newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המשטרה נגד עיתונאים: "ירו עלינו ישירות. הם ידעו שאני צלם"

בחודש האחרון התגברו ההתקפות של המשטרה נגד עיתונאים ממזרח ירושלים, ויותר מ-20 עיתונאים פלסטינים נפצעו רק במהלך סיקור האירועים באל אקצא. "בערב אחד החודש נפצעו עשרה עיתונאים, זה מראה שזו מדיניות". המשטרה: "מפרי סדר ניסו לצייר חזות עיתונאית"

מאת:

אחמד ע'ראבלי, צלם סוכנות הידיעות הצרפתית, רגיל להיות בצד השני של המצלמה. מדי יום הוא מתעד את האירועים ברחבי הארץ, וגם במסגד אל אקצא – את התפילות, החגיגות והעימותים במקום. אך ביום שישי האחרון הוא מצא את עצמו מותקף על ידי שוטר, שחבט בו באלה פעם אחר פעם.

הצילומים של התקיפה – כשכיפת הזהב ברקע – הופצו ברשת, והעלו על סדר היום את סוגיית האלימות המשטרתית נגד עיתונאים בכלל ונגד צלמים פלסטינים מזרח ירושלמיים בפרט.

שוטר מכה את צלם סוכנות הידיעות הצרפתית אחמד ע'ראבלי, במתחם מסגד אל אקצה, ב-21 במאי 2021 (צילום: סלימאן חאדר)

שוטר מכה את צלם סוכנות הידיעות הצרפתית אחמד ע'ראבלי, במתחם מסגד אל אקצא, ב-21 במאי 2021 (צילום: סלימאן חאדר)

בחודש האחרון, מאז שהחלה המתיחות בירושלים סביב שייח' ג'ראח ומסגד אל אקצא, התגברו ההתקפות של המשטרה נגד עיתונאים ממזרח ירושלים. יותר מ-20 עיתונאים פלסטינים נפצעו באל אקצא.

"הגעתי ביום שישי כרגיל לצלם את התפילה", מספר ע'ראבלי, שעובד ב-15 השנים האחרונות כצלם עיתונות, וזכה בפרסים על עבודותיו. "שוטר אחד התחיל להכות אותי באלה, אף שהזדהתי כעיתונאי. המשכתי לצלם בזמן שהוא תקף אותי. הוא היכה אותי שמונה פעמים עם האלה, ברגליים ובברך. שוטר אחר דחף אותי בגב עם הקנה של הרובה".

בבדיקה שערך יום לאחר מכן בבית החולים לא התגלו שברים, אך רגליו של ע'ראבלי עדיין מכוסות סימנים כחולים.

פאיז אבו רמילה, צלם הסוכנות הטורקית "אנדולו" וקולקטיב אקטיבסטילס, הותקף שלוש פעמים בחודש האחרון. "בערב אחד החודש נפצעו עשרה עיתונאים, כך שהבעיה היא לא איפה הצלם עמד או מה הוא עשה. זה מראה שזו מדיניות של המשטרה", הוא אומר.

ביום שישי, 7 במאי, הערב שבו התחילו העימותים בתוך מתחם אל אקצא, ספג אבו רמילה פגיעה ישירה של כדור ספוג ברגלו. "הייתי רחוק מהשוטרים. לא היתה זריקת אבנים, השוטרים השתלטו על כל המרחב", הוא מספר. "כשירו בי הייתי שם עם עוד שלושה צלמים, בקבוצה קטנה. לא ירו על מישהו אחר ובטעות פגעו בי. לכולנו היו מצלמות, והיה ברור שאנחנו עיתונאים". באותו ערב נפצעו עשרה עיתונאים פלסטינים, רובם מירי כדורי ספוג.

שלושה ימים לאחר מכן, ביום ירושלים (10 במאי), הוכה אבו רמילה על ידי שוטרים. במקרה, שתועד, נראים שוטרים מכים אותו ועיתונאי נוסף באחת הפינות במתחם אל אקצא. "השוטרים נכנסו למרפאה", מספר אבו רמילה. "היו בפנים הרבה פצועים. כשהתקרבנו השוטרים בדיוק יצאו. אחד מהם אמר: 'אתה מפריע לי', והתחיל להרביץ. אמרתי: 'אני עיתונאי' והראיתי את התעודה שלי, אבל זה לא עזר". התקיפה הסתיימה רק אחרי ששוטר אחר, שזיהה את שני העיתונאים, לקח אותם מהמקום.

אבו רמילה הותקף שוב ביום שישי האחרון, באירוע שבו הותקף גם ע'ראבלי. "דחפו אותי, ושוטר אחד אמר לי: 'אני אעצור אותך' כשצילמתי את ע'ראבלי", הוא משחזר. "השוטר שאל: 'צילמת?' ועניתי: 'כן, אני עיתונאי', ואז הוא אמר שיעצור אותי. אמרתי לו שאם יש סיבה, אז שיעצור אותי, אבל הוא רק איים שלא יעצור אותי עכשיו אלא בהמשך".

"מנסים לדכא את העיתונאים, שלא יתעדו"

ר', עיתונאי מזרח ירושלמי שעובד בכלי תקשורת בינלאומי גדול, הותקף גם הוא שלוש פעמים בשבועיים האחרונים. ביום ירושלים, בשער האריות, רימון הלם פגע ברגלו. לדבריו, "ניסינו להגיע לתוך אל אקצא, וזרקו רימוני הלם וירו כדורי ספוג לעבר העיתונאים. הרימון פגע לי ברגל וגרם לי כווייה. דחפו אותנו כל הדרך למטה עד לכביש הראשי, שם טיפלו בי חובשים".

ביום שלישי שעבר, בזמן השביתה הכללית של הציבור הערבי, הותקף ר' בשייח' ג'ראח. "דחפו אותנו עם האקטיביסטים, כדי שיוכלו להשתמש נגדנו ונגדם ברימוני הלם מכות ובואש ביחד", הוא מספר.

ביום שישי האחרון, ר' נכח במקום שבו הותקף ע'ראבלי, וספג בעצמו אלימות. "הסברנו להם שאנחנו עיתונאים. הם היו מאוד אלימים כלפינו. עמדנו ביחד כקבוצה, ונזרקו לעברנו שני רימוני הלם. ואז הם התחילו עם אלות. אפילו שאמרנו שאנחנו עובדים בעיתונות זרה, הם דחפו אותנו וכיוונו אלינו את הרובים. קיבלתי מכות עם אלה".

ב-7 במאי, אחד הצלמים הפלסטינים תיעד שוטר רץ אליו ואומר: "עוד פעם אחת אני שובר לכם את המצלמות, צאו החוצה", ואז מתנפל על צלם ומפיל את המצלמה שלו. צלם נוסף תיעד שוטרים דוחפים אותו. העיתונאים שאתם שוחחתי מספרים כי גם בשער שכם ובשייח' ג'ראח הם הותקפו, אך שם המצב טוב יותר בגלל הנוכחות של עיתונאים ישראלים ובינלאומיים שאינם נמצאים בתוך מתחם אל אקצא.

ח', צלם מזרח ירושלמי שעובד עבור סוכנות ידיעות בינלאומית, נפצע פעמיים החודש מכדורי ספוג שנורו לעברו. הפעם הראשונה היתה ב-7 במאי, כששוטרים ירו לו בגב. ב-10 במאי הוא נורה בחזה. בשני המקרים הוא נורה כשעמד עם קבוצה מצומצמת של עיתונאים, ולא עם מפגינים. "ירו עלינו ישירות. הם ידעו שאני צלם. הייתי עם שתי מצלמות גדולות על הכתפיים", הוא מספר.

אף שמדובר במקום ציבורי בעל חשיבות דתית, המשטרה מונעת מעיתונאים פעמים רבות להיכנס עם מצלמות למתחם אל אקצא. מקור במשטרה מסר החודש כי האיסור להכניס מצלמות נועד "למנוע פרובוקציות", אך לא ברור מה העילה החוקית לכך. פעמים אחרות העיתונאים נכנסים עם ציוד צילום ללא כל בעיה. בשל כך, הצלמים לא יכולים להגיע למקום עם אפודי מגן, קסדות וסימון "עיתונות" ברור למקום, כפי שהם עושים בהפגנות ובעימותים במקומות אחרים.

"למה לא נותנים לנו לעשות את העבודה שלנו, כמו בכל מקום?" תוהה אבו רמילה. "אנחנו מתעדים, והם מפחדים מזה. באל אקצא השוטרים מרגישים שהם יכולים להשתמש ביותר כוח. הם בלחץ, ומוציאים את זה על הצלמים. אנחנו משלמים את המחיר על זה שאנשים מצלמים בטלפונים ומפרסמים ברשתות החברתיות כששוטרים נופלים או מקבלים אבנים. בבלפור השוטרים מהדוברות אומרים שלום ומה נשמע, אבל פה (באל אקצא; א"ז) הם רק אומרים – תצאו החוצה".

ר' מוסיף: "הם מנסים לדכא את העיתונאים, שלא יתעדו את האלימות שלהם כלפי המתפללים. זה נהיה יותר גרוע בחודש האחרון, ברמדאן בשער שכם. אתה צלם ישראלי וגם אותך דחפו שם, ראית בעצמך".

גם אבו רמילה אומר שהמצב החמיר בחודש האחרון, אבל לדבריו "המצב תמיד קשה בתוך המסגד. הם לא רוצים שייצאו צילומים. בחוץ אפשר לדבר עם המפקד, אבל כשהם נכנסים לאל אקצא אי אפשר לדבר עם אף אחד. כלום. הם כמו רובוטים, רק מרביצים ודוחפים. שמענו שוטרים אומרים: 'תתחילו עם הצלמים'. הם מרגישים שלא יעשו להם כלום אם יתקפו אותנו, ושזה ירתיע אותנו מלהגיע לצלם. אבל זה לא. להפך".

גם בארגון העיתונאים זיהו עלייה במספר ההתנכלויות לצלמים החודש. בהודעה שפירסם הארגון נאמר: "בתקופה האחרונה אנחנו עדים לעלייה מדאיגה במספר ובשכיחות ההתקפות האלימות נגד עיתונאים וצוותי סיקור שונים, בין אם על ידי כוחות הביטחון ובין אם על ידי אזרחים. עיתונאים וצלמים שנשלחו על ידי המערכות שלהם כדי לסקר ולדווח מוצאים את עצמם מטרה לאלימות ישירה כלפיהם, לעתים קרובות עד כדי פגיעה פיזית של ממש.

"אנו דורשים ממשטרת ישראל להבטיח את שלומם של העיתונאים שמסקרים את המאורעות, ולהעביר הנחיות ברורות וחדות לכוחות בשטח שיאפשרו לצוותי התקשורת לבצע את עבודתם ולשמור על חופש העיתונות".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "במהלך השבועות האחרונים פעלה משטרת ישראל בכוחות מתוגברים בכל רחבי הארץ על מנת למנוע אירועי אלימות והפרות סדר, במטרה לשמור על שלומם וביטחונם של הציבור כולו ובכלל זה, לאפשר את פעילותם החופשית של עיתונאים וצלמי עיתונות בזירות אלו, הכל למרות המורכבות שבה עובדים אנשי התקשורת והשוטרים באירועים אלה. ובהתאם, כל תלונה המתקבלת במשטרה ומעלה חשד לביצוע עבירה פלילית, נבדקת ונחקרת במקצועיות וביסודיות במטרה להגיע לחקר האמת ומיצוי הדין עם המעורבים במעשה".

קודם לכן נמסר מהמשטרה, בתגובה לאירועי ה-7 במאי: "במסגרת הפרות הסדר האלימות וההתפרעויות בימים האחרונים במזרח ירושלים, פועלת המשטרה בנחישות להשבת הסדר, במטרה לאפשר את חופש הפולחן והדת. גם באירועים שבהם ישנה אלימות קשה כלפי שוטרים, אזרחים ותשתיות, משטרת ישראל פועלת לאפשר את חופש הסיקור העיתונאי.

"רבים מהמשתתפים שהפרו את הסדר במקום החזיקו במצלמות ותיעדו את השוטרים, בניסיון לצייר חזות עיתונאית שכאמור מאפשרת להם לנוע בשטח בחופשיות, אך זו לצערנו נוצלה לא פעם להפרעה ולפגיעה בשוטרים. ככל שעולות טענות בגין שימוש בכוח שלא כדין, ראוי שזה יבדק ויטופל על ידי הגורמים המוסמכים לכך".

המשטרה סירבה להגיב על אירועי יום שישי האחרון, שבמהלכם הותקף אחמד ע'ראבלי וצלמים נוספים. בנוסף, לא נמסרה תגובה לגבי מניעת הכנסת ציוד צילום למתחם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf