newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"המשותפת" לא הציגה חזון, אבל זה לא אומר שלא צריך אותה

ברחוב הערבי יש מי שמאשים את טיבי שבגללו הימין ינצח ושפיצול הרשימה המשותפת יכול להביא ל"נכבה שנייה". זה מגוחך. ובכל זאת, אני מאחלת שתהיה לנו רשימה מאוחדת אמיתית שתייצג את כל הגוונים

מאת:

הוועד המרכזי של תע"ל בראשות ח"כ אחמד טיבי החליט אתמול בלילה לרוץ באופן עצמאי לכנסת. הרשימות ייסגרו מחר (חמישי) בלילה, אבל בינתיים נראה שרק נס גדול ימנע מתע"ל להתנתק מהרשימה המשותפת ולרוץ לבד לכנסת.

לפני כעשרה ימים ערכה "התנועה הערבית לשינוי" – או כפי שהיא מוכרת יותר ברשתות החברתיות ובתודעה הציבורית כ"המפלגה של טיבי" – את הוועידה הרביעית שלה בערה שבמשולש. זו היתה הוועידה הראשונה אחרי ההחלטה הדרמטית להתנתק מהרשימה המשותפת. מאוחר יותר בחרה התנועה גם את הרשימה שלה לכנסת.

התנועה הצליחה לארגן אלפיים איש ואישה, עטופים בצהוב, שנהרו לאולם האירועים. שני אולמות מלאים, בנוסף למסכי ענק שהוצבו בחוץ לטובת אלה שלא יכלו להיכנס: ראשי ערים מהדרום עד הצפון, נציגי העדה הדרוזית וחברי מועצות מערים מעורבות ומכובדים נוספים נכחו שם במפגן כוח מרשים. אמנם פעיל בכיר בחד"ש עקץ וכתב שהיו שם "רק" כמה מאות צהובים וממש לא אלפים, אבל לטירונים פוליטיים גם זה הישג לא מבוטל.

טיבי סיפר ל"שיחה מקומית" שההחלטה לרוץ לבד ולהתנתק מהרשימה המשותפת התקבלה בוועד המרכזי של המפלגה פה אחד. ההחלטה הוקראה במלואה לנוכחים בכנס הגדול וזכתה לתמיכה מקיר לקיר.

"דרשנו מהמשותפת פריימריז, שינוי מהותי שישקף את פעימות הלב בעורקים של החברה הערבית וזלזלו בנו", אמר טיבי. "מי שלא לוקח את העם בחשבון ושומר לעצמו את הזכות לחלק מנדטים לפי רצונו הוא זה שנושא באחריות לפירוק המשותפת. בשיחות שהיו בינינו ביקשו מאיתנו גם להפסיק להשתמש בסיסמה 'תנו לעם להחליט'. למרות זאת לא הפסקנו לדבר ולדון ולשמוע איך בכל זאת אפשר להישאר יחד". אתמול, כאמור, נפלה לכאורה ההחלטה הסופית ללכת לחוד.

מבחן הכוח האמיתי של תע"ל. תיכנס לכנסת או שתיעלם. אחמד טיבי בביתו (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

מבחן הכוח האמיתי של תע"ל. תיכנס לכנסת או שתיעלם. אחמד טיבי בביתו (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

עיתונאים וכותבים במדיה החברתית הרבו לעסוק במהלך הזה של טיבי. יש כאלה בחברה הערבית, שמאמינים עד לרגע זה שכל הפסטיבל הזה הוא הצגה אחת גדולה כדי שטיבי ישיג יותר מכיסא וחצי בבית המחוקקים במסגרת הרשימה המשותפת. כמו ילד מתבגר וכועס שמחליט להעז ולאתגר את הוריו וצועק "תחזיקו אותי חזק, אני תיכף בורח".

יש כאלה שאומרים, שטיבי רוצה לעמוד בראשות הרשימה המשותפת ורק זה מה שיחזיר אותו הביתה. אולם טיבי דבק באותה הצהרה כבר חודש וחצי: לא רוצים מנדטים ואין לנו דרישות מלבד לפתוח את הרשימה למבחן 'רצון העם'. לא ברור איך אפשר להבין מה רצון העם לפני הבחירות, כי הרי בחירות הן הכלי הכי נפוץ בעולם לדעת מה העם רוצה. אבל הססמה "תנו לעם להחליט" נקלטה כבר ברחוב הערבי.

בכל מקרה, אם תע"ל אכן בסופו של דבר תרוץ באופן עצמאי, זו תהיה הפעם הראשונה מאז הקמתה. אחרי שנים של פעילות פרלמנטרית מתוקשרת היטב של אחמד טיבי, וחצי קדנציה  של אוסמה סעדי, הגיעה שעת המבחן. אם תזכה בארבעה מנדטים או יותר, תע"ל תהיה עובדה קיימת בזירה הפוליטית הפלסטינית. ואם לא – היא תיעלם לעד.

מי ששיעשעו אותי במיוחד היו אלו שהרחיקו לכת והאשימו את טיבי בהכשלת ההזדמנות ההיסטורית להחליף שלטון הימין, כמו עודה בשאראת במאמר ב"הארץ" עם הכותרת "טיבי מה עשית?". זאת בזמן שהרושם הוא שבצד של "השמאל היהודי" – אם יש כזה דבר – מנהלים מערכת בחירות בהנחה אפריורית שלא יהיה מהפך שלטוני. אפילו הקמפיין של מפלגת העבודה משדר שהם בסך הכל רוצים "ימין נורמלי" במקום "ימין מטורף", ולכן כדאי לחזור לעבודה. הרחוב הישראלי מתנהל כאילו שלא יהיה שינוי מהותי, ופעילי חד"ש מטילים את האחריות על החמצת ההזדמנות לחילופי שלטון על כתפי הרופא מטייבה?

הזיווג בין בל"ד לאיסלמית רחוק מלהיות מהותי ועלול להתפרק לרסיסים עם ריקוד הדבקה המעורב הראשון, שיבקשו פעילי בל״ד לרקוד ברמדאן הקרוב

לבל"ד יש אמנם רשימה נוצצת, שמככבים בה שלושה אנשים חדשים ומרשימים שכולם 'צפונים', האשכנזים של החברה הערבית, יחד עם הרכש החדש מאזן גנאיים, אבל היה ברור שלא תרוץ לבד. לכן הם חיפשו שותפים. בימים האחרונים בל"ד חתמה על הסכם להליכה משותפת עם התנועה האסלאמית. אני אמנם מברכת על הפלורליזם הדתי בין החילונים המושבעים לדתיים המוסלמים בחברה הערבית, אבל הזיווג הזה רחוק מלהיות מהותי ועלול להתפרק לרסיסים עם ריקוד הדבקה המעורב הראשון, שיבקשו פעילי בל"ד לרקוד ברמדאן הקרוב. האם מצע הבחירות של הרשימה המשותפת הזו יהיה "מדינה אסלאמית לכל אזרחיה"? בנט את שקד מול מטאנס (שחאדה) את מנסור (עבאס)?

מה שברור שבמשפחה של הוריי בגליל נפתרה המחלוקת בת החמישים שנה בין אבא שתמך בעבד אל-נאסר ואימא שמעריצה את האחים המוסלמים ועד היום לא סלחה למנהיג הלאומי הדגול על מה שעשה להם.

קונספירציה של ביבי

חד"ש כינסה מסיבת עיתונאים ולא אמרה בה כלום. מצד אחד הם אמרו שהם, ב'מפלגה האדומה', מוכנים לרוץ לבד ולנצח בגדול, ובמקביל הם רוצים מאוד את כולם ברשימה שהם יעמדו בראשה. בכירי חד"ש מצאו מתחת לאדמה רסיסים של שותף מחוץ למערכת הפוליטית הפעילה, את המפלגה הערבית הדמוקרטית (טלב אל-סאנע), שכיהן שנים רבות בכנסת בעבר והתאחד עם תע"ל והאיסלאמית ולא התברג לרשימה המשותפת.

היו מי שטענו שמפעל האיחוד הערבי ההיסטורי, שהתגלם בהרכבת הרשימה המשותפת, נמצא בסכנה קיומית, ואם אף אחת מהמפלגות לא תעבור את אחוז החסימה, זו תהיה "נכבה שנייה". איך לעזאזל כנסת ציונית בלי מפלגות ערביות תהיה נכבה לעם הפלסטיני, שבעים שנה אחרי כינון הפרלמנט היהודי על אדמת פלסטין?

השפה והדמיון הערביים מתפרעים ברשת, עם האשמות שמדובר בקונספירציה גדולה נגד הפלסטינים בישראל. לפי הטענות, הקונספירציה היא שזה בדיוק מה שראש הממשלה נתניהו רוצה: שהאזרחים הערבים ינהרו באוטובוסים נפרדים לקלפיות כדי שאף אחד לא יגיע למשכן בסוף.

ראשי הרשימה המשותפת. לאור ההתפוררות בכל רחבי המפה הפוליטית, הייתה תקווה כי המשותפת תהפוך למפלגה השנייה או השלישית בגודלה בכנסת (צילום: אקטיבסטילס)

ראשי הרשימה המשותפת בהקמתה. ההתפורררות שלה לא תביא לנכבה (צילום: אקטיבסטילס)

מצד שני, אם לכנסת ירוצו שלוש רשימות (תע"ל, חד"ש ובל"ד עם האיסלאמית) אז המלחמה על כל קול עשויה להגיע לשיאים חדשים ולהעלות את אחוזי ההצבעה. השאננות, המיאוס והחרמת הבחירות הם האויבים המשותפים לכל המפלגות.

מה שלא מובן לי,זה למה פעילי שמאל יהודים מתעוררים מול הדיון הזה בתוך החברה הערבית. הם ממש רוצים להצביע לרשימה המשותפת ומתאבלים על מותה יותר מהאזרחים הערבים עצמם, וקוראים להצלת מפלגת השמאל היחידה שנאבקה בממשלה, כאילו הם רוצים להציל את עצמם מהמפלגות הציוניות מהמרכז עד הימין הקיצוני ולהתענג על רעיון השיתוף הפלסטיני-ישראלי, השוויון והצדק.

במחשבה שנייה, למה לתת ליהודים טובים להתאבל לבד? גם אני רוצה רשימה כזו, אין לי מפלגה, אין לי בית פוליטי ואני כן מאוד רוצה לחלום על רשימה אחת, שתייצג אותי ואת השותפים שלי לדרך. רשימה מאוחדת שיש בה הרבה גוונים, אבל צועדת בכיוון נכון. רשימה שתהיה משוחררת מעול המפלגות העתיקות, השקועות בעצמן ובעבר המפואר שלהן, ושוכחות את הצעירים והמציאות מאחור. אם היהודים בשמאל מחפשים אופק ועתיד פוליטי במשותפת, לי נמאס משיח הדרישות הכלכליות מהמדינה בלי לדרוש זכויות לאומיות. אני רוצה גם וגם. אני רוצה מפלגה לבקר אותה ולכתוב נגדה על חוסר ייצוג לנשים. אני מפנטזת על מתן מחמאות לפלג האסלאמי על הכנסת אישה ראשונה עם חיג׳אב לכנסת ועל התגובות של הישראלים לכך. אני רוצה לעקוב אחרי תפקודה כל הזמן, ולדרוש עוד ועוד עבודה. אני רוצה שיהיה בה ערבים מהפריפריה ויהודים לא מתל אביב ושכולם יהיו ראויים וחרוצים ונאמנים למאבק למען השלום.

עוד יגיע הזמן שבו נדבר על ארבע שנים שבהן חברי הכנסת מטעם המשותפת עבדו קשה כדי לייצג אותנו ולמעננו. רובם הפתיעו לטובה, וחלקם היו צריכים ללכת הביתה אחרי הנאום הראשון, אך כולם נכשלו מחוץ למשכן, בראשותם איימן עודה. נכשלו מלהוביל את המצביעים שלהם לשיח אחר, לתוכנית עבודה ולחזון עתידי משותף לכולם.

מסך הסיום של המשותפת עוד מעט יירד, וייפתח פרק חדש בפוליטיקה של החברה הערבית בישראל. המאבק המשותף הערבי-יהודי, הפלסטיני-ישראלי, יתבע מכולנו חשבון נפש יום אחד.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf