newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסופר שחשב ששיבת הפליטים הפלסטינים היא חובה יהודית

"אפילו אתאיסט מושבע שמתנגד לכיבוש, פועל לקידום ערכי היהדות יותר מאנשי גוש אמונים", כותב אורי וייס, עורך "ואהבתם, אנתולוגיה יהודית-הומניסטית" שיצאה בימים אלה. מבט אל יוצרים כמו ר' בנימין שחשבו שיהדותם מחייבת את אהבת יושבי הארץ הערבים

מאת:

יפה עשה ד"ר אורי וייס, שהדגיש במבוא שכתב ל"ואהבתם, אנתולוגיה יהודית-הומניסטית" שיצאה לאחרונה, כי הספר נערך  "מתוך כבוד למקורות ובוודאי מנקודת מבט הרחוקה מלהיות אנטי דתית".

נכונה ההבחנה כואבת של העורך המציין, שבעוכריהם של מי שמתיימרים לייצג ערכי היהדות ולדבר בשמם בולט האימוץ של תיאולוגיה אפלה, המצדדת במלחמות ומעשי פשע בשם היהדות. בשבועות האחרונים אנו עדים כיצד פוליטיקאים, הדוברים בחרדת קודש על יהדות ובשם היהדות, מתייצבים לימינו של חשוד בעבירות שוחד על ידי רשויות החוק.

בשורות האחרונות של המבוא כתב העורך: "צרת היהדות היום היא אימוץ תיאולוגיה אפלה, המצווה על מלחמות ופשעים. כך כביכול בשם היהדות ותוך הוצאת דיבתה רעה". והוא מוסיף: "אפילו אתאיסט מושבע, אך מתנגד לכיבוש, פועל לקידום ערכי היהדות יותר מאנשי גוש אמונים".

יפה עשה העורך, שציטט מדבריו של הסופר והעיתונאי ר' בנימין ב"מַשָּׁא עֲרָב", שנכתבו בשנת 1907 בשבט תרס"ז: "אין הבדל ופדות בין עברי לערבי. להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה, ולא לקחת מאחרים באתם כי אם להוסיף להם…"

מצער שדברי ר' בנימין לא הפכו למצפנה של החברה הישראלית.  מצער שלא ניווטנו חיינו בארץ הזו תוך הקשבה לקריאה של ר' בנימין: "והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך … ופקדת לשלום את יושבי הארץ. לא באיבה ולא בעברה ולא במשטמה תבנה את משכן דורותיך, כי אם באהבה ובחסד ובאמונה. ואהבת את יושב הארץ, כי אחיך הוא עצמך ובשרך".

ואהבת את יושב הארץ, כי אחיך הוא עצמך ובשרך". ר' בנימין (משמאל) עם מרטין בובר (אוסף דיוויד קריידן, הארכיון הציוני המרכזי)

ואהבת את יושב הארץ, כי אחיך הוא עצמך ובשרך". ר' בנימין (משמאל) עם מרטין בובר (אוסף דיוויד קריידן, הארכיון הציוני המרכזי)

מאלפים גם הדברים של ר' בנימין, שפורסמו בחוברת נר במרס 1956 ב"נאום חדש של ישראל אל אחינו המסתנן" ומצוטטים באנתולוגיה. בדברים האלה מתגלית מלוא עוצמתה של יהדות הומנית, הקשובה לפליט הערבי, שרק מבקש לממש את זכות טבעית לחזור לשדה שלא קצר, לעצי תאנה שלו שלא ארה, לגפנים בכרם שלא בצר ענביהם, למטעי זיתיו שלא מסק.

"ומעתה לא צריכים פליטים להסתנן בגניבה, ברעדה, בחיל ובזיע – כתב ר' בנימין – כי אם בשקט, בשובה ונחת, כי יהיו בטוחים שכל רע לא יאונה להם… לא מסתנן תיקרא כי אם מעפיל". מעפיל שיתאפשר לו לחזור לאחד מחמש מאות הכפרים שנהרסו. ואני הייתי מוסיף מימוש זכות השיבה לרופא-חוקר לספרייתו בת אלפי הספרים בשכונת טלבייה בירושלים, שחלקה הולאם בספרייה הלאומית וחלקה שימש את חיילי צה"ל לנגב את ישבנם.

במסה החותמת את האנתולוגיה בשם "הספרות תערוך את התפילה" מתגלה המשורר אבות ישורון, למרבה הצער, בין הבודדים שאומר ללא מורא, שגאולת ישראל והקמת ריבונות יהודית אסור היה לה לקום, כשעם ילידי שחי פה הפך לפליטים. "אלה אשר שמרו על קברינו ושמות יישובנו הקדומים, אלה אשר את ארצנו הם הותירו לפליטה, ועצמם הדירו מקליטה", כותב שם ישורון. "לא מגיע להם להיות פליטים".

כיום את זעקת אבות ישורון זועק המשורר ד"ר אלמוג בהר, שעם מובאה קצרה ממנה אסיים :

"שִמְעוֹן הַצַּדִּיק מִשְּׁיָרֵי הַכְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הָיָה …..

וְהוּא הָיָה אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד

עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים,

וַאֲנַחְנוּ לֹֹא תַּלְמִידָיו וְלֹא תַּלְמִידֵי תַּלְמִידָיו

וּכְבָר אֵין מוֹרָא שָׁמַיִם עָלֵינוּ כְּעַל תַּלְמִידָיו……

שָׁכַחְנוּ כִּי גֵּרִים הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שָׁכַחְנוּ

כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָנוּ וְלַגֵּר הַגָּר אִתָּּנוּ

שָׁכַחְנוּ כִּי בְּנֵי מִשְׁפָּחָת חָאנוּן אֵינָם גֵּרִים

לָאָרֶץ הַזֹּאת,

כִּי בְּנֵי מִשְׁפָּחַת אֶל-כּוּרְד אֵינָם גֵּרִים

לָאָרֶץ הַזֹּאת,

כִּי בְּנֵי מִשְׁפָּחַת עָ'אוַוי אֵינָם גֵּרִים

לָאָרֶץ הַזֹּאת,

וְעוֹד אֲנַחְנוּ מוֹסִיפִים לִשְׁכּוֹחַ".

את מה שמבקשים, למרבה הכאב, בחברה הישראלית לשכוח מבקשת אנתולוגיה יהודית הומניסטית "וַאֲהַבְתֶּם" להזכיר לנו.

איתן קלינסקי הוא מורה לתנ"ך בגמלאות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf