הפועלים הפלסטינים לא יזכו ליהנות מהביטוח הרפואי המובטח

פחות מחודש לאחר שפורסמה הוראת שעה המחייבת לספק ביטוח רפואי לעובדים פלסטינים בישראל, היא כבר צפויה להתפוגג. ההחלטה התקבלה לאור הנחיות המדינה לאשר לפועלים פלסטינים לעבוד בישראל רק אם ישהו בה לכל אורך תקופת ההעסקה. אם עד משבר הקורונה הגיעו חלק ניכר מהפועלים לעבודה בישראל יום ביומו, לאור המצב החדש הם נדרשו לשהות בה לכל התקופה בשל מגבלות התנועה שקבעה המדינה כדי למנוע את הפצת הנגיף.

כתוצאה מלחץ שהפעילו ארגוני חברה אזרחית, עידכנה המדינה ב-5 במאי תזכיר חוק, באופן שיאפשר לפועלים הפלסטינים לקבל ביטוח רפואי ותנאי מחיה סבירים בזמן שהותם בישראל. אלא שספק אם בפרק הזמן הקצר הזה הוראת השעה כלל יושמה בשטח. בתחילת השבוע הנוכחי כבר יצאה הודעה מצד המדינה שלפיה העובדים הפלסטינים יחזרו אחרי חג שבועות (ב-31 במאי) למתכונת הקודמת, שבה יתאפשר להם לשוב לביתם כל יום.

משבר הקורונה זימן לא מעט מצבים ודילמות רדומים יותר או פחות שצפו מעל פני השטח בשל מצב החירום החדש. סוגיית הכיסוי הרפואי לפועלים פלסטינים המועסקים בישראל היא רק אחת מהן, אך היא משקפת נאמנה את הכשלים בסטנדרט ההעסקה של העובדים האלה. במקרה זה בכיסוי הרפואי או יותר נכון – בהיעדרו – עבור אלה שלנים פה במהלך השבוע; בהסתמכות נרחבת, נרחבת מדי, על חברות ביטוח פרטיות, על מעסיקים וקבלנים פרטיים שידאגו לרווחת העובדים ולתנאי מחיה בסיסיים.

עד כה הכיסוי הרפואי לפועלים פלסטינים המועסקים בישראל נפל בין הכיסאות. במסגרת הסכם פריז שנלווה להסכמי אוסלו ב-1994 נקבע כי המועסקים ישלמו דמי בריאות ("בול בריאות") חודשיים בסך 93 שקל. הכסף, כך נקבע בהסכם, יועבר מישראל לרשות הפלסטינית (כמו גם הפרשות סוציאליות נוספות מהמעסיק והמועסק; ס"ק) במטרה להבטיח כיסוי רפואי וזכויות סוציאליות. דו"ח מבקר מדינה מ-2014 מצא כי הכספים מעולם לא הועברו לרשות הפלסטינית.

אלא שכל זמן שהנורמה היתה כי העובדים הפלסטינים שבים לבתיהם בסוף יום העבודה, את מירב הכיסויים הרפואיים הם קיבלו ברשות הפלסטינית. אם נפגעו במהלך עבודתם בשטח ישראל, היו זכאים לכיסוי מביטוח לאומי. המצב החדש יצר מציאות שבה אין להם ברירה אלא להישאר בשטחי ישראל לתקופות של חודשיים ואף שלושה חודשים כדי להמשיך לעבוד ולהשתכר.

בעקבות זאת הוגשה עתירה בעניין על ידי שלושת הארגונים – קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם. בארגונים העריכו כי קיימים כ-20 אלף פועלים פלסטינים השוהים בתנאי לינה במהלך משבר הקורונה, והם מועסקים בענפי הבניין, החקלאות והתעשייה.

העתירה הוקפאה בסופו של דבר בשל החלטת הממשלה להתקין הוראות שעה המחייבות את המעסיקים לספק ביטוח רפואי כמו גם תנאי מחיה ולינה נאותים לפועלים. עו"ד מיכל תג'ר מקו לעובד מספרת ל"שיחה מקומית" כי כחודש וחצי עברו ממתן ההנחיות המגבילות את התנועה ועד שתוקננה הוראת השעה, תקופה שבמהלכה פעלו כדי להסדיר את הנושא.

"אמרנו שאם לא יסדירו את תנאי ההעסקה החדשים, את היתרי הלינה וכן יישמרו על זכויות העובדים יצופו הרבה בעיות. ואכן, החלו להצטבר אצלנו עדויות שהצביעו על כך", אומרת תג'ר.

"היישום בשטח לא מושלם"

ר', עובד בניין מאזור ג'נין שוהה כבר יותר מחודש ברציפות בצפון הארץ. חלק מחבריו לעבודה לא ראו את משפחותיהם כבר יותר מחודשיים. המעסיק סידר לו חדר בעיר גדולה בצפון, ולדבריו התנאים הם "90% בסדר". שאלנו אותו אם המעסיק הסדיר בעבורו כיסוי רפואי, והוא ענה שלא.

