newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפעם לא יהיה צו פיוס עם מסיתי הימין

הימין לא רוצה ללמוד ומצליח לחמוק מכל אשמה שדובקת בו. גם עכשיו הוא ממשיך לסמן את אויבי הסדר והעם ולרדוף אותם. אני גאה להיות בצד של הסוטים ולא של המוסתים. דברים שנשאתי בהפגנת הזעם בתל אביב

מאת:

אמש צעדנו, כמה מאות פעילים ופעילות בתל אביב, תחת הכותרת: "צעדת זעם: דמנו לא הפקר". אחרי כמה דקות מתוחות בהן הפגנו מול מצודת זאב, נכנסנו לגן מאיר. הנאום שלי היה אמור להקרא מהבמה בקצה הגן, מתוך מערכת הגברה, אבל הגברה לא היתה וגם שאר הנואמים לא נראו בסביבה. אז עליתי על ספסל בכניסה לשדרה והקראתי את הנאום שלי לתוך שני מגאפונים. זה מה שאמרתי:

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך נפתלי בנט, שרת המשפטים איילת שקד, סגן יושב ראש הכנסת בצלאל סמוטריץ', שר התשתיות הלאומיות יובל שטייניץ, השר לבטחון פנים גלעד ארדן, ממלא מקום המפכ"ל ניצב בנצי סאו, מפקד מחוז ירושלים ניצב משנה צ'יקו אדרי, בנצי גופשטיין, ברוך מרזל, איתמר בן גביר:

הדם הזה הוא על ידיכם!

הוא על ידיכם, ועל כל הידיים שערבבו וממשיכות לערבב את קדרת ההסתה הלאומנית והגזענית, קדרה של שנאה, הפחדה ואלימות, של להט"בפוביה, אסלאמופוביה ואיראן-פוביה, ומעל הכל, קדרה של ציניות, של חוסר בושה, ושל חוסר אחריות.

ראשית, הדם שנשפך הוא על הידיים של מנהיגי שלטון הימין הקיצוני בישראל. אתם שקראתם לפלסטינים נחשים וללהט"בים בהמות. כי בעולם שבו רצח של בעלי חיים הוא דבר שבשגרה, ההשוואה של קבוצות שלמות של בני אדם לבעלי חיים לא אנושיים היא קריאה לרצח. אתם שהתייצבתם כאן על הבמה הזאת לפני שבוע כדי לרחוץ בנקיון כפיכם, וסירבתם להתחייב לפעול למען שוויון זכויות לקהילה הגאה, כמו שאתם מסרבים להתחייב לבלימת מפעל ההתנחלות הבלתי-חוקי ולכל צעד שהוא לקראת סיום הכיבוש הבלתי חוקי והמצור הבלתי חוקי על רצועת עזה, ורק מובילים אותנו לעוד ועוד סבבים של שפיכות דמים המונית ובלתי נחוצה.

> קבלת פנים לשר שטייניץ בעצרת בגן מאיר: "ההומופוביה מתחילה בממשלה"

צעדת זעם בעקבות אירועי מצעד הגאווה בירושלים והפיגוע בדומא (יותם רונן/אקטיבסטילס)

צעדת זעם בעקבות אירועי מצעד הגאווה בירושלים והפיגוע בדומא (יותם רונן/אקטיבסטילס)

שנית, הדם הוא על ידי מפקדי משטרת ישראל. אתם שאפשרתם, מי במחדל ומי בטפיחת הסכמה, את צמיחתו של "ג'ונגל העשבים השוטים". אתם שיודעים למנוע מחוליגנים להגיע למשחקי כדורגל, אבל לא ידעתם למנוע מהרוצח ישי שליסל להגיע שוב למצעד הגאווה בירושלים. אתם שרק באחת מכל תריסר מתקפות טרור יהודי לאומני, המכונות "תג מחיר", מצליחים להעמיד את הטרוריסטים לדין. אתם, מפקדי המשטרה, שמאז אוקטובר 2000 למדתם שאפשר להמנע מלקיחת אחריות והתפטרות דרך וועדות על וועדות על וועדות, שיקבעו שכולם אשמים, אבל אחד לא צריך לתת את הדין.

הדם הוא גם על ידיהם של הכהניסטים החדשים. מנהיגי ארגון הטרור להב"ה, מנהיגי נוער הגבעות, כל שורת המנהיגים האמריקאים והאשכנזים. אתם שמנצלים את ההזנחה הפושעת של מדינת ישראל נגד בני נוער וצעירים מזרחים, אתם שהופכים אותם לחיילים הפשוטים שישרפו בשמכם כנסיות ואנשים, ואחר כך ישלמו את מחירי המלחמה שלכם, את מחירי החזון הנורא של גזע טהור ושל רצח עם, בזמן שאתם תמיד יוצאים נקיים.

אויבת הסדר הגזעני

הדם על האספלט ברחוב קרן היסוד בירושלים עוד לא הספיק להתייבש, והחורבות העשנות שהיו פעם בית משפחת דואבשה עוד לא הספיקו להתקרר, כשמכונת התעמולה של הימין כבר החלה לפעול במרץ. שוב סיפרו לנו שמדובר רק בעשבים שוטים, במטורף בודד, שהם לא מייצגים את משאלותיו ואת חזונו של הימין בישראל. בכל הפעמים הקודמות זה עבד להם. האיש שהסית מעל המרפסת בכיכר ציון וצעד לפני ארון הקבורה המדומה של יצחק רבין יושב היום במקומו. הטרוריסטים של המחתרת היהודית, שהטמינו פצצות בבתי ראשי ערים פלסטינים וניסו לפוצץ אוטובוסים במזרח ירושלים ואת מסגד אל-אקצא, מסתובבים היום חופשי במסדרונות מפלגת הבית היהודי, השותפה הבכירה בקואליציית נתניהו.

וכמו אז, גם בשבוע האחרון, הם לא עצרו אפילו לרגע, לא לקחו אחריות ולא עשו דבר כדי להפסיק את ההסתה ואת הגיבוי המלא שמקבלים כל העשבים השוטים שלהם. במקום זאת, בחרו השבוע מנהיגי הימין הקיצוני שבשלטון בהתקרבנות מגוחכת, ובהמשך ההסתה הלאומנית. בשבוע האחרון עמדתי גם אני תחת מתקפה שהתחילה דווקא מפעילי גאווה בליכוד, שהפיצו את תמונתי, את שמי ואת אזור מגורי לגורמי ימין קיצוני בפייסבוק, תוך שהם משקרים במכוון וטוענים שאני תומכת בטרור. מבול קריאות ה"בוגדת" ו"בושה מהלכת" ואינספור ההתייחסויות המיזוגניות למראה ולמשקל שלי, הם דברים שלצערי כל פעילת שמאל בארץ הזאת כבר למדה להתמודד איתם כעניין שבשגרה. אבל היו גם אחרים שאמרו שחבל שלא נרצחתי אני, ואיחלו שאלוהים יקח אותי, שניסו להלך עלי איימים ולאיים על חיי.

שוב הימין לוקח לעצמו את הזכות לסמן את הסוטים ואת החריגים, את אויבי הסדר הטוב ואת אויבי העם, ואז לרדוף אותנו, לנסות להשתיק אותנו וגם לאיים לרצוח אותנו. אז לפעילי גאווה בליכוד ולכל המסיתים והמאיימים, אני רוצה להגיד שאני לא פוחדת מכם, ושאני גאה להיות האויבת של הסדר הגזעני, המיזוגני והלהט"בפובי שלכם. אני גאה להיות בצד של הסוטים, ולא בצד של המסיתים.

> פעילי גאווה בליכוד ממשיכים בהסתה לקראת הרצח הבא

צעדת זעם בעקבות אירועי מצעד הגאווה בירושלים והפיגוע בדומא (יותם רונן/אקטיבסטילס)

צעדת זעם בעקבות אירועי מצעד הגאווה בירושלים והפיגוע בדומא (יותם רונן/אקטיבסטילס)

לא עוד חיבוקים מזוייפים

כמיטב המסורת הניאו-ליברלית של בנימין נתניהו, גם הלהט"בפוביה, הלאומנות והגזענות של השלטון עוברים היום הפרטה. את מה שבקיץ שעבר עשו מטוסי חיל האוויר הישראלי ופגזי הטנקים הישראלים לשכונות שלמות בעזה, עושים היום גם אזרחים פרטיים בעזרת סכינים ובקבוקי תבערה. המגיבים המוסתים והמאיימים בפייסבוק בסך הכל חוזרים על דברי הבלע של ממשלה שבה שרת המשפטים קוראת לרצח עם נגד כל הפלסטינים וסגן יושב ראש הכנסת אומר שאנחנו תועבה, מארגן את מצעד הבהמות, ומצהיר שהוא הומופוב גאה.

זה לא שהימין לא לומד. זה שהימין לא רוצה ללמוד, ושאף אחד לא דואג שהימין ילמד. שוב ושוב הם מצליחים לחמוק מכל אשמה שדובקת בהם, כי הם חוזרים וטוענים שעושי דברם הם רק קומץ של עשבים שוטים, ושעלינו להתפייס ולהתחבק איתם, בשם האחדות הלאומית אל מול האסונות שהם עצמם יצרו.

אז אני כאן כדי להגיד לכם שהפעם לא יהיה צו פיוס. שירה בנקי. עלי סעד דואבשה. אבו אחמד סעד דואבשה. ניר כץ. ליז טרובישי. מחמד אבו ח'דיר. ירדנה מארש. ניבין ג'מג'ום. חילמי שושא. אמיל גרינצוויג.

הדם שלהם הוא על ידיכם. אז או שתיקחו אחריות, או שתשתקו. כי אנחנו לא צריכות את דיבורי הסרק שלכם על מיצוי הדין עם העשבים השוטים ואנחנו לא צריכות את החיבוקים המזוייפים שלכם. אנחנו צריכות צדק. אנחנו דורשות צדק.

> כך משתלטים פעילי להב"ה על מרכז ירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf