הציבור נתן לנו מנדט אדיר להשפיע, וכך בדיוק בכוונתנו לעשות

הרשימה המשותפת רשמה הישג היסטורי ומעורר גאווה בבחירות האחרונות – 15 מנדטים, שיא של כל הזמנים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבין תוך כדי קמפיין הבחירות שההסתה המתמשכת שלו נגד הציבור הערבי רק דירבנה אותנו לצאת ולהצביע.

וכך, עד מהרה האמירות הגזעניות נגד הציבור הערבי הושהו זמנית, והתחלפו בציטוט פסוקים מהקוראן ובכנס בחירות (ריק) בטמרה.

אלא שמאז הבחירות, משעה שנתניהו הבין שאין לו ממשלה נוכח ההתגייסות המרשימה של הציבור הערבי, ממשיכים הוא ואנשיו בדה-לגיטימציה שלנו.

נתניהו טען כי "הערבים הם לא חלק מהמשוואה וזה לא רצון העם". שוב הוא "שכח" חמישית מאזרחי המדינה. ההסתה המשיכה להקצין, כאשר שר החוץ ישראל כ"ץ כינה אותנו "מחבלים בחליפות".

גם מצד "שמאל", טענה ח"כ אורלי לוי אבקסיס, החברה ברשימה אחת עם מפלגת העבודה ומרצ, כי לא תתמוך בממשלה הנשענת על תמיכת הרשימה המשותפת. בזאת היא יישרה קו עם הסמן הימני בכחול לבן, יועז הנדל וצבי האוזר.

ח"כ מיקי זוהר מהליכוד הצטרף אף הוא אל מקהלת ההסתה נגדנו, אך הוסיף באדנותיות אופיינית כי "נהיה חייבים להשיג תמיכה מהמגזר הערבי". כ-90% מהמצביעים הערבים תמכו ברשימה המשותפת, ואנשי נתניהו ממשיכים לטפח אשליות כוזבות.

אבל גם מול ההסתה הזאת יש לזכור כי כל השיח שרווח בישראל, שלפיו "הרשימה המשותפת אינה משרתת את בוחריה", הוא גזעני ומתנשא לא פחות. בהקשר הזה, טועה מי שחושב שהאופק הפוליטי היחיד של הרשימה המשותפת היא בחירה בין נתניהו ליו"ר כחול לבן, בני גנץ.

כשם שאין לפסול באופן מוחלט את אופציית הגוש החוסם – כמובן רק אם גנץ יציג אלטרנטיבה אמיתית של סיום הכיבוש ועתיד של שוויון למיעוט הערבי, כך אין להמעיט בחשיבות הישיבה באופוזיציה, כפי שנהגנו במשך כל השנים חוץ מאשר בתקופתו של יצחק רבין כראש ממשלה.

העבודה מחוץ למשכן חשובה לא פחות

אנחנו, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, רלוונטיים גם בלי שנכריע בעניין ההמלצה על זהות מי שירכיב את הממשלה הבאה, או על תמיכה מבחוץ. רשימה משותפת גדולה יותר יכולה לחזק את פעילותה בארבע הזירות המרכזיות שבהן אנו פועלים: פרלמנטרית, ציבורית-עממית, בינלאומית ומשפטית.

עלינו לשרת את האוכלוסייה הערבית טוב יותר בדיונים בוועדות הכנסת ובפעילות פרלמנטרית, אבל לעתים העבודה שלנו מחוץ למשכן הכנסת היא חשובה לא פחות.

אנו מובילים פעילות ציבורית ועממית בשטח, לרבות הפגנות ועצרות. שיאי הפעילות שלנו לאחרונה היו ההפגנה של עשרות אלפים נגד אלימות במג'ד אל-כרום, שהעדפנו להשתתף בה במקום לנכוח בהשבעת הכנסת ה-22, כמו גם אוהל המחאה שהקמנו ושביתת הרעב עליה הכרזנו מול משרד ראש הממשלה.

נוסף לכך, אנחנו מובילים מאבק בינלאומי – הן להגנה על זכויות האדם שלנו, האזרחים הערבים, והן על זכויות העם הפלסטיני בשטחים הכבושים. כך למשל הופעתי בוועדה לזכויות אדם של האיחוד האירופי והשתתפתי בפגישות דיפלומטיות רבות. למרות ניסיונות הימין (ובייחוד השר לביטחון פנים, גלעד ארדן) להצר את צעדינו, פעילות זו היא זכות בסיסית שלנו כנבחרי ציבור, על אחת כמה וכמה ככאלה שמייצגים מיעוט מדוכא ומותקף.

ככל שאנחנו גדולים יותר, כך מתעצמת השפעתנו בתוך ישראל ומחוצה לה כרשימה השלישית בגודלה בכנסת. אנחנו גם מובילים מהלכים משפטיים דרך ארגוני זכויות אדם. בהקשר זה חשוב לציין את עתירתנו להקמת מועצה מייעצת לחינוך הערבי, וכן עתירות משפטיות נגד חוק הלאום הגזעני ונגד חוק קמיניץ להריסת בתים, הפוגע אנושות בחברה שלנו.

זה כבוד גדול עבורנו להמשיך את מורשת החברים שקדמו לנו, ולייצג את האינטרסים של הציבור שלנו מתוך אופוזיציה עיקשת ונמרצת. ואל תטעו: ישיבה באופוזיציה אין משמעה ישיבה בחיבוק ידיים והתנגדות אוטומטית לכל דבר.

גם מול ממשלות ימין קיצוני, אנחנו יוזמים פגישות עבודה עם שרים ופקידים בכירים כדי לקדם את ענייני הציבור הערבי. גם מול בצלאל סמוטריץ' כשר תחבורה קידמנו את ענייני החברה שלנו. כך גם מול רשות מנהל מקרקעי ישראל, מול חברת החשמל ומול רשות המים. אנחנו הכתובת של הציבור שלנו ומשרתים אותו נאמנה, גם מספסלי האופוזיציה.

אנחנו בהחלט רוצים להשפיע, וככל שכוחנו יגדל נשפיע יותר. טועים מי שטוענים כי 15 מנדטים של המשותפת לא ישנו דבר במציאות הגזענית בישראל. זאת, אף שרבים מנסים, מנתניהו והליכוד ועד השמאל הציוני, לערער על כך ולבטל את עבודתנו העיקשת. אנחנו הנציגים האותנטיים והלגיטימיים של הציבור שלנו, שממשיך להביע בנו אמון פעם אחר פעם.

15 מנדטים לרשימה המשותפת, שהכפילה את תמיכתה גם בקרב השמאל היהודי הפעם, הם בשורה של ממש עבור הציבור הערבי ועבור החברה בישראל בכלל.

יוסף ג'בארין הוא חבר כנסת מטעם הרשימה המשותפת