הציונות החילונית הפכה את משי זהב לגיבור תרבות, לא החרדים

החומרים מהם עשויים סיפור חייו של יו"ר זק"א, יהודה משי זהב, כמו לקוחים מטלנובלה אפלה במיוחד. תחקיר הארץ שחשף את פגיעותיו הנרחבות לכאורה, שמט את השטיח, או את הגשר המיתולוגי, תחת רגליהם של מובילי דעה בחברה החילונית: נראה שמי שהפך לסמל החיבור בין מגזרים התגלה באבחה כטורף מיני חסר מעצורים. מחושב, שיטתי, ואכזרי לאין שיעור.

איך הפך חרדי, שבצעירותו היה ממובילי פעולות המחאה של העדה החרדית נגד מדינת ישראל ומוסדותיה, ליקיר המיינסטרים החילוני הבורגני? זהו סיפור על אהבה וחושך שממחיש את הכמיהה הלא מאד נסתרת של רבים בישראל לחברה בת דמותם, ואת המחירים שכולנו משלמים בגינה.

משי זהב הוא חלק מתת קבוצה חרדית, קטנה מאד, המכונה נטורי קרתא. (בארמית: "שומרי העיר") היא מוכרת בעיקר בשל התנגדותה החריפה למדינת ישראל ולציונות. הם רואים בדינה ובקיומה "התגרות באומות" הגורמת לשפיכות דמים, מלחמות ופיגועים. הקבוצה קרובה בהשקפתה לעדה החרדית, אך קיצונית ממנה.

מדובר בקהילה של כ-500 משפחות בסך הכל שעקב פעילותם הרבה נגד מדינת ישראל, כנגד חילולי שבת וכנגד הזרם החרדי המרכזי שמיוצג ב"כנסת המינים (כופרים)", מוכרת ומסוקרת בהרחבה. לעיתים, הם אף מביעים מחאה כנגד העדה החרדית. חלק קטן מהם אף קורא להקמת מדינה פלסטינית במקום מדינת ישראל.

משי זהב הצעיר הוביל את הפעילויות האלה ונעצר, לדבריו, עשרות פעמים על כך, בין היתר בגלל מחאות על חפירות ארכיאולוגיות (חיטוטי שכבי – הפרעת מנוחת הנקברים) ועל חילולי שבת. בתקופה זו כונה משי זהב "קמב"ץ העדה החרדית".

משי זהב גם ערך אז ביטאונה של העדה החרדית, "העדה". עם אחיו צבי הוציא שבעה ספרים העוסקים במאבקי הציבור החרדי בישראל.

המיינסטרים החרדי, זה שמוכר לנו מהכנסת, התנער ממנו וממעשיו כשהוא רואה בו מחלל שם שמים ופורע חוק. אבל אז הגיעה תפנית מפתיעה בעלילה.

מקיצוני לציוני

ב-1989, אחרי פיגוע האוטובוס הראשון והמפורסם בקו 405, הגיע משי זהב עם מתנדבים נוספים להגיש עזרה ראשונה לנפגעים. במהלך שנות ה-90 הגיע, בין השאר, לזירות של פיגועי התאבדות בישראל, וטיפל בגופות ההרוגים. בעקבות כך קם ארגון "זק"א" (זיהוי קורבנות אסון), שמשי זהב עמד בראשו עד יום שישי האחרון, אז פרש בעקבות החשיפה.

במהלך השנים הללו, הפך ממתנגד חריף למדינה, לפעיל חברתי העוסק בפיוס בין דתיים לחילוניים. באבחה, הפך לסמל ולמוביל תנועת החיבורים הבין-יהודית, עד שבשנת 2003 כובד בהדלקת משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. "לתפארת מדינת ישראל". משפחתו התנערה ממנו כשהיא רואה בכך בגידה והחרימה אותו.

בניו התגייסו לצה"ל, ובימי מלחמת לבנון השנייה הקים את תנועת "ישראל ביחד" שהפעילה מתנדבים שסייעו לתושבים ביישובי הצפון.

ב-2018 הקים עם כרמית נעימי ועוד את ארגון "אשת לפידות", העוסק בסיוע קהילתי. משי זהב חבר בוועדות לקידום גיוס חרדים לצה"ל והשתלבותם בשוק העבודה. הוא השתתף גם בוועדה הציבורית שהקים הרמטכ"ל אביב כוכבי בדצמבר 2019.

כשאיבד את הוריו לפני חודשים ספורים במהלך מגפת הקורונה, תקף את הציבור החרדי על כך שלא הקפיד מספיק על ההנחיות. חדי העין יכלו להבחין כי זכה לחיבוק תקשורתי בו לא נשאל איך הוא עצמו השתתף באירועים שהובילו למותם. מן הצצה חטופה להערצה העיוורת לה זכה עד הימים האחרונים.

משי זהב ויתר על פרס ישראל בו זכה לשנת 2021 בעקבות התחקיר, תוך שהוא משעה את עצמו מראשות ארגון זק"א, וטוען לחפותו.

הכתובת היתה על הקיר

על פניו, סיפק משי זהב את כל החומרים מהם עשוי הישראלי הציוני. אינספור תוכניות, ראיונות וכיבודים זרמו לכיוונו. הממסד החרדי, מצידו, בלע את הביקורת שלו בנושאים כמו ההשתמטות משירות צבאי בשקט והשתדל להתעלם.

מה שנראה לעיניים חילוניות כסיפור על חרדי מפוכח שהחליט להשתלב בחברה הישראלית, היה בעיני החרדים סיפור על אדם שלא צמח בערוגותיהם הממסדיות והפוליטיות. כשזה היה נוח, שלפו אותו כקלף כדי להתחמק משאלות נוקבות בהתפלמסויות על שיוויון בנטל, תוך הדגשת ערך ההתנדבות החרדית שארגון כמו זק"א מגלם.

אך הם, בשונה מעמיתיהם החילוניים והדתיים, לא הסתנוורו מהמטמורפוזה המהלכת שמגשימה את משאלתם הכמוסה של הישראלים לחרדי חדש. הם גם היו מודעים לכך שעננה מוסרית מרחפת על האיש. עד כמה הם היו מודעים לחומרת מעשיו ולפגיעותיו הרבות אין לדעת, אך בסטנדרטים המחמירים הנדרשים בעניינים שבינו לבינה הם ידעו שהוא לא עומד.

הקהילה החרדית בכלל, והקיצוניות יותר בפרט, עברה שינוי מעמיק ביחס לפגיעות מיניות בעשור האחרון. ארגונים כמו "לא תשתוק" – זו שעמדה מאחורי התחקיר בהארץ ביום חמישי האחרון –  שלקחו על עצמם חשיפת פוגעים מתוך הקהילה וסיוע לנפגעים, לא היו קיימים עד לפני כמה שנים. קשר השתיקה סביב משי זהב החל בשלב של חוסר המודעות וההתעלמות הזו.

למרות היותו דמות מפוקפקת ומוקעת בעברה בציבור, הכוח שצבר כראש ארגון בולט יחד עם השתיקה שאופיינית למעשים כאלו, וביתר שאת בציבור החרדי, שימש אותו לכאורה במימוש יצרים אפלים בהיקף שרק כעת מתחיל להיחשף עד כמה היה ארוך טווח, רב נפגעים, ומאורגן.

היו נורות אזהרה לאורך הדרך: כך למשל, ב-2003, נעצר אחיו של משי זהב, משה, בחשד למעשים מגונים בקטינות. על-פי החשד, ניצל משה משי-זהב, בן 42, את מצוקתן הכלכלית של הקטינות, סייע להן כלכלית, ואז ביצע בהן מעשים מגונים – בין היתר בכלי הרכב של ארגון זק"א.

התקשורת זרעה רוח וקוצרת סופה

פגיעות מיניות הן אשמת התוקף. על זה אין עוררין או כפרה. אך זמן קצר לאחר החשיפה המטלטלת, החלו קולות של האשמת קשר השתיקה החרדי. זהו נושא כבד ולא טריוויאלי ואכן יש לו משקל לא מבוטל בפרשה הזו – הנער או האישה החרדית שנפגעו היו חסרי כתובת וכתף מול מפלצת אימתנית של כוח ושררה ונותרו לבדם עם הכאב.

במשך שנים הם נאלצו לראות את התוקף שלהם קוטף שבחים מעל במות ציבוריות על זכויותיו הרבות, ולהתכווץ בתוכם כשהם מודעים לאופל שהוא מפזר סביבו. מנצל את התהילה כדי לספק את מאווייו האיומים תוך רמיסת כל חלקה אנושית של ניצודיו.

אך מי נתן לו את הכוח הזה? מי התעלם במשך שנים ארוכות משורה של נורות אזהרה מהבהבות? התקשורת הישראלית שנהגה בנרקיסיזם אין קץ כאשר ראתה את בבואתה הישראלית משתקפת בדמותו של משי זהב. שהתאהבה ביציר כפיה המיוחצן.

לא מדובר בראש ישיבה, תלמיד חכם, או רב. למרבה הצער גם ביניהם יש כאלו שלא מהססים לנצל את מעמדם, ועל כך הציבור החרדי חייב לבניו ובנותיו חשבון נפש נוקב. אך משי זהב הוא לא מקרה כזה – כל הכוח שצבר, כל התהילה והזוהר, כולם תוצר תקשורתי ישראלי למהדרין שבינו לבין הציבור החרדי אין כלום למעט הטייטל הרשמי.

לבד ממכתב שהוציא ח"כ משה ארבל מש"ס למתנדבי זק"א, בו הוא מדגיש את חשיבות העלאת המודעות לנושא מוגנות ונפגעי עבירה, עד לרגע כתיבת שורות אלה, לא התפרסמה תגובה של אף שר בממשלה. החרדים שותקים כהרגלם, לטוב ולמוטב, אך אלה שעמדו לצידו באירועים אינספור, שהביאו אותו כסמל ודוגמא לחרדי "נכון" – עליהם מוטלת חובה להוקיע חד משמעית. אך כנראה שגם כעת, הקסם לא פג.

עדויות על דמי השתקה, על כתבות שליליות שלא התפרסמו, מגלות קצה קרחון שכעת החל לימס בחום השמש המחטאה. ניתן להתנחם בכך שכרגע, התקשורת עושה את תפקידה למופת, והנפגעים והנפגעות הרבים אוזרים אומץ ומנקזים את הרעל שהצטבר במשך כל כך הרבה שנים החוצה. האם זה תחילתו של ה"מי טו" החרדי? ימים יגידו.

פנינה פויפר היא פעילה פוליטית חרדית, מנהלת מיזם הציבור החרדי ממלכתי ואחראית פרויקט חרדים בעמותת עיר עמים