הציבור החרדי, שהאיץ במנהיגיו לחבק את נתניהו, מתנער ממנו

בעוד שלושה ימים אסיים את תפקידי ככתב פוליטי בעיתון חרדי נפוץ ביותר. אחד הדברים שהתקשיתי לעכל גם בחלוף השנים הוא האסטרטגיה התקשורתית של הח"כים החרדים. בזמן שדובריהם ינפחו את נשמתם בתחנונים שתצייץ ברשת אזכור חיובי לח"כ, אתה תקבל התחמקויות לרוב כשתבקש התייחסות או ראיון לעיתון. במלים אחרות: ח"כים חרדים, שקהל מצביעיהם הקשוח קורא לרוב את עיתוני המגזר, יתעניינו יותר במה שנכתב עליהם ברשתות החברתיות מאשר בצינורות המסורתיים.

הציבור החרדי לא מבין למה מנסים להחזיר אותו לגטו. מחאה נגד הסגר בביתר עלית (צילום: נתי שוחט/פלאש 90)

במבט שטחי, הנציגות החרדית, כמו הציבור ששולח אותם לכנסת, הם תמצית השמרנות עלי אדמות. ממשלות קמות ונופלות, מפלגות צצות ומתאדות, ואילו דרעי וגפני לעולם ועד קיימים. כמו ויטרינה מעץ מהגוני מלא העוברת במשפחה מדור דור.

האנשים אולי נשארים, אך האווירה בתוכה הם פועלים משתנית ללא הכר. בעוד שבעבר פעלו נציגי הציבור החרדי כשליטים כל יכולים, כשאת הדו"ח היחיד הם היו צריכים למסור לגבאי הרב או משב"ק האדמו"ר (משמש בקודש), בשנים האחרונות נכנס הציבור למשוואה. מתברר שלקהל המצביעים יש מה לומר, הוא יודע לבטא את עצמו, ולא רצוי למתוח את החבל מולו.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

איך זה קורה? לא מסובך. מצד אחד הנהגה רבנית הולכת ונחלשת, מצד שני פתיחות וחשיפה הולכת וגוברת לעולם שבחוץ, כן כן, הרשתות החברתיות. רבים ציפו שהשילוב הזה יביא למרד גדול ולתנועת משפך מהקהילה החוצה, אלא שבמציאות הפתיחוּת מופנית פנימה. הצעיר החרדי עם האייפון לא יברח מזהותו אלא להיפך, ישדרג אותה. ימציא מוזיקה חסידית משוכללת, ייצור חיי קהילה עשירים, יברא גיבורי תרבות מזן חדש וגם ידאג להפנות את שבט ביקורתו פנימה – לאורי מקלב וליעקב מרגי. אף אחד לא יספור אותו כמובן מאליו. יש לו מה להגיד.

כדי להבין עד כמה עמוק השינוי, רצוי להפנות מבט למותג התורני הגדול של העת החדשה – הרב חיים קנייבסקי. אם בעבר עלייה לליגת "גדולי ישראל' הייתה עוברת דרך מרפקים ואינטריגות של גבאים מיוזעים בגיבוי ביטאון מפלגתי, בעידן 2020 הכל נראה אחרת. בית הרב מתחזק יח"צנים, להקת צייצנים, מוקדי אסמסים, אתר אינטרנט ושיתופי פעולה וירטואליים. זו דרך הכניסה החדשה ללב החרדי.

הנציגים החרדים אפילו פחדו לשבת עם גנץ

ראש הממשלה בנימין נתניהו מתהדר דרך קבע בהיותו "הראשון שזיהה". לפעמים זה מתהפך עליו ללעג וקלס, אך לפחות בגזרה החרדית, התואר מגיע לו ביושר. ביבי זיהה. הוא ראה את הפער ההולך ומעמיק בין הציבור להנהגה, הוא זיהה בזמן את החריץ אליו ניתן להשתחל, ופעל במלוא המרץ. הוא החל לדבר ישירות אל המצביע החרדי ולרכוש את אמונו. באומנות רבה ותוך שמירה על כבודם של הרבנים, הוא דיבר אל האיש החרדי וכבש את ליבו.

את הפירות הוא קצר בשנה האחרונה. שלוש מערכות בחירות חווה העם בישראל. באופן בלתי נתפס, המפלגות החרדיות, שידעו לשווק את עצמן בכישרון תחת הטייטל "לשון מאזניים", הפכו לספיחים של הליכוד בראשות נתניהו. שוב ושוב המנדט להקמת הממשלה ניתן ליהודי חביב ושמו בנימין גנץ. החרדים סירבו אפילו לשבת אתו לשולחן המו"מ. כל שמץ של ידיעה על מגעים כלשהם, הוכחשו משל היה גנב בלילה.

ולא, הפוליטיקאים החרדים – ואת זאת יודע כל מי ששרץ במסדרונות הכנסת יותר מחמש דקות – לא מתים על נתניהו. ראשי המפלגות, שכזכור תקועים בתפקידיהם עוד מימי האדם הקדמון, עדיין שומרים חיבה לאצולת השמאל, וגם היחסים האישיים עם נתניהו – בדיוק כמו אצל כל האנשים שהיו אי פעם בקרבתו – לא הופכים אותם למאוהבים נואשות בדמותו.

וכאן הבן שואל: מה נשתנה? ובכן. שחקן חדש נכנס למשוואה. הציבור. הפוליטיקאי החרדי בגרסה המודרנית לא יכול להתעלם מרחשי הלב של קהל מצביעיו. האהדה הרבה שצבר נתניהו בקהל החרדי לא הותירה בידיהם ברירה. אם הם רוצים לא לאבד את מצביעיהם, עליהם להיצמד למלך ישראל, ידיד השם, נתניהו.

המצביעים החרדים שמרו אמונים לנתניהו בשלוש מערכות בחירות. כרזת בחירות במרכז ירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90)

למעשה, במובן מסוים נתניהו גילה נדיבות בלתי רגילה. ברוב חסדו, הוא מותיר לפוליטיקאים החרדים את האופציה לתווך לו את קולות החרדים, בתנאי כמובן שיתנהגו בהתאם. הפחד הגדול ביותר של אנשי הקמפיין של המפלגות החרדיות במערכות הבחירות היה שנתניהו יפנה ישירות לחרדים. הם נלחמו בשיניים כדי למנוע זאת. והוא, ברצותו שותק, ברצותו עושה בהם מעשה בנט, זכר צדיקים לברכה.

קן פרשת המים

מהפך גבירותיי ורבותיי, מהפך. הוא מתחולל בימים אלה נגד עיניכם. הציבור החרדי, שהפך אט אט לשחקן עצמאי, הולך ומתקומם. הקורונה עשתה בו שמות. הסגרים על השכונות והערים החרדיות והאכיפה המשטרתית חסרת הפשרות מוציאים קול זעקה שמתועל מיידית למעלה, לצמרת ההנהגה.

מדובר בשילוב של מצוקה וגאווה. מי שלא טעם אורח חיים חרדי יתקשה להבין את ההתמודדות הבלתי אפשרית של ניהול שגרת חיים בצל הקורונה. משפחות גדולות, בתים קטנים, הישענות על משפחתיות וקהילתיות, כל אלה נסדקים באחת. אין לנו על מי להישען.

בין אם יש צורך אובייקטיבי ובין אם לאו, ההגבלות על אזורים חרדיים הם קו פרשת מים. רבבות חרדים הספיקו בימים האחרונים להתחנן לשוטרים במחסומים כדי לזכות לקבל היתר יציאה לעבודה. משפחות שלמות מנותקות. וכשאותו חרדי רואה את תל אביב פורחת מבליינים וממפגינים ורואה את המחסומים מול פתח ביתו – משהו בו נשבר.

