newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפעיל הפלסטיני שישראל רודפת כבר 45 שנה

מאז שהיה שותף להנפת דגל פלסטין ביום האדמה ב-1976, רג'א אגבריה מאום אל פחם נע בין מעצרים מינהליים, מעצרי בית, סגירת עיתונים שניהל ופגיעה בפרנסתו. עכשיו הוא מתמודד עם כתב אישום ראשון. "אני מכיר היטב את העוול שהמדינה הציונית גורמת", הוא אומר

מאת:
"מעולם לא הטפתי לאלימות". רג'א אגבריה בבית המשפט (צילום באדיבות דף הפייסבוק של רג'א אגבריה)

"מעולם לא הטפתי לאלימות". רג'א אגבריה בבית המשפט (צילום: באדיבות דף הפייסבוק של רג'א אגבריה)

בין הסגרים של הקורונה ומעצרי בית, רג'א אגבריה בילה את מרבית שלוש השנים האחרונות בביתו באום אל פחם. הוא היה בביתו גם כאשר שמע את החדשות ששר הביטחון בני גנץ הכריז על ששה ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים כ"ארגוני טרור".

אגבריה בן ה-69 – לשעבר חבר בוועדת המעקב של האזרחים הערבים בישראל ולשעבר המזכיר הכללי של תנועת "בני הכפר" – עומד למשפט המבוסס על האשמות דומות.

מאז שהתחיל את פעילותו הפוליטית בשנות ה-70, השלטונות הישראליים עקבו אחרי אגבריה. הוא נעצר יותר מעשר פעמים ובילה כמה שנים בכלא או במעצרי בית. אבל ישראל הגישה את כתב האישום הראשון שלה נגדו רק ב-2018, והאשימה אותו ב"הסתה לטרור" ו"הזדהות עם ארגוני טרור" (החזית העממית) בעשרה פוסטים שפירסם בפייסבוק. הוא עדיין לא הורשע.

“כמי שניסה מעצרים מינהליים ולא הורשע אף פעם אחרי חמישים שנות פעילות, וכמי שסגרו לו שני עיתונים באותה טענה שקרית, השיוך לחזית העממית, יודע היטב את העוול שהמדינה הציונית והגזענית, מדינת הכיבוש וההתנחלות, גורמת למוסדות אלו," הוא אומר בחריפות.

גנץ טען שששת הארגונים תמכו בחזית העממית וקידמו את המטרות שלה, אבל כפי שהתפרסם, מסמך מרכזי שהוגש לאירופאים ולאמריקאים לא כלל כל ראיות לחיזוק ההאשמות האלה.

ההיסטוריה של האקטיביזם של אגבריה, וההתנהגות של ישראל כלפיו, מלמדים שהאשמות מפוקפקות כאלה אינן דבר חדש: כבר שנים ארוכות הן חלק בלתי נפרד מהארסנל של ישראל להשתקת מתנגדים משני צדי הקו הירוק, והן רק הפכו בוטות יותר.

הכל פוליטי

באחר צהריים ישנוני בחודש אפריל, במהלך רמדאן, הגיע אגבריה עם מכונית טויוטה קורולה חבוטה בצבע כחול בהיר. בחולצתו הלבנה והמגוהצת הוא נראה כמי שעדיין משמש במקצוע הישן שלו – מורה – אף שפרש לפני שנים רבות לאחר שורה של מעצרים על ידי ישראל. "באופן רשמי הייתי מורה במשך 24 שנה, אבל הייתי מורה פעיל רק עשר שנים", הוא אומר.

אחרי שערבב בין כמה שפות, הוא התעקש לדבר בעברית. הוא לא רצה שיפרשו אותו לא נכון ואמר שאי-הבנה עמדה בלב ההאשמות של ישראל כלפיו במשך שנים. "בבית המשפט הם התווכחו על מה שהתכוונתי, לא מה שעשיתי", הוא הסביר.

