המורשת הצבאית המדממת של פואד

אולי בנימין בן אליעזר היה מענטש, אולי לאנשים שהכירו אותו אישית יש דברים טובים להגיד עליו, וכנראה שהכינוי "בולדוזר", שכל המספידים וכלי התקשורת מצמידים לו, מתאים. אבל חשוב לדבר גם על מה שהשמיטו ההספדים ומה שלא סיפרו הכותרות.

נגד בן אליעזר התנהלו בשנים האחרונות חקירה ומשפט בענייני שחיתות כספית, וזה הכי רחוק שכלי התקשורת המיינסטרימית הלכו כשהם העבירו עליו ביקורת בימים שמאז היוודע דבר פטירתו. וכדי לאזן את הביקורת על המת, שנטען כי סרח, הטביעו את הקוראים בהררי סיפורי גבורה צבאיים וסקירות של מעלליו כלוחם סיירת מהולל וקצין בכיר.

אין ספק, לא ניתן להיות לוחם מהולל בלי שלפחות קצת דם יעטר לך את הידיים. אי אפשר להיות מפקד בכיר בזמן מבצעים ומלחמות, להיות שר בטחון, בלי שארומת מותם של חפים משפע תתגנב לך לרזומה. בכל צבא בעולם, ובטח שבמדינה שההתמחות המרכזית שלה הוא כיבוש של אוכלוסיה אזרחית והחזקתה תחת משטר צבאי. לכל גנרל יש דם על הידיים, אבל בן אליעזר ראוי להתייחסות מיוחדת.

> לפני אלאור אזריה, העוזי דיינים הם שצריכים לתת את הדין

אנקדוטות מחייו של מושל

בשנת 2007 פורסם סרטו של רן אדליסט "רוח שקד", ובו נטען כי סיירת שקד, בזמן שפואד בן אליעזר היה סגן המפקד שלה, היתה אחראית להריגתם של 250 שבויי מלחמה מצרים לא חמושים בסיני, מיד בתום מלחמת ששת הימים. העדויות עוררו סערה כה גדולה, עד שפואד, שהיה ידוע ברחבי העולם כחברו הקרוב של הדיקטטור מובראק נאלץ לבטל את נסיעותיו למצרים.

אחרי מלחמת יום הכיפורים היה בן אליעזר מפקד חטיבה בגבול הצפון שם החל לפעול ליצירת הקשר בין העדה הנוצרית בלבנון לבין צה"ל והפך לאיש הקשר בין הצדדים. וכולנו יודעים איך נגמר הקשר הזה וכמה קורבנות נספרו בסברה ושתילה. לאחר מבצע ליטני הוא מונה למושל דרום לבנון.

בין השנים 78 ל-81 שימש פואד החביב כמושל הצבאי ביהודה ושומרון. אחר כך מונה על ידי ראש הממשלה דאז בגין למתאם פעולות הממשלה בשטחים. פואד אהב למשול באנשים חסרי זכויות, והוא עשה את זה מעולה. איש שמאל לתפארת.

השנים חלפו, בשנת 1984 עשה בן אליעזר סופית את המעבר המתבקש בישראל מגנרל לפוליטיקאי, והפך לבולדוזר המדובר בעיקר במשרד השיכון והבינוי. אבל את תפקידו הבכיר ביותר בממשלה עשה תחת ראש הממשלה אריאל שרון כשר הבטחון. אלו היו ימי הדמים של האינתיפאדה השניה, ופואד היה השר מן השמאל הוביל את מערכת הבטחון בתקופת הקמת גדר האפרטהייד כמו גם מבצע "חומת מגן" במרץ 2002 אז פשטו 20 אלף חיילים על ערי הגדה המערבית והשתלטו עליהן. בדרך הצבא המוסרי שלנו שיטח את ג'נין, רמס, פוצץ, השמיד ועצר אלפים רבים. כמעט 500 פלסטינים נהרגו ואלפים נפצעו, כמו גם 29 חיילים שנהרגו וכמאה פצועים.

איש מפלגת העבודה חתום גם על הסיכולים הממוקדים – השם המכובס להוצאה להורג ללא משפט, של פלסטיני חשוד, ולפעמים גם של מי שנמצא באותו זמן בסביבתו. ביולי 2002 החליט שר הבטחון בן אליעזר לסכל באופן ממוקד את סאלח שחאדה, ממנהיגי גדודי עז א-דין אל קסאם של חמאס. מטוסי F16 הטילו פצצות במשקל טון על ביתו של שחאדה שהיה ממוקם בלב שכונת מגורים צפופה בעזה. מההפצצה נהרגו לא רק שחאדה ועוזרו שהיו היעד להוצאה להורג ללא משפט, אלא גם אשתו וילדיו כמו גם כמה משכניו. כולם חפים מפשע. המניין: 15 הרוגים, 8 מהם ילדים. הסיכולים הממוקדים המשיכו גם בשנים הבאות, ולאט לאט ירד חומרת החשד שנדרש על מנת להחליט על חיסול כזה.

כולנו פואד

נראה שבן אליעזר חביב הבריות והצחקן היה, אולי כמו גנרלים לפניו ואחריו, מעורב לא רק בעבירות צווארון לבן, אלא בכאלו שאולי צריכות היו להתברר בהאג. אבל צריך לזכור שהוא רק עוד אחד מהדיינים, והשרונים, והגנדים שעל ברכי המורשת שלהם גדלו האלאורים של כולנו. מורשת של דם והרג בשם השמירה על המדינה היהודית והפסאודו דמורקטית שלנו. פואד הוא אחד מאיתנו. הוא גם אני, וכל מי ששרת בצבא הכיבוש.