הסרבנית שחר פרץ לאחר השחרור: "מקווה שהצלחתי לחשוף מציאות אחרת"

סרבנית המצפון שחר פרץ קיבלה פטור משירות צבאי השבוע, אחרי 88 ימי כליאה. פרץ התייצבה ביום ראשון בבקו"ם מוכנה להיכנס לתקופת כליאה חמישית, אך שוחררה על "התנהגות רעה וחמורה" על ידי אותו סגן אלוף ששלח אותה לכלא הצבאי. אתמול (שני) היא כבר השתתפה במשמרת נגד המעצרים המנהליים ובתמיכה בשובת הרעב האשם אבו הוואש, שנערכה בתל אביב. מפגינים רבים בירכו אותה לרגל השחרור.

"זאת היתה חוויה מאוד מעניינת, מגוונת ושונה ממה שציפיתי". שחר פרץ בהפגנה נגד מעצרים מנהליים, 3.1.2022 (אורן זיו)

באוגוסט 2021 פרץ התייצבה בבקו"ם תל השומר ביום הגיוס המיועד, והצהירה שהיא מסרבת להתגייס לצבא כאקט של התנגדות למדיניות הכיבוש ובסולידריות עם העם הפלסטיני. מאז נכלאה ארבע פעמים, כאשר לאחר כל תקופת כליאה היא זומנה פעם נוספת לבקו"ם, שם הצהירה בכל פעם על סירובה.

פרץ חתמה על "מכתב השמיניסטים" שפורסם בינואר 2021, בו הצהירו עשרות בני נוער על כוונתם לסרב לשרת בצבא משום שאינם מוכנים לקחת חלק בכיבוש ובאפרטהייד. ביוני 2020 היתה פרץ בין יוזמות מכתב "בני נוער נגד הסיפוח", עליו חתמו כמה מאות. לפני כליאתה היא סיימה שנת שירות בעבודה חינוכית. שלוש מתקופות הכליאה ריצתה פרץ במקביל לסרבן ערן אביב, ששוחרר בחודש שעבר לאחר שריצה 144 ימי כליאה.

בראיון לאחר שחרורה, סיפרה על התחושות לאחר השחרור, על השיחות בכלא עם הכלואות האחרות ועם המפקדות על הכיבוש, ועל הפגנות התמיכה בה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"ההרגשה מדהימה, לדעת שזה מאחורי,"שאני יכולה להמשיך הלאה לדברים אחרים", אמרה פרץ. "הייתי בטוחה שאשב לפחות חמש כליאות, שהפטור יהיה קשה יותר להשגה, אני שמחה שבסוף זה יצא בדרך הזו. זו הקלה גדולה, לא להיכנס לכלא עוד פעם. אני צריכה להתרגל חזרה לבית, להגיד חדר ולא תא, אלה בלבולים שעוד קורים לי. לא לקום בחמש בבוקר, לא להיות בהיכון לרוץ לשלשות תוך עשר שניות. בבית זה לא ככה, אפשר להגיד 'רגע, עוד שנייה אני באה' כשקוראים לך".

איך היו השיחות עם הכלואות האחרות? מה היו התגובות שלהן לסירוב שלך? 

"זאת היתה חוויה מאוד מעניינת, מגוונת ושונה. יותר ממה שציפיתי. אני מקווה שהצלחתי לחשוף מולם מציאות אחרת ממה שהן הכירו וחשבו. היו לנו שיחות מעניינות על איך כל אחת למדה והכירה את הדברים, ומה קורה בגדה, אזור שאף אחת לא היתה בו עד גיל מאוחר, חלקן בשלב שהן חיילות ואני לפני. זה הצד החיובי.

"במקביל, היו גם שיחות שלא ציפיתי שיקרו. היו בנות שלא הסכימו לשבת איתי בשולחן האוכל או לדבר איתי. היו כאלה שבכלל לא הצליחו להגיב אחרת למילה 'כיבוש' חוץ מלצחוק. היתה מישהי, בכליאה הרביעית, שדיברתי איתה בארוחת ערב. היא לוחמת מג"ב, היא סיפרה שאיבטחה מול הפגנה ואישה מבוגרת פלסטינית אמרה שלא תתקרב כי הידיים שלה מלאות בדם של פלסטינים. היא הראתה לי את הידיים שלה ושאלה בציניות אם גם אני מפחדת ממנה״.