באחת הישיבות הראשונות במשפט שלו, חוקר המשטרה, השופט, הנאשם ומי שייצגו אותו – היו כולם דוברי ערבית, אבל בית המשפט נאלץ לדון בראיות הרשמיות – תרגומים בעברית של פוסטים בערבית – בשעה שרוב הנוכחים בו היו מודעים לפער במשמעות. "הם התווכחו על התרגום לעברית בעברית, אבל צעקו אחד על השני בערבית", נזכר אגבריה.

אחד הפוסטים המופיעים בכתב האישום נוגע לשלושה גברים מאום אל פחם שהרגו שני שוטרי מג"ב ירושלים ב-2017. המשטרה הטילה עוצר על אום אל פחם. אחרי שהעוצר הוסר, אגבריה כתב בפייסבוק שהקהילה יכולה עכשיו להביע "תנחומים" למשפחות. בית המשפט תרגם את המלים "תקדים ואג'ב אל-עזא", "הושטת חובת הניחומים", ל"הזדהות". בית המשפט הודה מאוחר יותר שהתרגום לא היה מדויק.

"אם הם רוצים לעצור אנשים על פוסטים כאלה, הם יצטרכו לעצור 70% מהקהילה", לגלג אגבריה. הוא מתנגד לאלימות ומכריז שהוא "מעולם אפילו לא הרים יד על קצין". בבית המשפט הוא אמר ש"ברוך השם" שהפוסטים מעולם לא הובילו לאלימות כלשהי. "זה הכל פוליטי", הוא רוטן.

"מהכלא אפשר לראות את הבית שלי". רג'א אגבריה ליד כלא מגידו (צילום: יונתן שמיר)

"מהכלא אפשר לראות את הבית שלי". רג'א אגבריה ליד כלא מגידו (צילום: יונתן שמיר)

משום שחודש רמדאן צמצם את האפשרויות, אגבריה לקח אותנו לבית קפה ליד קיבוץ מגידו, שנבנה על הריסות הכפר הפלסטיני לג'ון, שתושביו גורשו על ידי הכוחות הישראליים ב-1948. רוב התושבים הגיעו בסופו של דבר לאום אל פחם.

הנוף היה סתמי: מגרש חניה אפור וסניף של מקדונלדס מלא בחיילים. בית כלא שמור היטב, שאגבריה בילה בו את תקופת המאסר האחרונה שלו ב-2018 לצד אסירים פלסטינים רבים מהגדה המערבית, התנוסס ברקע.

"אתה יכול לראות את הבית שלי מהכלא", הוא אמר בגאווה משונה. השם מגידו רווי במשמעות. על פי "ספר ההתגלות" (חזון יוחנן), זו הזירה של הקרב האחרון של האנושות, והמילה ארמגדון שאולה למעשה מהמלים "הר מגידו". מצבו של אגבריה מעולם לא טיפס להדר או לסופיות של קץ הימים, והוא השתרך על הקו הדק בין טרגדיה לפארסה. הוא אישית מעדיף את המלה "אבסורד".

סדרה של תקדימים לא רצויים

אגבריה נולד ב-1952 למשפחה של איכרים מאום אל פחם, שבבעלותה היו "מאות דונמים" לפני הקמת מדינת ישראל. אחרי שהמדינה הפקיעה רבות מהאדמות האלה בזמן הממשל הצבאי, אביו מצא פרנסה כפועל בניין. המשפחה שלו, הוא אומר, היתה "פטריוטית, אבל לא פוליטית".

החינוך הפוליטי של אגבריה החל בנצרת, לשם עבר לחיות וללמוד בהיעדר בית ספר תיכון באום אל פחם. אחד משכניו לדירה היה סטודנט שנפגש עם פלסטינים שתכננו את הקמת אש"ף בבית כלא בירדן, ושהפך מאוחר יותר לאחר ממייסדי תנועת "בני הכפר". "הם לימדו אותו פוליטיקה, והוא העביר את זה אלי", אומר אגבריה.