על הוראת השעה החדשה הוא בכלל שמע מחבריו לעבודה, וכשנעשה ניסיון מצדם לפנות בנושא למעסיק – זה לא ממש הועיל.

ר' מספר שאם היתה מתפתחת בעיה רפואית במהלך שהותו, ברור לו שהיה צריך לחזור הביתה. במלים אחרות, הוא וחבריו לא ממש בנו על יישום הוראת השעה. העניין הוא שגם החזרה הביתה בעייתית, לדבריו, כי "80% ממקרי הקורונה שם נגרמו על ידי פועלים שעבדו בישראל".

שאלנו אותו אם המעסיק דאג לו לציוד מגן ולמידע בנוגע לקורונה, והוא ענה כי הוא וחבריו לא קיבלו ציוד מגן והשיגו בעצמם. את המידע על המחלה השיגו מפייסבוק ומכלי תקשורת פלסטינים.

לשאלה אם חשש מהקורונה, ענה ר' כי "הייתי חודש בבית בלי שכר, יש לי חמישה ילדים והיה לי חשוב לחיות ולהתפרנס". השבוע הוא ייפגש שוב עם משפחתו ויחגוג עמם את החג. לשאלתנו אם ידוע לו מתי ישוב לעבוד הוא ענה שלא.

בתצהירים שהוגשו בצמוד לעתירת הארגונים הובא סיפורו של פועל פלסטיני בשנות ה-40 לחייו, המועסק בישראל. באחרונה הוא החל לסבול מכאבי גב, פנה לרופא וקיבל אישור מחלה לתקופה של כמה שבועות. אלא שמעסיקיו הבהירו לו ולחבריו לעבודה כי אם ברצונם להמשיך לעבוד, עליהם ללון ביחד עם עשרות עובדים אחרים במחסן.

לתצהירים הללו צורפו תמונות שבהן מוצגים תנאי השהייה של חלק מהעובדים – פינות שינה בתוך מכולות מלוכלכות, שירותים ומקלחות מזוהמים שאינם ראויים לשימוש.

פועל נוסף, כך בתצהיר, בשנות ה-30 לחייו, דיווח לארגונים כי נאלץ לישון באזור מסחרי על מזרון שהונח על הרצפה, ללא שירותים ומקלחת. לדבריו, לא נמסר לו למי עליו לפנות אם יחוש ברע או יהיו לו תסמיני קורונה, לא נמדד לו חום או נמסר לו מדחום, וכמו כן לא ניתנו לא אמצעי מיגון.

עובדים נוספים שעמם דיברו נציגי הארגונים העבירו מסרים דומים שלפיהם לא נמסרו להם פרטים אודות מה לעשות ולאן לפנות אם יחושו ברע, כמו גם עדויות על כך שלא הועבר להם ציוד מגן או חומרי חיטוי.

ד"ר זואי גוטצייט מרופאים לזכויות אדם אומרת כי "עד כה ההנחה היתה שמי שמגיעים לעבוד בישראל וחוזרים לשטחי הרשות הפלסטינית זוכים לשירותי רפואה שוטפים באזור מגוריהם. לכן ישראל נמנעה מלתת להם אפשרות לקבל כאן שירותי רפואה, מלבד מקרים שבהם נדרש טיפול רפואי דחוף. גם אז מוכרים לנו מקרים שבהם הטיפול שניתן היה חלקי בלבד ונקטע באיבו, או מקרים שבהם פציעות בעבודה לא הוכרו ככאלה על ידי ביטוח לאומי והובילו למניעת המשך טיפול נדרש".

לדבריה, לחשש החדש שנוצר בשל המגיפה "היו כמה ממדים: ראשית בהקשר של הידבקות בקורונה – תנאי מגורים צפופים, עבודה לא ממוגנת, העלאת הסיכון בחשיפה ובהדבקה. בהמשך לכך החשש היה שבהיעדר נגישות לטיפול רפואי, העובדים יתקשו לקבל בדיקות וטיפולים בישראל, ומעבר לכך יעשה מאמץ להעביר אותם ברגע שחלו לשטחי הרשות, באופן שגם יוביל לאובדן מטה לחמם.

"בהקשר בריאותי רחב יותר, נוצרה הבנה שלא ניתן יהיה עוד לצאת ולהיכנס וכי העובדים נאלצים לשהות בישראל, ונדרשה היערכות מחודשת לאספקת שירותי בריאות בעבורם. זאת משום שלא היה ניתן להסתמך על נגישות לשירותים בשטחי הרשות".

בארגונים שפעלו למען זכויות הפועלים מביעים שביעות רצון מקביעת הוראת השעה, על אף זמניותה. "היישום בשטח עדיין אינו מושלם", אומרת עו"ד תג'ר מקו לעובד, אך מסכמת כי "הסטנדרט שופר ואני מקווה שהיבטים נוספים שביקשנו יתקבלו כדי שהעובדים יזכו לתנאים נאותים".

ספי קרופסקי הוא עיתונאי