מה למדת מהשיחות איתן? 

"גם עם הבנות שהכי לא הסכמתי איתן ובכל זאת הולכות לישון איתי, היה צריך למצוא את המקומות שאנחנו מסכימות, כמו שברור שלכל בני האדם מגיעות זכויות. בהקשר הזה הכלא היה הזדמנות מאוד מיוחדת להגיע לעומק אחר מזה שמגיעים אליו בחוץ, כי בחוץ אומרים 'אנחנו לא מסכימות, בואו לא נדבר או נעבור נושא'. בכלא, גם אם מישהי אומרת שזה מעצבן אותה ותלך, כשהיא תראה אותי שעה אחר כך היא תיזכר שאמרתי שמדינת ישראל כובשת את העם הפלסטיני, וזה יעלה מחדש. דבר שמאוד התחדד לי הוא שהכי חשוב שמי שמולנו ירצה לדבר איתנו. כל עוד מי שישבה מולי המשיכה לשאול שאלות או להתעניין גם אחרי שסיפרתי שלא התגייסתי כי סירבתי לקחת חלק בדיכוי העם הפלסטיני, היה לי חשוב לשבת ולהסביר לה".

הרגשת שלשיחות איתן היתה השפעה? 

"גם אם ההסכמות קטנות, כמו שחשוב לחשוב פעמיים לפני שמתגייסים או שיכול להיות שהאלימות שישראל מפעילה היא מוגזמת ולא צריכה לקרות באופן הזה, אלה ניסוחים שלהן, אבל בסופו של דבר הן משמעותיות, הניסוחים האלה לא היו קיימים בפעם הראשונה שפגשתי את אותן בנות.

"יצא כמה פעמים שביום לפני השחרור של מישהי, היא הסתובבה להגיד שלום ואמרה לי שהיא למדה ממני דברים חדשים. מעבר לכל דבר, המפגש עם סרבנית או סרבן הוא מפגש עם מישהו ששם את הערכים במחשבה לפני המעשה עצמו, וזה דבר שמאוד מעניין הרבה אנשים".

הצלחת לדבר גם עם מפקדות ונשות צוות בכלא? 

״אחרי כל כליאה נוספת היתה עוד מפקדת שהסכימה לשאול למה בעצם אני חוזרת לעוד כליאה. 'הבנתי שאת מסרבת, אבל תכלס למה את חוזרת? למה את לא מוציאה פטור דרך קב״ן?' היתה השאלה בדרך כלל. זה מאוד דומה לשיחות עם שאר הבנות (הכלואות, א"ז). תמיד הייתי אומרת שאני מתנגדת למדיניות של הצבא והמשטרה בגדה ובעזה לפני שהייתי אומרת כיבוש ופלסטינים, שאלה מילים ששורפות את השיחה מהרגע הראשון. משם זה התגלגל.

"היתה לי מפקדת ששאלה אותי על ההתחלה 'את חושבת שאני רוצחת?'. אמרתי שאני לא חושבת שהיא רצחה אף אחד, אבל אני חושבת שהמערכת שאליה היא התגייסה ללא ספק רצחה אנשים חפים מפשע, ואנשים ללא משפט. אחרי זה היא אמרה 'אסור לי לדבר על פוליטיקה בצבא', שזה טריק טוב שמפקדות יכולות לשלוף כשהתשובות לא נשמעות להן והן לא רוצות להמשיך את השיחה".

