בממוצע, כולנו מיליונרים

כותב אורח: ירון הופמן-דישון

"משק בית בישראל מחזיק נכסים בשווי 1.2 מיליון שקל בממוצע", כך בישרה הכותרת ב-ynet, שסיקרה את הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על היקף הנכסים הפיננסיים שמחזיקים משקי הבית בישראל. בנכסים אלו נכללים הכספים שמחזיקות המשפחות בישראל בבנקים – במזומן ובפיקדונות, בחסכונות בקרנות הפנסיה, הגמל וההשתלמות, בתיקי החיסכון בתוכניות הביטוח וההשקעות בניירות הערך. אז אם להאמין לכותרת האופטימית, נראה שבעצם כולנו מיליונרים. הייתכן? בוודאי שלא.

לפי נתוני הלמ"ס, סה"כ היקף הנכסים הפיננסיים שבידי משקי הבית בישראל עמד בשנת 2015 על 2.8 טריליון ש"ח (כ-2,800 מיליארד ש"ח). הסכום הממוצע שהופיע בכותרת שלמעלה מתקבל מהחלוקה של הסכום האדיר הזה במספר משקי הבית בישראל. אלא שלמספר הממוצע אין כל משמעות. הסיבה היא שההון הפיננסי בישראל – כמו במדינות רבות אחרות בעולם – מתחלק באופן כל כך בלתי שיווני, שהחישוב הממוצע לא מספר לנו דבר.

סרטון שיצא ב-2012 סיכם יפה מחקר מעניין שנערך בארה"ב על אי השוויון בעושר. הסרטון הראה שאי-השוויון בצבירת העושר בארה"ב הוא כל כך קיצוני, שהוא גבוה בהרבה ממה שהאמריקאים שנשאלו על כך בסקר העריכו, ורחוק לאין שיעור מהמצב אותו הם תיארו כאידיאלי. שווה לצפות:

חצי מהמשק מחזיק בפחות מארבעה אחוזים מהנכסים

אבל מה קורה בישראל? איך מתחלקים סה"כ הנכסים הפיננסים בין שכבות האוכלוסייה אצלנו? בניגוד לארה"ב, בישראל אי אפשר לדעת בדיוק. בעוד שבישראל יש הרבה נתונים על התפלגות הכנסות מעבודה בין השכבות השונות, לא קיימים נתונים מקבילים על התפלגות החזקת ההון ושווי הנכסים הפיננסיים. מדוע? ככל הנראה כי מידע סטטיסטי על התפלגות ההון בין שכבות האוכלוסייה הוא צעד משמעותי בדרך למיסוי רכוש – שלא קיים בישראל. נשמע קונספירטיבי? הסטטיסטיקן הראשי לשעבר, שלמה יצחקי, הסביר בראיון בגלובס משנת 2013 לרגל פרישתו מהתפקיד כי בישראל אין נתונים על התפלגות ההון והרכוש בין שכבות האוכלוסייה כי ישנם כאלה שמעדיפים שלא יהיו נתונים, וכי "שוק ההון לא נותן להם [ללמ"ס] להיכנס, והם יודעים למה".

ובכל זאת, על אף היעדרם של נתונים סטטיסטיים רשמיים, יש אפשרות להעריך באופן גס כיצד מתחלק ההון הפיננסי בין משקי הבית בישראל, וזאת באמצעות אומדן סטטיסטי המבוסס על פערי ההכנסות משכר. על בסיס מחקרים אחרים מהעולם, ערכו בשנת 2015 מאור מילגרום וגלעד בר-לבב מה'מכון לרפורמות מבניות' אומדן כזה, בו העריכו כי בישראל המשפחות הנמנות על העשירון העליון מחזיקות בידיהן כ-54% מסה"כ הנכסים הפיננסיים שבידי כלל משקי הבית. מנגד, לפי אותו אומדן, מהעבר השני נמצאים חצי ממשקי הבית בישראל – אלה המשתייכים לחמשת העשירונים הנמוכים – המחזיקים יחד רק כ-3.5% בלבד מסה"כ הנכסים הפיננסיים. בתוכם, בתחתית ההתפלגות, בשני העשירונים הנמוכים נמצאות מאות אלפי משפחות שאין בידיהן שום נכס פיננסי או שהונם מסתכם בכמה אלפי שקלים בלבד.

> מהאנשים שהביאו לכם את המלחמה הנהדרת בעיראק: מלחמה נגד איראן

הבדיחה היא עלינו

נתונים אלו מלמדים כי הכותרת שהוצגה ב-ynet, על ממוצע ההון בידי משק בית בישראל דומה לבדיחה על אדם שטבע בבריכה שעומקה הממוצע 30 ס"מ. אם לעבור לנמשל – שהוא הרבה פחות מצחיק מהבדיחה – במדינה שבה ממוצע הנכסים הפיננסים בידי משקי הבית הוא 1.2 מיליון ש"ח ישנן מאות אלפי משפחות שהנכסים הפיננסיים היחידים שברשותן הם שורת המינוס בבנק וחובות המשכנתא, והתיק הפיננסי של מאות אלפי משקי בית נוספים מסתכם בצבירה קטנה בקרן הפנסיה, שככל הנראה לא תספיק לחיי זקנה בכבוד. בחלקה השני של הבריכה, לעומת זאת, נמצאות מספר משפחות קטן יחסית, שכיסיהן טובעים בעשרות, מאות ואלפי מיליונים של שקלים.

שכבה עשירה זו מפעילה את כוחה הרב כדי למנוע חלוקה שוויונית יותר של העושר, פועלת כנגד השבתו של מס הירושה, מסכלת כל שביב של יוזמה להחלת מיסי עושר ומס רכוש, וכפי שסיפר לנו הסטטיסטיקן הראשי לשעבר, אפילו נאבקת נגד האפשרות לאיסוף הנתונים על התפלגות ההון בישראל. דוגמא קטנה על כוחה של הקבוצה הזו אפשר היה לראות בהתנגדות העצומה שהיא הצליחה להפעיל כנגד ניסיונו של שר האוצר כחלון לגבות מס נמוך יחסית מבעלי שלוש דירות ומעלה. אפשר רק לשער איך היו נראים העיתונים הכלכליים ודיוני הכנסת אם היה קם שר אוצר שהיה מנסה באמת לקדם כאן מדיניות שתפעל להקטנה ממשית של אי השוויון האדיר בצבירת ההון והעושר בישראל.

ירון הופמן-דישון הוא חוקר במרכז אדוה

 > מילא ברקת, אבל למה לחרדים פתאום דחוף לסגור את גלריית ברבור?