הנכדים של מי שגירשו את הבדואים באו להאכיל אותם
המשפחה היהודית המתועדת בסרטון מחלקת אוכל לילדים בדואים משקפת את הגישה של הממסד היהודי כלפי הבדואים. בדיוק כמו "הרשות להסדרת התיישבות הבדואים" שיודעת יותר טוב מאיתנו איך לחיות ואיפה לגור
הסרטון שהתפרסם היום (שבת) ברשתות החברתיות, שבו נראית משפחה של יהודים נאורים מחלקת אוכל וכסף לילדים בדואים – שעדיין לא ברור מי הם ומאיזה כפר – לא צריך להפתיע אותנו, הפלסטינים. לפני ארבע שנים אישה יהודייה נאורה סירבה שאשב מולה ברכבת, מאחר ורואים שאני ערבייה בגלל החיג'אב שלי. היה נדמה לי אז שהתנהגות מסוג זה אולי לא תחזור על עצמה באופן כזה בוטה. טעיתי.
הסרטון משקף גישה רחבה יותר. מתוך הסרטון שהעלה סלמה אבו כף לפייסבוק שהוריד אותו ממקור לא ידוע בטיק טוק
לא אתעכב על זהותם של הילדים הבדואים, כי ילדים תמיד יגידו כן לממתקים, אבל ברור שהם מתגוררים בכפר שמדינת היהודים אינה מכירה בו והורסת את בתיו באופן סדרתי, כמו כל הכפרים הבלתי מוכרים בנגב.
אני כן אתעכב על זהותם של היהודים ה"נאורים" שבאים לחלק לנו ולילדנו נדבות.
היהודים הנאורים הם בטח נכדים של יהודים אחרים, יותר נאורים, שבשנת 1948 גירשו את משפחותיהם של הילדים הבדואים מהאדמות ומהבתים שלהם ושלנו. הם נכדיהם של אלה שהכניסו את הילדים הבדואים לגטו אזור הסייג בשנות השלטון הצבאי, והם אלה שהיום הורסים את בתינו בנגב.
השיח בין בני המשפחה היהודית הוא התגלמותה של תפיסת העם הנבחר, הלבן והעליון, שכל הקבוצות האחרות לא מגיעות לרמת העליונות שלו.
השיח הזה דומה לתפיסה של "הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב" (ושל מדינת היהודים בכלל) שכביכול רוצה, בטוב ליבה, להסדיר אותנו ולהחליט לנו באיזה סגנון חיים עדיף שנחיה. במקום להכיר בבעלות שלנו על הקרקעות שלנו ובמקום לקבל את הדרישה הפשוטה שלנו לכפרים חקלאיים, הם תיכננו לנו עיירות קטנות, שאין להן שום קשר לאורח החיים שלנו, והכריחו אותנו לחיות בהן, כשאין בהן שום יכולת לשיפור המצב הכלכלי שלנו. עיירות שהפכו למוקד של עוני ופשע.
היה אולי נדמה שהתפיסה הזו של "אנחנו יודעים מה טוב לכם יותר ממה שאתם בעצמכם יודעים" דעכה. הסרטון הזה מראה לנו שהיא עדיין קיימת.
הסרטון הזה רק מחזק את האמת, שרבים מנסים לטשטש, והיא שפלסטינים, במקרה הזה פלסטינים בדואים, לא יכולים לחיות בכבוד ושוויון תחת שלטון ציוני גזעני, המחוקק חוקים שמעדיפים קבוצה אחת על אחרת, וברוב חוצפתו קורא לעצמו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
הודא עובייד היא משפטנית ואקטיביסטית בדואית
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