מחשש להשפעה על מורים ותלמידים פלסטינים, משרד החינוך אימץ דרך עקיפה כדי לבלום את הפעילות של אגבריה. הם העבירו אותו למוסד תרבותי בחדרה, שם עבד עם תלמידים יהודים

אגבריה מכריז בגאווה כי אחרי שנים שבהן אירגן סטודנטים פלסטינים בישראל, התנועה שלו היתה אחת הראשונות שהניפו בגלוי את הדגל הלאומי הפלסטיני בישראל. זה היה ב-30 במרס ב-1976, ביום האדמה הראשון. זו היתה ההתחלה של תקדימים פחות רצויים שרשם אגבריה.

ההשתתפות שלו ביום האדמה היתה הראשונה בסדרה של היתקלויות עם השלטונות, אבל הוא יצא ממנה עם אזהרה חמורה. שנה מאוחר יותר, המזל פחות שיחק לו. "הם האשימו אותי שקיבלתי הנחיות מג'ורג' חבש (מייסד החזית העממית) להתחיל אינתיפאדה בישראל, אבל מעולם לא היה לי שום קשר אתו", הוא מצהיר.

באותו זמן, החזית העממית הדאיגה את ישראל יותר מהיום, אחרי שעמדה מאחורי חטיפות מטוסים מתוקשרות והתקפות חמושות. לא הוצגה שום ראיה הקושרת את אגבריה לארגון, אבל למרות זאת הוא נשפט ל-25 יום מעצר בבידוד, לפי תקנות ההגנה שישראל ירשה מהמנדט הבריטי. המשטרה, הוא מספר, אפילו התנצלה בפניו על החוויה הקשה.

הצרות של אגבריה עם השלטונות התחילו אחרי יום האדמה הראשון. דגל פלסטין בהפגנת יום האדמה ביפו (צילום: רוני שיצר / פלאש 90)

הצרות של אגבריה עם השלטונות התחילו אחרי יום האדמה הראשון. דגל פלסטין בהפגנת יום האדמה ביפו (צילום: רוני שיצר / פלאש 90)

ב-1987 אגבריה היה לאזרח הפלסטיני הראשון בישראל שנכלא על פי צו של מעצר מינהלי ובילה ארבע חודשים בכלא. לפי אגבריה, 11 פלסטינים אחרים נעצרו גם בהם לתקופה של חצי שנה. צווים מינהליים קודמים הוגבלו למעצר בית, ואילצו את אגבריה לבלות ארבע שנים כלוא בביתו בין 1980 ל-1986.

ישראל משתמשת במעצרים מינהליים כדי לעצור פלסטינים לתקופות לא מוגבלות (לעתים רחוקות גם יהודים), ללא אישומים או משפט. הצווים נבחנים מחדש כל ששה חודשים, אבל לעצירים לא נאמר מהם הפשעים שהם נאשמים בהם ולא מראים להם את הראיות נגדם. כתוצאה מכך, כמעט בלתי אפשרי להתגונן מפני צו מעצר מינהלי. "אם היו להם ראיות, הם היו מגישים נגד כתב אישום במקום לשים אותי במעצר מינהלי", מפטיר אגבריה כבדרך אגב.

במקרה של המעצר המינהלי של אגבריה, אפילו בית המשפט אמר לצוות ההגנה ש"שיש לעשות כל מאמץ לתת עדיפות להליכים כמו חקירת משטרה או הגשת כתבי אישום", אבל לא נעשה שום מאמץ כזה.

אף שבהחלטה לדחות את הערעור שלו בית המשפט הודה ש"בני הכפר" לא הוצאו מחוץ לחוק, הוא ציין את מעמדו הבכיר של אגבריה בתנועה שאותה הוא תיאר כ"מזדהה עם העקרונות של החזית העממית של ג'ורג' חבש".

במהלך המעצר המינהלי שלו ביקר אצל אגבריה נציג של משרד החינוך, הודיע לו על פיטוריו בגלל פעילותו הפוליטית – ובכך סלל את הדרך לעשור של הליך משפטי, שקבע תקדים לגבי פעילות פוליטית של עובדי ציבור.

אגבריה אומר שהוא ניצח, אבל הניצחון שלו היה מוגבל. מחשש להשפעה על מורים ותלמידים פלסטינים, משרד החינוך אימץ דרך עקיפה כדי לבלום את הפעילות שלו. הם העבירו אותו במרכז פדגוגי בחדרה, שם עבד עם תלמידים יהודים.

שלח כל מילה לצנזורה

במהלך התביעה שלו נגד משרד החינוך, נאלץ אגבריה להילחם גם בחזית אחרת. אף שהעיתון שהוציא בערבית, אל-ראיה, היה רשום באופן רשמי אצל הצנזורה הצבאית בישראל במשך שנה וחצי, החל מ-1987, הוא נסגר בצו מינהלי בתואנה שקיבל מימון מהחזית העממית.

בסופה של אותה שנה, אגבריה הוציא לאור עיתון אחר, אל-מידאן, ששרד תקופת זמן זהה לפני שנאסר גם הוא. אל-ראיה פירסם 48 עמודים מדי שבוע במשך שנה וחצי, אולם בית המשפט לא מצא כל ראיה להסתה.

"זה היה בזבוז זמן מוחלט", אומר אגבריה. "בכל מקרה הייתי חייב לשלוח כל מלה שנכתבה בו לצנזורה לפני פרסום". מגזין 972+ ביקש מהצנזורה לאשר את הדברים. מהצנזורה נמסר כי "הבקשה הועברה לגורמים הרלוונטיים ולאחר שבוצעה בדיקה, עלה כי לא ניתן לאתר את החומר המבוקש".

עשור מאוחר יותר, ביום השנה ליום האדמה, הופיע אגבריה בתכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה", ושם אמר לחבריו היהודים בפאנל ש"יום העצמאות שלכם הוא יום הנכבה שלנו". בפעם הזו אי אפשר היה לפטר אותו, ולכן המרכז הפדגוגי פשוט הפסיק להטיל עליו מטלות.

אגבריה מתאר איך הלך מדי למבנה של המרכז, שתה כוס תה, ואז חזר הביתה. אחרי שמשרד החינוך דחה את בקשתו לחזור לבית ספר ביישוב ערבי, כבר לא היה לו כוח להיאבק: הוא הסכים לפנסיה מופחתת והמשיך הלאה.

מורתע, ומותש

בפעם הראשונה ראה בית משפט מבפנים. הפגנה למען שחרורו של אגבריה מול בית המשפט בחיפה (צילום באדיבות דף הפייסבוק לשחרור רג'א אגבריה)

בפעם הראשונה ראה בית משפט מבפנים. הפגנה למען שחרורו של אגבריה מול בית המשפט בחיפה (צילום באדיבות דף הפייסבוק לשחרור רג'א אגבריה)

כאשר הוגש נגד אגבריה כתב אישום בפעם הראשונה ב-2018, הוא הבין שלמעשה בקושי ראה בית משפט מבפנים. לפני שהגיע לשם, אגבריה בילה חודש במעצר ואז שוחרר למעצר בית. נאסר עליו להשתמש בטלפון או באינטרנט או לדבר עם התקשורת. הוא גם נדרש להפקיד ערבות בסך 10,000 שקל. הוא שוחרר ממעצר הבית ב-5 ביולי 2020.

ויסאם שרף, עורך דין המגן על אגבריה מטעם מרכז עדאלה, אומר שבעוד שמעצר בית אינו חריג במשפטים פליליים, התנאים ואורך המעצר היו חריגים באופן בולט.

אגבריה היה אחד האזרחים הפלסטינים הראשונים בישראל שהועמדו לדין על פי החקיקה נגד טרור, שהועברה שנתיים קודם לכן. לאחר שהעתירה להסיר את החומר החסוי מכתב האישום נגדו התקבלה, הראו לאגבריה שורה של פוסטים ברשתות החברתיות, שחלקם פורסמו שנים רבות קודם לכן, לפני שהחוק החדש עבר. "קיבלתי אחריות מלאה עליהם", הוא אומר.