בראיון לפני הכניסה לכלא, פרץ סיפרה כי המפגש עם צעירים פלסטינים והסיורים בגדה המערבית היו חלק משמעותי מהחלטתה לסרב. "במפגש הזה הכרתי חברים וחברות פלסטינים, הבנתי שאני לא רוצה לפגוע בהם, לא רוצה לפגוש אותם כחיילת ולהפוך לאויבת שלהם. אני לא רוצה לקחת חלק במערכת שמדכאת אותם באופן יומיומי". לאחר מכן סיפרה פרץ "נחשפתי למה שקורה בעזה ובגדה, התחלתי ללמוד יותר על מציאות החיים של הפלסטינים, וקיבלתי החלטה שלא להתגייס ולעשות את זה באופן פומבי".

במהלך הכליאה שלה ושל אביב, התקיימו מספר הפגנות מחוץ לכלא נווה צדק, מתחם כליאה חדש שהוקם בשנה שעברה והחליף את בתי הכלא הצבאיים הישנים.

"הפגנות התמיכה עזרו מאוד, אלה היו הרגעים הכי מרגשים בזמן הכליאה". שחר פרץ מתייצבת בבקו"ם בתאריך הגיוס באוגוסט 2021, לצד הסרבן ערן אביב (אורן זיו)

איך זה היה לשמוע את ההפגנות שהתקיימו מתוך הכלא? 

"ההפגנות עזרו מאוד. אלה היו הרגעים הכי מרגשים בזמן הכליאה. גם הביקורים של חברי הכנסת עופר כסיף וגבי לסקי. היו כמה שבתות שההורים שלי באו לבד לגבעה לצעוק ולשיר שירים. אלה היו הימים הכי טובים בכליאה והכי מרגשים, הכי משקפים את זה שלמעשה שלי יש הד. זאת בניגוד לאיך שזה מרגיש בתוך הכלא, כאילו אני הזויה ולא מחוברת למציאות, בתוך הכלא אין לסירוב פידבק, את נכנסת לכלא והדברים נעלמים, המחשבות והרעיונות וכל העמדות הנורא חזקות – אין להם אזכור במציאות שבה היום-יום מתנהל. תמיד יש את הדיסוננס בין הכליאה לבין זה שאני יוצאת ואז מחכים לי עיתונאים מחוץ לכלא ומראיינים אותי, ואני מפחדת שאשכח את המילים.

"הביקורים של חברי כנסת וההפגנות עזרו להסביר את העמדות שלי מול הכלואות ומול הצוות כי שמעו וידעו שיש לי ביקורים. פתאום הן הבינו שזה לא רק השיחות הפוליטיות שאני מכניסה לכלא, שזה באמת מה שאני עושה מחוץ לכלא. שיש לקול הזה חשיבות, יש למעשה הזה חשיבות".

בזמן שהותה בכלא, אסר הצבא על פרץ ועל אסירות אחרות לכתוב, חוץ מאשר בפרק זמן קצר של כחצי שעה או 20 דקות ביום. איסור זה לא התקיים בבתי הכלא הצבאיים הישנים, שנסגרו, אך בכליאה האחרונה המדיניות השתנתה.

"בעקבות המאבק של חברי הכנסת גבי לסקי ועופר כסיף והכתבות, הוכנסו כלי כתיבה לכל הכלואות, זה היה הבדל משמעותי. היה מותר להחזיק באופן חופשי עטים וטושים, אז סוף סוף סיימתי את כל מחברות הסודוקו, ציירתי הרבה וכתבתי כל יום. לעשות את התשח״צים והסודוקו בעיתון, זה היה השיא היומי, כל יום מחדש. פתרתי 300 סודוקואים".

מה עוד עשית כדי להעביר את הזמן בכלא? 

"קראתי הרבה בכלא, לפחות ספר בשבוע. לא יצא לי לקרוא את הארי פוטר לפני כן, בכליאה האחרונה קראתי את הספר הראשון בשביל להתאמן על האנגלית וממש נכנסתי לזה, אז ההורים הביאו לי את הספר השני. בכלא מותר להחזיק גם דיסקמנים עם דיסקים, אז שמעתי הרבה מוזיקה".

מה התוכניות לאחר השחרור? 

"לנוח, להתרגל מחדש לבית, לעכל את כל מה שקרה בארבעת החודשים האלה, בתקווה להתחיל שירות לאומי השנה הבאה, אני עדיין לא יודעת איפה".