העו"ד של משפחת סומרין אופטימי: "השופטים מנסים למנוע את האסון"

בית המשפט העליון דן הבוקר (רביעי) בערעור של משפחת סומרין מסילוואן, כנגד הניסיון של קק"ל לפנות אותה מביתה. בית המשפחה נמצא בתוך הגן הלאומי עיר דוד, המנוהל על ידי עמותת המתנחלים אלע"ד. מחוץ לדיון הפגינו עשרות פעילים, בקריאה למנוע את הפינוי.

משפחת סומרין ערערה על החלטת המחוזי מ-2019 לפנותה על בסיס חוק "נכסי נפקדים", אף שמעולם לא נפקדו מביתם וגרו בו מאז שנבנה, בשנות ה-50 של המאה הקודמת. המשפחה נאבקת כבר 32 שנה נגד ניסיונות קק"ל, בעזרת החברה הבת שלה הימנותא, לפנות אותה ולהעביר את הבית לאלע"ד.

בעקבות ביקורת ומחאה בישראל ובחוֹ"ל, ב-2020 קק"ל בחנה מחדש את הליך הפינוי, אך עמותת אלע"ד דחפה להמשיך בהליך.

הדיון היום התקיים בפני השופטים דפנה ברק-ארז, רות רונן ועוזי פוגלמן, והיה עמוס בפרטים טכניים מהחלטות קודמות. הוא התמקד בשאלה אם הכרזת הנכס על ידי האפוטרופוס הכללי כ"נכסי נפקדים" נעשתה לפני שהתברר אם יש יורשים חוקיים, ועל אלו החלטות קודמת יש להתבסס כדי להכריע בעתירה.

השופטים ביקשו מנציג המדינה להעביר תוך 45 יום את תשובת האפוטרופוס הכללי בכתב, לגבי ההכרזה על הבית כנכס נפקד. נציגת המדינה אמרה במהלך הדיון כי מספיקות "ראיות מנהליות" כדי להכריז על בעליו של נכס כנפקד, וברוב המקרים הם לא מבצעים בדיקה נוספת לאיתור יורשים.

השופטים שאלו לגבי מספר הנפשות החיות כיום בבית, שהיו בחיים בעת מוחמד סומרין, אחיינו של הבעלים המקורי, היה גם הוא בחיים. כיום מתגוררים בבית לפחות שלושה בני משפחה שנולדו לפני שמוחמד מת ב-1983. השאלה המשפטית היא אם האישור שנתן הבעלים המקורי, מוסא סומרין, למוחמד לגור בו ככל שירצה, תקף גם לגבי יתר בני המשפחה.

ב-1999 קבע בית משפט השלום כי למשפחה יש בעלות על הבית מכוח הסכם רכישה בין בעל הבית, שבניו הוכרזו כנפקדים, לבין אחיינו. הערעור שהגישה הימנותא נדחה, ופסק הדין הפך לחלוט. כמה שנים לאחר מכן, הוגשה תביעת פינוי חדשה. השופטים עשויים להחליט כי כל זמן שבני משפחה אלה חיים, הבית יישאר ברשותם, מה שיכול להיות תקף לעוד עשרות שנים.

זאב שרף, עורך הדין של הימנותא, טען כי לחברה יש זכויות על הבית. השופטת רונן שאלה: "אם אתם משוכנעים שאתם בעלים רשומים, למה בשנות ה-2000 הגשת בקשה לרשם הירושה? מי שבטוח בבעלותו לא מגיש בקשה כזאת". שרף ענה: "יורשי המנוח הם כולם נפקדים". השופטת המשיכה ושאלה כיצד אפשר להצהיר על נכס כנפקד לפני שבודקים מי היורשים, ו"מניין הביטחון של ההכרזה על הנכס כנפקד בלי צו ירושה?"

עו"ד שרף ציין במהלך הדיון, כי גם אם צו הירושה הוצא ביוזמתם, "רצינו לפזר את העננה. התברר שכל היורשים כולם נפקדים". הוא טען שגם אם מתברר שהיו יורשים לא נפקדים, החוק קובע שלא הופכים החלטה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

עו"ד מוחמד דחלה, המייצג את המשפחה, אמר: "כמה מאמצים עשו רשויות המדינה והאפוטרופוס כדי לשלול את הבעלות. הם ניחשו שאולי היורשים הם נפקדים".

כדי לנסות להלבין את הפינוי, אמר עו"ד שרף – ללא הקשר ישיר ברור – כי "יורשי המנוח מוחמד הם בעלי נכסים ודירות. המשפחה מבוססת היטב ומסודרת. חלילה לנו לחשוב שמישהו מושלך לרחוב".

הנפקד גר בסילוואן עד מותו בשיבה טובה

התביעה הראשונה לפינוי המשפחה הוגשה ב-1991 עקב ההכרזה על אחד מאבות המשפחה, מוסא סומרין, כנפקד. על פי חוק נכסי נפקדים, שחוקק ב-1950, רכוש של אדם שנמצא במדינת אויב עובר לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, האפוטרופוס לנכסי נפקדים רשם את הבית כנכס נפקד בלי שבני המשפחה ידעו על כך, על סמך תצהיר שסיפק לו עורך הדין של עמותת אלע"ד ושל קק"ל.

משפחת סומרין נפלה קורבן לשיטה שפותחה על ידי גורמים בממשלת הליכוד בשנות ה-80, יחד עם עמותות מתנחלים וקק"ל, שנחשפה ב"שיחה מקומית" ב-2020. המתנחלים וקק"ל יזמו הכרזה על נכסים בסילוואן כ"נכסי נפקדים", ולאחר ההכרזה נמכרו הנכסים הללו מהמדינה לקק"ל ובהמשך הועברו למתנחלים. השיטה נעצרה בזמן ממשלת רבין, שהקימה ועדת חקירה בנושא, אך הנכסים עצמם לא הוחזרו לידי הפלסטינים.

במקרה של משפחת סומרין, ב-1987 הכריז האפוטרופוס לנכסי נפקדים על בית המשפחה כנכס נפקד, ללא ידיעתה. האפוטרופוס התבסס על תצהיר שהגיע אליו ביוזמת קק"ל והמתנחלים, שלפיו בעל הבית, חאג' מוסא סומרין, הדוד של משפחת סומרין שמתגוררת בבית, היה נפקד.

בפועל, זה לא היה המצב. חאג' מוסא סומרין התגורר בסילוואן עד מותו בשיבה טובה, ב-1983. הדבר לא הפריע לאפוטרופוס לנכסי נפקדים להכריז על הנכס כ"נכס נפקד", כי בניו של חאג' מוסא נפקדים. לאחר מכן הנכס הועבר מהאפוטרופוס לרשות הפיתוח, וממנה לקק"ל. קק"ל חתמה על הסכם סודי עם עמותת אלע"ד, שלפיו העמותה תדאג לייצוג המשפטי בתביעת הפינוי, ובתמורה תקבל לידיה את הבית.

אתר התיירות של עמותת אלע"ד סמוך לבית המשפחה, ולמעשה בנוי בחלקו על גינת הבית. בצעד נדיר, בדיון בעליון ב-2021, ביקשו השופטים מהיועץ המשפטי לממשלה להציג את עמדתו בנושא. בינואר השנה הצהיר היועץ כי לדעתו אין כל מניעה לפנות את המשפחה.

בתום הדיון, שאליו הגיעו דיפלומטים ופעילים רבים, אמר עו"ד דחלה כי הוא "אופטימי". לדבריו, "הדיון עורר תקווה שהמשפחה לא תפונה מביתה, לפחות כל זמן שאמל ובניה בחיים, בדומה להחלטות בשייח' ג'ראח".

לדברי עו"ד דחלה, "השופטים מנסים למצוא דרך למנוע את האסון שהמשפחה עומדת בפניו. הדיון עסק ברובו בהחלטות קודמות, שהתקבלו במהלך עשרות שנים של מאבק משפטי, וכיצד הן ישפיעו על ההחלטה הסופית. טיעון נוסף שלנו היה הגדרת מוסא כנפקד והחרמת הנכס לאפוטרופוס ומשם להימנותא. בפעם הראשונה בתי המשפט היה מוכן לשמוע טיעונים בנושא זה, וזה חשוב מאוד".

אמל סומרין אמרה בתום הדיון כי לא הבינה את כל המהלך, מכיוון שהתקיים בעברית, אך היא "שמחה שיש תקווה שנישאר בביתנו".

שלשום (שני), לקראת הדיון היום, פעילים התבצרו בכניסה לבניין של הימנותא בירושלים, בסולידריות עם משפחת סומרין. הפעילים הציבו סלון בכניסה לבניין, שבו ספות, שולחנות ושטיח, וקראו: "קרן קיימת לטרנספר, לא רוצים אותך יותר". לאחר כשעה, שוטרים פינו בכוח את המוחים.

"בקק"ל רוצים שנחשוב שכל מה שהם עושים זה נוטעים עצים, אבל למעשה הם עוקרים משפחות", אמר אורי עגנון מקבוצת "פרי ג'רוזלם". "אז פתחנו כאן סלון, כדי שהעובדים לא ישכחו שהפעולות שלהם משפיעות על אנשים, הורסות בתים, ומחרבות משפחות וקהילות".

לדברי חגית עופרן מצוות מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו", "כל חטאה של משפחת סומרין הוא שהבית שלה נמצא במקום שמתנחלי עמותת אלע"ד מאוד חושקים בו. משפחת סומרין נפלה קורבן לשיטה נלוזה, שבה חברו מתנחלים, קק"ל וגורמים בממשלה כדי לנצל את חוק נכסי נפקדים להשתלטות על נכסים, ונאלצת להתמודד עם הליכי פינוי ארוכים ומתישים כבר יותר מ-30 שנה".