הניסיון הנלעג של הדחליל גנץ לגדל עמוד שדרה

אמנם ידעתי שעוד נתגעגע לימים שבהם שר הביטחון, בני גנץ, נתפס בסך הכל כקלוץ גמלוני ולא ממש מזיק – גם אם לא ממש מועיל – עם עברית עילגת ומגומגמת ששיוותה לו איזה נופך כמעט חינני, אבל לא ידעתי כמה מהר נייחל לכך שהאיש פשוט יסתום את הפה, למען השם.

אחרי קיתונות הביקורת שספג על הרפיסות שהביאה אותו להיות השטיחון החלופי בכניסה ללשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא כנראה החליט לגדל עמוד שדרה ולהוכיח שהוא מסוגל להיות ימין דורסני בזכות עצמו. ואפילו זה, כמה מביך, יוצא לו כמו חיקוי עלוב של נתניהו.

לגנץ, מסתבר, נמאס מהדימוי הציבורי של החנון הרופס וחסר החוליות, אז הוא החליט לאמץ במקום את דמות הקאובוי מאיזה מערבון סוג ז', שיורה מילים כמו "דיפ שיט". הבעיה היא שגם בתור שכזה הוא נשאר עילג חסר תקנה.

כל משפט שיצא לאיש מהפה בשיחה עם הכתבים הצבאיים המדווחת ב"הארץ" הוא סוג של מאסטרפיס. פושע המלחמה, שהתגאה בטבח שחולל בעזה, מעז עכשיו להטיף ביוהרה לפלסטינים שאם הם לא יהיו מוכנים להיכנס ל"דיאלוג" (!) בעניין הסיפוח ויבחרו לא להיות חלק מ"השיח" (!!), ישראל "תתקדם בלעדיהם".

יש משהו כל כך עצוב באנשי צבא בורים שהולכים לאיבוד בז'רגון אזרחי ומנסים את כוחם במונחים שעוברים להם חמש מאות קילומטר מעל הראש, שזה כמעט מעורר רחמים. מה המשמעות של "דיאלוג" בין כובש לקורבנו על תנאי הגזל? האם גנץ מבין בכלל את משמעות המושג "שיח"?

אני כמעט תוהה מהי שפת האם של האדם שאומר שהסיפוח לא יפר את שגרת החיים של הפלסטינים, ולא יפגע בזכויות אדם ותנועה שלהם. את כל אלה הוא אומר במילים בשפה העברית, אבל האם ייתכן שהוא לא מבין – באמת מבין, במובן הפשט המילונאי – ולו מילה אחת ממה שיוצא לו מהפה?

מה משמעות המשפט "רמת ההרתעה מאוד גבוהה ולצדה עצימות איום גבוהה עוד יותר משהייתה בעבר", למשל? גם אחרי שלוש קריאות, שתיים מהן בקול רם, לא הצלחתי להבין לא רק את המשמעות, אלא אפילו את ההיגיון התחבירי של המשפט. ומה פירוש האיום שאם הפלסטינים לא יעשו את מה שהוא מצפה מהם, ישראל "תתקדם בלעדיהם"? ומה ישראל עשתה עד עכשיו, לשיטתו של גנץ?

בהמשך הדברים, מתברר שגנץ סבור כי ממשלת ישראל צריכה "לא רק לנהל את הסכסוך, אלא גם לעצב אותו". כאן, אני מודה, כבר פרצתי בצחוק של ממש. באמת, למה שישראל לא תעצב קצת את הסכסוך?

המשפט הזה הזכיר לי קטע מתוך סרט הקאלט "הנסיכה הקסומה", כאשר פזיק הענק, איניגו מונטויה ו-ווסטלי הכמעט-מת מגיעים לבקתה של הקוסם מקס מחולל הניסים כדי לבקש את עזרתו. אחרי שהוא מציץ בהם דרך הפשפש בדלת, מקס מאיים: "תסתלקו או שאקרא ליחידת הבריונים". "אני חבר ביחידת הבריונים", משיב לו פזיק, ואחרי שמקס בוחן שוב את הענק, הוא מפטיר: "אתה בעצמך יחידת הבריונים!". אז ככה בדיוק, ישראל והסכסוך.

מישהו צריך לומר לגנרל הטיפש והפושע הזה: בזמן שאתה מודד על הדחליל החלול שאתה את חליפת נתניהו לעניים, כדאי שתשים לב שהפלסטינים רחוקים מאוד מהדימוי הפסיבי והקורבן-מרצון שאתה מלביש עליהם.

אמנם הצבא שעמדת בראשו עד לא מזמן והממשלה שאתה עכשיו חלק ממנה דואגים לדכא באלימות רצחנית כל ניסיון פלסטיני להתנגד לדיכוי, אבל אם תוציא את הראש מישבנו של נתניהו אולי תראה שאתם לא באמת מצליחים להכחיד את ההתנגדות הזאת, והפלסטינים רחוקים מלהיות הקורבנות הפסיביים שהיית מת שהם יהיו. הם מתנגדים. ועוד איך מתנגדים.

קל לרדת על גנרל טיפש בדימוס ופוליטיקאי כושל ועילג בהווה, אבל האמת היא שהבדיחה היא עלינו, המחנה שחלקים כה גדולים מתוכו ממשיכים להמליך על עצמם פעם אחר פעם פושעי מלחמה כתקווה הגדולה לשינוי.

הלוואי שמי שמתיימרים להיות שמאל, או סתם אנשים הגונים, ייגמלו סוף סוף מהדחף הארור הזה למצוא גואל במדים, ויבינו שהתקומה היחידה שלנו תהיה בהצטרפות לשורות ההתנגדות הפלסטינית לדיכוי שנעשה גם בשמנו, ויש לנו בו חלק. לא קיום משותף, אלא מאבק משותף – זאת התשובה הראויה היחידה להבלים של גנרלים מחרחרי מלחמה, לפני או אחרי שפשטו מדים.