איילת שקד, אז שרת המשפטים, הצדיקה את החוק נגד טרור, ש"הדביק" יחד חוקים שונים לחוק לאחד. בתום ההצבעה היא אמרה כי"הפיגועים באורלנדו ובתל אביב מראים יותר מתמיד שאין סיבה לטרור, יש תירוצים. רק בענישה הולמת ובהרתעה אפשר לנצח אותו. היום הכנסת ומדינת ישראל הפכו לחוד החנית העולמית של המלחמה בטרור. טרור מודל 2016 קיבל היום מענה מודל 2016".

שרף טוען שהחוק לא רק אישרר חוקים קודמים מימי המנדט הבריטי, הוא גם "הוסיף עבירות כמו הסתה, חברות בארגונים אסורים ועבירות 'חופש דיבור' אחרות". החוק מאפשר לישראל להחזיק אדם במעצר במשך 35 יום וגם להאריך את הזמן שבו נמנע ממנו לראות עורך דין ל-30 יום – כמו פלסטינים בגדה המערבית – אף שפרק הזמן שבו אפשר לערער על המעצר הוא 30 שעות בלבד.

שרף הוסיף שבכמה מקרים שעדאלה עסק בהם, "רוב האנשים שהואשמו היו דמויות ציבוריות, פוליטיקאים ואקטיביסטים".

"הלוואי שהיתה לי ההשפעה שמייחסים לי"

בדיון שנערך בפני קהל קטן בספטמבר, התביעה התייחסה ל"השפעה" של אגבריה כדמות ציבורית – יש לו 5,000 חברים ו-1,600 עוקבים בפייסבוק – כעניין מרכזי. בקהל היו רק 12 איש, והתובע הפגין אי נחת מהנוכחות הלא צפויה של התקשורת. אגבריה אמר בבית המשפט במרירות שהוא היה שמח אילו היתה לו מחצית מההשפעה שהתביעה מייחסת לו.

עדי מנסור, העוסק בחוק נגד הטרור במחלקה לזכויות אזרחיות ופוליטיות בעדאלה, אומר שהאישומים נגד אגבריה ונגד ששת ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים מעידים על "המשך הרדיפה של המנהיגים הפוליטים והאזרחים של העם הפלסטיני, משני צדי הגבול".

החוק, הוא הוסיף, מעניק שיניים למתקפה נגד המתנגדים הפלסטינים. ישראל כבר הוציאה מחוץ לחוק את הזרוע הצפונית של התנועה האסלאמית ב-2015, מה שהביא לחקירות ולפשיטות על משרדים,.אבל רק אחרי שהחקיקה החדשה עברה, השלטונות התחילו להעמיד לדין את ההנהגה של התנועה באופן ממשי.

בחוק נגד טרור נעשה כרגע שימוש נגד שייח' כמאל ח'טיב, סגן מנהיג התנועה האסלאמית הצפונית, בטענה שהוא הסית לאלימות במהלך המהומות בתוך ישראל במאי האחרון.

אף שח'טיב שוחרר בתנאים מגבילים, כגון איסור על השתתפות בעצרות פומביות או ראיונות לתקשורת לקראת משפטו הקרוב, הוא הוחזק במעצר למשך חודש. זאת אף שהופץ סרטון המראה כיצד הוא אומר למתפללים במסגד שאילו היה נוכח במקום שבו הותקף יהודי מבוגר, הוא היה נחלץ לעזרתו באופן אישי.

השלטונות דחו עד כה את הבקשות של עדאלה לחופש המידע בנוגע לחוק. החוק המשתרע על 76 עמודים מותיר את הפלסטינים ב"מצב של אי ודאות", אומר מנסור. "אנחנו כבר לא בטוחים אם כתיבת פוסט או השתתפות בהפגנה הם בסדר או לא… הוא מרתיע פלסטינים מפני השתתפות בפעילות פוליטית".

חסן ג'בארין, מנכ"ל עדאלה וחבר בצוות ההגנה של אגבריה, מקשר בין החוק ובין הדיכוי הרחב של אזרחים פלסטינים בישראל, שהמשטרה הכתירה בשם "מבצע חוק וסדר" במהלך המבצע הצבאי האחרון השנה בעזה ואחריו. מפכ"ל המשטרה אמר בעצמו כי מטרת המבצע היא "להחזיר את ההרתעה ולהגביר את המשילות".

יזמה את החוק כדי "להגביר את המשילות". השרה איילת שקד (צילום: סראיה דיאמנט / פלאש 90)

יזמה את החוק כדי "להגביר את המשילות". השרה איילת שקד (צילום: סראיה דיאמנט / פלאש 90)

המטרה: להתיש את הפעילים

המבצע של המשטרה, אומר ג'בארין, "אינו מבוסס על החוק הפלילי. אילו היו להם ראיות, הם היו יכולים להשתמש בצו מעצר רגיל". לפי הסטטיסטיקה המשטרתית, נעצרו 2,142 איש ונגד 184 אנשים הוגשו כתבי אישום. "מספר כתבי האישום ביחס למעצרים מוכיח שלא היתה הצדקה למבצע", טוען ג'בארין. הוא הוסיף כי רוב האנשים שוחררו כעבור יממה.

בשיחה עם "מגזין 972+", מיכאל ספרד, עורך דין לזכויות אדם המייצג את אל-חק, אחד מששת הארגונים שישראל מאשימה בטרור, מאתר את הלידה של המהלך הנוכחי במשרד לעניינים אסטרטגיים (שבינתיים חדל להתקיים) ובקמפיין ארוך השנים שניהל נגד ה"דה לגיטימציה" של ישראל, בהתייחסו בעיקר לתנועת ה-BDS ולתלונות נגד ישראל על פשעי מלחמה שהוגשו לבית המשפט הבינלאומי בהאג.

המטרה, אומר ספרד, היתה לשכנע מדינות תורמות שהארגונים הפלסטיניים קשורים לטרור כדי "לחנוק" את המימון שלהם. "הכישלון לשכנע את הממשלות האלה הוליד את ההאשמה זו (בתמיכה בטרור), שהמניע שלה היא הפעולה הפוליטית שלהם".

בעוד ישראל יכולה לבלום באופן ישיר את העברת הכספים לחשבונות של הארגונים, טוען ספרד, המטרה היא לעשות דה-לגיטימציה לארגונים האלה ו"לשכנע את המדינות התורמות האירופיות להפסיק לתרום להם". ב-5 בנובמבר, ארגון נוצרי פיני היה הראשון שנכנע ללחץ להפסיק את המימון ל"אגודה הבינלאומית להגנה על ילדים, סניף פלסטין".

מעבר להתרעה ולדה-לגיטימציה, המתקפות האישיות והמשפטים המתארכים משמשים להתשת הפלסטינים. בדיון האחרון במשפט שלו בספטמבר, כמעט שלוש שנים אחרי שההליך המשפטי נגדו החל, אגבריה הפך בוטה והפסיק לשתף פעולה עם בית המשפט. נראה שהתובע ואפילו השופט מאבדים את סבלנותם.

מצד אחד, אגבריה היה חד מאוד לגבי הדעות שלו: הוא נאבק למען "פלסטין ההיסטורית", הוא אמר מעבר למחיצת הזכוכית. "שימי לב שאת כותבת את זה", הוא ציווה על המתמללת בבית המשפט. מצד שני, אגבריה התלוצץ, עם חיוך מאופק לנוכח חומרת המצב, שהוא עייף. הדיון הקרוב נקבע ל-8 בדצמבר ונראה שגם בו לא תהיה הכרעה.

יונתן שמיר הוא עורך וכותב בהארץ. המאמר פורסם במקור במגזין 972+. תרגם מאנגלית: מירון רפופורט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf