newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המגיפה משתוללת והכיבוש בשלו: פשיטות, מעצרים והריסות

אם מישהו חשב שישראל תגלה אנושיות מינימלית ותוריד את הרגל מדוושת הכיבוש ועוולותיו, הוא צפוי להתבדות. גם בימים האלה נמשכים ההתעמרות והקטל על ידי הצבא וטרור המתנחלים. אפילו הריסות הבתים לא נעצרות בזמן שבו ההנחיות מורות לכולם להישאר בבית

מאת:

אחד הדברים המרגשים ומכמירי הלב שקראתי בשבוע האחרון היה כתבתה של סוהא עראף על אמג'ד זע'יר, יצרן הנעליים מחברון שהסב בן לילה את מפעלו למפעל לייצור מסכות – היחיד בגדה המערבית – והפך לגיבור לאומי.

יש בסיפור הזה בקליפת אגוז כל כך הרבה מהחוויה הפלסטינית בשטחים הכבושים: המחסור החמור בציוד, בתשתיות, בגישה לאמצעים מחד, ומאידך התושייה האלכימאית הזאת להפוך קש לזהב, הנחישות, הסולידריות.

בכתבה אחרת סקרה עראף את המאמצים שמשקיעה הרשות הפלסטינית במאבק בהתפשטות הקורונה, ואת התקווה, האמונה העצמית והסולידריות החברתית הרחבה שמפיחה הצלחתה בקרב התושבים. זה לא דבר של מה בכך, להיאבק במגיפה עולמית במשאבים כמעט לא קיימים. במיוחד כאשר ברקע משתוללת מגיפה אחרת, עיקשת לפחות כמו הקורונה, ושמה הכיבוש.

אם מישהו חשב שישראל תגלה אנושיות מינימלית ותוריד בתקופה הזאת את הרגל מעל דוושת הכיבוש ועוולותיו, הרי שהוא צפוי להתבדות. העולם בתוהו ובוהו, והכיבוש בשלו: הפשיטות, המעצרים, הקטל, ההרס, ההתעמרות.

פלסטיני מחפש בין שאריות בית שנהרס על ידי הצבא הישראלי, ב-5 במרץ 2020 (צילום: פלאש90)

פלסטיני מחפש בין שאריות בית שנהרס על ידי הצבא הישראלי, ב-5 במרץ 2020 (צילום: פלאש90)

על פי נתונים שהועברו לארגון בצלם על ידי המת"ק הפלסטיני, ב-19 הימים הראשונים של חודש מרץ ביצעו כוחות הצבא 195 פטרולים בערים ובכפרים הפלסטיניים, פשטו על בתי תושבים 128 פעם, עצרו 183 אנשים – מתוכם שמונה ילדים, והקימו 174 מחסומי פתע ברחבי הגדה.

גם הרוגים פלסטינים היו החודש: סופיאן אל חוואג'א, 32, שנורה למוות ב-22 במרץ אחרי שיידה אבנים לעבר מכוניות סמוך להתנחלות חשמונאים, ומוחמד חמאיל, בן 15, שנורה למוות ב-11 במרץ במהלך הפגנה בכפר ביתא נגד ניסיונות מתמשכים של מתנחלים להשתלט על גבעה ליד הכפר, הממוקמת בשטח B.

ההפגנות במקום נמשכות מאז 28 בפברואר, ועד עתה, לפי נתוני OCHA, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים הכבושים, נהרג בהן אדם אחד ו-386 בני אדם נפצעו, 183 מהם מקליעי גומי, שבעה מתחמושת חיה והיתר משאיפת גז מדמיע או מכות.

במילים אחרות, בעוד ישראל מפעילה בקרה הדוקה על גבולותיה ומדיניות נוקשה ביחס לכניסה של תושבי הגדה לשטחה כחלק מהמאבק בקורונה, היא שומרת לעצמה את הזכות להמשיך ולפלוש לשטחים הפלסטינים בכל עת. זאת, בזמן שהרשות הפלסטינית מנסה בעור שיניה להיאבק בהתפשטות הקורונה בשטחים שמופקרים לחלוטין לגחמות הצבאיות של ישראל.

"סכנה בריאותית של ממש"

אחד המופעים המחלחלים ביותר של הכיבוש בימים נוראים אלה הוא המשך הריסת הבתים; במצב שבו הבידוד וההסתגרות בבתים הוא אחד האמצעים היעילים ביותר נגד התפשטות הנגיף הקטלני, ישראל ממשיכה להרוס בתים של פלסטינים ולהשאיר תושבים ללא קורת גג.

בעניין זה הוציאה האגודה לזכויות האזרח ב-18 במרץ מכתב בהול לאלוף פיקוד מרכז בדרישה לעצור את ההריסות לאור הנסיבות.

"מדיניות הריסות הבתים קשה מנשוא גם בימים כתיקונם", נאמר במכתב, "אך בימים אלה, כאשר כל העולם נאבק במגיפה, וביתו של אדם מהווה מפלט יחיד, מדובר בסיכון ממשי לשלום הציבור. בנסיבות אלה, ובשעה שהגישה לרשויות ולערכאות מצומצמת, הריסת בתים היא פעולה בלתי סבירה ובלתי מידתית.

האחריות לבריאותה של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה ובפרט בשטחי C מוטלת על ישראל מתוקף תקנות האג ואמנת ז'נבה הרביעית, ועליה לעשות ככל שביכולתה כדי לשמור עליה, בוודאי שבימים שבהם אנשים נדרשים להסתגר בביתם מטעמי בריאות הציבור, הריסת בתים מהווה סכנה בריאותית של ממש".

אחרי שהפנייה לא נענתה, שיגרה אתמול (רביעי) עו"ד רוני פלי מהאגודה פנייה בהולה נוספת לאלוף הפיקוד, בה נאמר: "מאז פנייתינו הקודמת, ההגבלות שהוטלו על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית החריפו. התושבים נדרשים להישאר בבתיהם, למעט יציאה לצורך הצטיידות במזון ותרופות […]

"למרות כל אלה, ב-19 במרץ, סמוך לאחר שנשלח המכתב שבסימוכין, הגיעו כוחות לאל מונטאר והרסו ארבעה מבנים: שני מבני מגורים לא מאוכלסים ושני מבנים חקלאיים. בנוסף, ב-22 במרץ נמסרו צווי הפסקת עבודה חדשים בבקעה. הבהילות לבצע אכיפת בנייה בעת הזו, תוך סיכון האוכלוסייה הפלסטינית, אינה ראויה ויש להפסיקה לאלתר".

כעת ממתינים באגודה לתגובה של המנהל האזרחי, אם תגיע.

לדברי עו"ד פלי, "פנינו לאלוף פיקוד מרכז כדי שיורה על עצירה מוחלטת של אכיפת בנייה ללא היתר והריסות בתים בגדה המערבית תוך כדי משבר הקורונה. לא ניתן לדרוש ממשפחות להישאר בביתן ובמקביל להרוס להן את הבית. בנוסף, הגעתם של פקחים וצוותי הריסה יוצרת התקהלות ומסכנת את שלום הציבור. אני מצפים שבתקופה זו ימנע המנהל האזרחי מפעולות למירור חיי התושבים בגדה וימנע מלסכן את בריאותם".

המתנחלים ממשיכים באלימות

לצד ההתעמרות הצבאית ישנו, כמובן, טרור המתנחלים שממשיך ביתר שאת גם בימים האלה. ברשומות המעקב של ארגוני זכויות האדם אין כמעט יום שבו לא נרשמה לפחות תקרית אחת של אלימות מתנחלים כלפי תושבים פלסטינים בגדה: גירוש עדרים, גניבת צאן, תקיפות אלימות של בתים ותושבים, השחתת מכוניות ורכוש, המגוון נדמה כאין סופי.

אחד החמורים שבמקרים האלה התרחש ב-10 במרץ, כאשר מתנחלים תקפו תושב יחד עם חתנו ושני נכדיו, ניסו לחטוף תינוק, וגם ניפצו את שמשות המכונית כשהתושבים ניסו לברוח. הנה תיאור האירוע כפי שנמסר בעדות לתחקירן בצלם:

"ביום שלישי, ה-10 במרץ 2020, נסעו שניים מתושבי תורמוסעיא, מוסא אבו עוואד וחותנו טארק א-רפאעי, בדרך עפר המובילה אל כפרם. אתם במכונית נסעו אדם ונור – תאומים בני שנתיים וחצי, ילדיו של טארק. כשחלפו לא רחוק ממאחז עדי עד, הגיחו מאחוריהם שלושה מתנחלים, רכובים על אופנועים, עקפו את הרכב וחסמו את דרכו.

"המתנחלים ירדו מהאופנועים וניגשו לרכב, צועקים בעברית ובערבית 'למה הגעתם לפה? מה אתם עושים פה? נירה בכם ובילדים שלכם!' הם דרשו לראות את תעודות הזהות של הנוסעים, ולאחר דין ודברים אבו עוואד וא-רפאעי הושיטו את תעודותיהם. כאשר בעלי התעודות ניסו לקבל אותן חזרה, והמתנחלים לא מיהרו להשיבן להם, התפתחה במקום תגרה קולנית שהעירה את התאומים משנתם והם החלו לבכות.

"בשלב הזה האירוע הקצין באחת: אחד המתנחלים הושיט את ידיו כדי להוציא את אדם מהמושב האחורי, ורק לאחר דחיפות ומשיכות אבו עוואד וא-רפאעי הצליחו לחלצו מידיהם ולהיכנס חזרה למכונית. א-רפאעי סובב את המפתח בסוויץ' כדי להימלט  מהמקום. או אז, לפרידה, שבר אחד המתנחלים את החלון האחורי של מכוניתו באמצעות קת הרובה שלו. דרך חלונות המכונית המתרחקת הבחינו הנמלטים במתנחלים חוזרים למאחז עדי עד".

בעקבות האירוע, המשפחה הגישה תלונה. קצין מהמת"ק הישראלי יצר אתם קשר והבטיח שהמקרה ייחקר.

גם זה חלק משגרת הכיבוש, האורגניזם היחיד בסביבה שעמיד אף יותר מהקורונה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf