות להגיע רחוק יותר.

כעת, על פי ההערכות, יש כבר סיכוי של 20% שנראה שנה עם טמפרטורה ממוצעת של 1.5 מעל לממוצע הטרום תעשייתי כבר בארבע השנים הקרובות.

שיא הטמפרטורה החריג ביותר שנרשם השנה היה בצפון אסיה – 5 מעלות מעל לממוצע הטרום תעשייתי, באמצע יוני. הטמפרטורה של 38 מעלות שנרשמה ב-20 ביוני בסיביר היא ככל הנראה הטמפרטורה הכי גבוהה שאי פעם נרשמה בתוך מעגל הקוטב.

לצד היעד הרצוי של 1.5 מעלות, הסכם פריז מציב רף התחממות עליון של 2 מעלות, שמעבר לו אין לדעת אם ניתן יהיה עוד לעצור את קריסת האקלים. אולם ניתוח במסגרת דו"ח השקיפות האקלימי של 2020, העוקב אחרי מדיניות האקלים של מדינות ה-G20 – ארגון שכולל מדינות גדולות ואת האיחוד האירופי – מגלה שאין כמעט מדינה משמעותית בעולם שעושה את חלקה כדי להישאר מתחת לרף העליון המסוכן של 2 המעלות.

המדינה היחידה שנמצאת במסלול מתאים היא הודו, זאת בין היתר כי הניתוח לוקח בחשבון לא רק את גודל המדינה, אלא את תרומתה ההיסטורית להתחממות ואת יכולתה הכלכלית, על מנת להעריך מהי התרומה ההוגנת למאמץ האקלימי שלה ניתן לצפות מכל מדינה.

יתר הכלכלות הגדולות קיבלו בבדיקה זו ציונים גרועים הנעים בין "בלתי מספיק" (כמו בריטניה, גרמניה, צרפת, והאיחוד האירופי ככלל) ל"בלתי מספיק באופן קריטי" (כמו ארה"ב, רוסיה, תורכיה וסעודיה). הדו"ח עמוס בהמלצות מדיניות קונקרטיות למדינות השונות, ומדגיש את החשיבות של ניתוב נכון של ההתאוששות ממשבר הקורונה – ואת העובדה שבינתיים ההתאוששות הזאת הולכת בדיוק בכיוון הלא נכון.

טראמפ מנסה להשאיר חותם הרסני, הבנקים לא משתפים פעולה

כצפוי, תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, שבהן ג'ו ביידן הביס את דונלד טראמפ, הן הרות גורל במיוחד מבחינת משבר האקלים. מאז שהחל טראמפ להפנים את תבוסתו, הוא עושה ככל שביכולתו להשאיר את חותמו על ארה"ב (והעולם), ולא מזניח את מסע ההרס השיטתי שלו בכל הנוגע להגנת הסביבה ומשבר האקלים.

בזמן שנותר לו, ממשל טראמפ מנסה לעודד קידוחי נפט וגז חדשים, לבטל הגנות על חיי בר, ולהחליש הגנות על איכות אוויר.

בין היתר מקדם הממשל קידוחים בגן הלאומי ההיסטורי של עמק הצ'אקו במדינת ניו מקסיקו, בשטח שנחשב אדמה קדושה עבור אנשי הנוואחו ואנשי הפואבלו.

מאמץ נוסף שמשך תשומת לב רבה הוא הניסיון לפתוח את שמורת הטבע הארקטית באסלקה לקידוחי נפט. ממשל טראמפ פירסם מכרזים לחיפושי נפט בשמורה, מהלך שיפגע אנושות במגוון הביולוגי המיוחד של האזור, יוביל לפליטות גזי חממה מיותרות רבות, ויהרוס את צורת החיים של העם הילידי החי במקום, אנשי הגוויצ'אין (Gwich’in).

הקידוחים האלה מאוד לא פופולריים בקרב הציבור, ואף נחשבים השקעה כלכלית לא מאוד משתלמת או מושכת. למרות זאת, ממשל טראמפ ניסה למנוע מהבנקים הגדולים להימנע מראש מלספק הלוואות להשקעות בהם.

אך בסופו של דבר, כל הבנקים הגדולים ללא יוצא מן הכלל הבהירו באופן פומבי וחד משמעי שלא יספקו הלוואות לקידוחים בשמורה הארקטית, ובכך הפחיתו משמעותית את הסיכוי שהקידוחים באמת ייצאו לפועל. עם זאת, המכרז מתקדם, והקידוחים עוד עלולים להתממש.

בכל הנוגע למדיניות ארוכת טווח, סביר להניח שהרבה מהמהלכים של טראמפ הם הפיכים, אבל הפיכתם תבזבז זמן יקר ותכלה את ההון הפוליטי של הממשל החדש. זאת, בזמן שהעולם זקוק לשינויים מרחיקי לכת תוך שנים מעטות ולו כדי לרכך את האסון.

ביידן מאותת על מינויים מדאיגים

במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות, כתבתי על כך שאף שביידן הלך ושיפר את עמדותיו לגבי משבר האקלים, הוא עדיין מוקף בנציגים מובהקים של תאגידי האנרגיה, אויבי האנושות שנחושים לשרוף את העתיד של כולנו בשביל עוד קצת רווחים קצרי טווח.

כעת הגיעה שעת האמת, כאשר ביידן מתחיל למנות אנשים לתפקידי מפתח בממשל החדש שלו – וחלק מהם מדאיגים.

כך למשל מאותת ביידן כי הוא מעוניין למנות את הסנאטורית היידי הַייטְקאמפ (Heitkamp) כשרת החקלאות, איתות שהוביל למחאה קולנית של יותר מ-160 ארגוני חברה אזרחית.

לדבריהם, הייטקאמפ מקושרת הן לתאגידי החקלאות הגדולים והן לתעשיות האנרגיה, ופעילות החקיקה שלה בסנאט היא בהתאם: היא קידמה חקיקה שמעודדת ריכוזיות בחקלאות, וכך פוגעת לא רק בסביבה אלא גם בחקלאות מקומית וקטנה; החלישה רגולציה על המשקים המתועשים ההרסניים; ופגעה במאמצי ייצוב האקלים.

הסנאטורית, שאף התרברבה בכך שקיצצה בתלושי מזון למשפחות עניות, חריגה בנוף הדמוקרטי – לא רק שהיא תמכה בצינורות הנפט הגדולים שהיו מוקד של מאבקי ענק בעשור האחרון, היא אף הצביעה נגד המחנה שלה ובעד המינוי מטעם טראמפ לראשות ה-EPA, רשות הגנת הסביבה, מינוי שפגע אנושות בהגנת הסביבה.

מינוי חשוב נוסף שגרר ביקורת משמאל, אך אולי עוד יסתבר כהחלטה טובה למאמץ, הוא מינויו של ג'ון קרי כשליח נשיאותי מיוחד לנושא האקלים. תפקיד חדש זה יהיה חלק מהקבינט הנשיאותי ואף מהמועצה לביטחון לאומי, החלטה שמאותתת שהנשיא הנבחר מייחס חשיבות רבה מאוד לנושא.

הביקורת משמאל מתמקדת בכך שקרי כבר היה בתפקיד דומה מבחינת מאבק האקלים, כאשר שירת כמזכיר המדינה של הנשיא ברק אובמה. בתפקיד זה הוא ייצג את ארה"ב בעיצובו וחתימתו של הסכם פריז, אך גם קידם את המשך השימוש בגז, ואת פתרון השווא מבוסס השוק של מסחר בפליטות. גם תחת אובמה, הפליטות של ארה"ב ושל העולם המשיכו לעלות, והחשש הוא שתחת ביידן וקרי מגמה זו רק תמשיך.

