המאבק נגד המחצבה בשער שומרון מגיע לרגע האמת

המציאות הפוליטית במרחב בין הירדן לים מייצרת מקרים רבים של חוסר צדק אקלימי, שנובע ממערכת לאומנית, כלכלית ואנטי סביבתית המחריפה את המשבר האקולוגי ואת ההשפעות השליליות של משבר האקלים על אזורנו.

דוגמא מובהקת למציאות הזאת היא ההרס המתוכנן בשער שומרון, אזור שנמצא מעבר לקו הירוק, מזרחית לכפר קאסם ולראש העין. מדובר בחבל ארץ עצום ויפהפה, שהוא חלק מהמסדרון האקולוגי של מרכז הארץ. המקום עשיר בצמחים ובבעלי חיים אנדמיים, שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה. מדובר גם באדמות פלסטיניות שהופקעו בשנות ה-80, ונשארו מעבר לחומת ההפרדה.

למרות כל זאת, ישראל מקדמת בימים אלה שלוש תוכניות הרסניות באזור: הקמת בית עלמין יהודי שאמור להכיל  30 אלף מקומות קבורה; אזור תעשייה עצום ולא פרופורציונלי בשטח של כ-3,000 דונם; והרחבת המחצבה בבעלות של חברה גרמנית, שכבר הרסה את נחל רבה ופועלת כבר עשר שנים באזור בניגוד לחוק הבינלאומי ולמדיניות של האיחוד האירופי.

התוכניות הפוגעניות סותרות את תוכנית המתאר הארצית של מינהל התכנון, שמגדירה את השטח כפתוח ובלתי מופר ועומדת בניגוד מוחלט לצורך האקוטי בשטחים אקולוגיים פתוחים ובשימור המגוון הביולוגי לנוכח איומי משבר האקלים באזורנו.

הרצף הטריטוריאלי שישראל מתכננת ליצור בין ההתנחלויות אורנית ואלקנה לבין ראש העין, יחד עם הארנונה השמנה שמועצה אזורית שומרון וההתנחלויות יגרפו מהדיל הזה, יהפכו את כל תושבי האזור – ישראלים ופלסטינים – ליותר פגיעים למופעי אקלים קיצוניים כמו שיטפונות והצפות, ויותר חשופים לאיומים של זיהום אוויר ותחלואה כתוצאה מהתקרבות המחצבה אל בתי תושבים. כמו כן, עדיין לא ברור אם ובאיזה אופן נשקפת סכנה לאקוויפר שיושב מתחת למחצבה ומספק מים לישראלים ופלסטינים.

היום (שני) התכנסה מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי לדיון בהתנגדויות של מאות תושבים, פעילים, רשויות מקומיות וארגונים ישראלים ופלסטינים להרחבת המחצבה.

היידלברג צמנט, שמחזיקה בבעלות על חברת הנסון הישראלית (מפעילת המחצבה), הגישה את הבקשה להרחבת המחצבה, שכיום היא ריקה. במקביל, מנסה החברה הגרמנית למכור את אחזקתה במחצבה, בין השאר עקב לחצים כבדים שמופעלים עליה בגין חשד לפגיעות אקלימיות והפרות זכויות אדם שהיא מבצעת כאן ובמקומות שונים בעולם.

חששות רבים מרחפים מעל התוכנית הזאת, בשל העובדה שהיידלברג צמנט היא זו שהגישה את בקשת ההרחבה – מכיוון שלפי תקנות הזיכיון, רק היא יכולה לקבל את ההיתר להרחבת פעילות – אך מסתמן שהיא לא תהיה זו שתוציא אותה לפועל. בין השאר, קיים חשש מפגיעה באקוויפר המשמעותי שנמצא מתחת למחצבה, וכן מחשיפת התושבים באזור לסכנות של זיהומי אוויר ורעש שלא נלקחו בחשבון עם הפקדת התוכנית.

בדיון שהתקיים היום התעלמו נציגי הנסון מהמכירה המתוכננת של המחצבה בנחל רבה. הם הודו כי משאבי החציבה הסתיימו לאחר עשור של פעילות אינטנסיבית, ולכן הם דורשים כעת את ההרחבה ל-100 דונם נוספים מהשטח הרגיש והנדיר הזה. מכיוון שהמחצבה הנוכחית כבר ריקה, סביר להניח שהחברה לא תצליח למכור את אחזקותיה בה ללא ההרחבה הזאת.

כעת מתקיים קמפיין המוני של תושבות ותושבים שחיים במרחב שבין הירדן לים, בקריאה לחברי הנהלת היידלברג צמנט לבטל את דרישתם להאריך את זיכיון החציבה, לעצור את המכירה, לסיים מיידית את פעילות המחצבה ולדאוג לשיקום אקולוגי מלא של האזור.

בימים חסרי יציבות אלה, שבהם פרדיגמות חברתיות וכלכליות קורסות בזו אחר זו, ברור יותר מתמיד שהפעולות לעצירת משבר האקלים שלובות במאבק מול כל מרכיבי חוסר הצדק שיצרו אותו מלכתחילה. הלוקלי הוא הגלובלי גם במקרה הזה, ולכן התמודדות משמעותית מול משבר האקלים כוללת גם את ההגנה על שטחים מופלאים כמו שער שומרון תוך מאבק לשחרור, עצמאות וצדק לכולן.ם בין הירדן לים.

מור גלבוע הוא פעיל סביבה וזכויות אדם וממובילי "תנועת מנאח וואחד-אקלים אחד" לקידום צדק אקלימי בין הירדן לים