ויש גם את הפן המורלי. שלא כמו אבותיו ואבות אבותיו, החרדי המעודכן השתחרר ממזמן מתודעת הגטו. הוא לא חווה את עצמו כמיעוט מתגונן, כמגזר בדלני. מבחינתו הוא ישראל היפה, הוא המיינסטרים, מה זאת אומרת? הרי אנחנו חברים של ביבי, הלא השליטים החדשים מאזורי ערוץ 20 מחבקים אותנו יום וליל, באיזה קטע החזרתם אותנו לשטייטל, תייגתם אותנו כשונים וסגרתם אותנו בתוך השכונות שלנו? מה הולך פה?

אפילו דרעי נאלץ להיכנע ולאיים על נתניהו. דרעי ונתניהו בימים טובים (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

הזעם הבלתי אצור הולך ומטפס למעלה. אותו ראש ממשלה שהיה הידיד אישי שלנו הופך לנבל האולטימטיבי. כאב הבגידה גדול. את קולות המחאה העולים מהריכוזים החרדיים נגד בנימין נתניהו קשה לפספס.

עד לפני ימים ספורים, המפלגות החרדיות נמנמו בנעימים. בסתר ליבם הם כועסים על הציבור ומגבים את ראש הממשלה. הבולט בהם הוא אריה דרעי, ששרידי מנהיגות עדיין מפעמים בו, לטוב ולרע, זכר לימים ש"הציבור" עוד לא עמד על דעתו. בגל הראשון הוא דיבר מפורשות על הצורך בחשבון נפש פנים מגזרי, כעת הוא שותק פומבית אך בחדרים הסגורים הוא בז לשיח ברחוב החרדי. זה פיקוח נפש, אתם מתנהגים בהפקרות, חובה להכביד את היד באכיפה, אלו המסרים ששומעת סביבתו.

אט אט האסימון נופל. זה מתחיל בשורות האחוריות של הח"כים הצעירים, המוציאים בזה אחר זה הודעות גינוי כלפי המשטרה והסגרים, ומשתלט על כל הצמרת. ח"כ ישראל אייכלר מדבר מפורשות על פרישה מהממשלה, מהביטאונים המפלגתיים מנשבת רוח קודרת.

כמי שנישאים על גבי דעת הקהל המתחדשת, חברי הכנסת החרדים מזהים היטב את הזעם, ומתחילים לקרוס תחתיו.

זה נוחת עליהם משום מקום. בימים אלו הם מתרווחים בלשכותיהם החדשות ובעיקר מכינים צעטל'ך. ניירות. נערכים לקרב הגדול. תקציב המדינה. לא רבים ממצביעיהם יודעים, אבל מצבם בכי רע. תקציבי הישיבות אזלו, הכאוס הכלכלי במדינה עלול לגבות מחיר כבד מהצרכים המגזריים. בעולם שהם הכירו, אי פעם, סוגרים טלפונים ומתחילים להתרוצץ ולהזיע על כל סעיף בחוק ההסדרים. בעולם החדש האוזן שלהם כרויה לסרטוני רשת ולקולות הווטסאפ. הזעם מהרחוב החרדי לא נותן להם מנוח.

כבר היום ניתן היה להבחין בהחרפת הטון. לשכת דרעי שיגרה הודעה לתקשורת על שיחה תקיפה בישיבת הממשלה בין ראש הממשלה לבין שר הפנים, שהצהיר "כנציג מפלגה חרדית לא אוכל להשלים עם האלימות הקשה של השוטרים, זה חייב להיפסק". גם ליצמן דיווח על פגישה בהולה עם נתניהו "לאור התנהלות הממשלה בקורונה כלפי המגזר החרדי".

נתניהו לא ממצמץ. הוא ממשיך במהלכיו הפוליטיים ומנהל את מערכת הקורונה ביד רמה. במרומי לשכתו, נמצא מי שלוחש לו "הכל בסדר", "החרדים איתנו", "הכל יירגע". מה שביבי טרם הבין: אותו ציבור חרדי שאילץ את הפוליטיקאים החרדים לחבק אותו הוא זה שיכפה עליהם גט גירושין.