מצד שני, מדובר יהיה בתפקיד שמהותו בראש ובראשונה דיפלומטית: טראמפ הרס את מה שנותר מהאמון הבינלאומי בארה"ב, בפרט בכל הנוגע ליכולתה לעמוד בהתחייבויות במאבק האקלים. על קרי יהיה לשכנע את מדינות העולם שמאמצי האקלים שלהן לא יהיו לשווא, ושגם ארה"ב תתחיל לעשות את חלקה. הוא נחשב לדמות מתאימה למאמץ זה בדיוק, וזכה להערכה בינלאומית על מאמציו למען הסכם פריז.

המאמץ הדיפלומטי שיוביל יהיה קשה, כאשר הרפובליקאים עלולים להחזיק ברוב בסנאט ולבלום את רוב מאמצי האקלים של הממשל הדמוקרטי, אך קרי נחשב לדמות שעשויה לעזור לגייס כמה סנאטורים למען המאמצים האלה – בין היתר בדיוק מכיוון שהוא נתון לביקורת קשה משמאל, ומכיוון שהוא אינו כוכב עולה צעיר שיש טעם להכשיל, אלא מדינאי ותיק שכבר רץ לנשיאות והובס ב-2004.

המבחן הגדול הראשון של השליח המיוחד צפוי להגיע מהר: ביידן הבטיח לכנס ועידת אקלים בינלאומית תוך 100 ימים מהשבעתו, ובה יצטרך קרי להוכיח את עצמו מול מדינות העולם.

קצרה היריעה כאן מלציין את כל יתר המינויים המסתמנים של ביידן, ואולי גם אין צורך – הן המינויים הסופיים לכשעצמם, והן האופן בו בעלי התפקידים יתפקדו עם כניסתם לתפקיד, עדיין נתונים למחלוקת ציבורית.

כפי שכבר כתבתי מיד אחרי הבחירות – תנועת האקלים הביאה את ביידן למקום שבו הוא נמצא כיום, והיא חייבת להמשיך לדחוף בכל הכוח. בינתיים, היא ממשיכה לדחוף. גם אם הביקורת השמאלית לא תכשיל אף מינוי, היא הכרחית על מנת לדרבן את ממשל ביידן לעשות כל שביכולתו למען האקלים.

אנרגיה סולארית מפסולת חקלאית

ולבסוף, קצת חדשות טובות מתחום האנרגיה המתחדשת: ממציא פיליפיני בן 27, קארוִי אהְרֶן מַייגְווֶה (Maigue) המציא סוג חדש ומבטיח של קולטן לאנרגיית שמש. החומר, המכונה אורֶאוּס (Aureus), מופק מפירות וירקות מיותרים, ובניגוד לפאנלים סולאריים, סופג קרינת UV גם בלי אור שמש ישיר.

ה"אוראוס" עובד לפי אותו העקרון של האורות הצפוניים הטבעיים, וההפקה שלו מפסולת חקלאית הופכת אותו למבטיח במיוחד מבחינת קיימות – הוא הופך תבואה מיותרת לבעלת ערך ומועילה. לכן ההמצאה זכתה בפרס הראשון בין יותר מ-1,800 מועמדים לפרס חדשנות של חברת דייסון.

פינת ההמלצה: מדור האקלים של ה"גארדיאן"

חדות ההבחנה שמו לב אולי שכמה מהידיעות ברשימה זו נשענו על דיווחים מ"הגרדיאן". העיתון הבריטי הוותיק הוא כיום אחד מהמקורות הטובים ביותר לחדשות אקלים, ומי שמחפשת להתעדכן באופן מקיף ושוטף בתחום יכולה לסמוך על מדור האקלים הנרחב שלו.

אף שמדובר בעיתון ידוע, אני נעזר בו רבות בעצמי וחשבתי שראוי להפנות את תשומת לבכן אליו. בניגוד לעיתונים רבים ואף לעיתונאים עצמאיים כמו אלה שהמלצתי עליהם בעבר, ה"גרדיאן" מציע את כל התוכן הזה לקריאה חופשית ברשת, ורק מתחנן (בחינניות מרשימה) לתרומות על מנת שיוכל להמשיך לעשות זאת.