"הלקח ממזרח י-ם: התשובה לסיפוח היא דרישת אזרחות"

הרבה פרטים עוד לוטים בערפל לגבי הסיפוח, אבל מי שבכל זאת מבקש להציץ למציאות שממתינה לנו בצדו השני של המהלך, אם אכן ייצא לפועל, יכול להסתכל על ירושלים המזרחית כמודל אפשרי: סיפוח שהוכתב על ידי אותו היגיון של מקסימום שטח ומינימום תושבים פלסטינים, של שטח שמחובר בטבורו למרחב הפלסטיני ומהווה בעצמו חלק מהגדה המערבית, ואשר נותק ממנה בכוחניות.

"הייתי צריך להתגנב בדרך לבית הספר". עזיז אבו סארה

עזיז אבו סארה, 40, פעיל פוליטי מירושלים המזרחית, אשר לפני כשנתיים הציג את מועמדותו בבחירות לראשות עיריית ירושלים (אף שאיננו אזרח ישראלי אלא תושב קבע, כמרבית תושבי מזרח ירושלים), מאמין שלתושבי הגדה בהחלט מומלץ ללמוד מניסיון תושבי מזרח ירושלים, ולכלכל את צעדיהם בהתאם – כבר מעכשיו.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

אתה מאמין שהסיפוח הזה באמת ייצא לפועל?

"קשה לדעת, אבל אני מניח שכן. אני אהיה מופתע אם לא".

ישנן עדיין הרבה שאלות פתוחות לגבי הסיפוח שעד כה הוצג כרעיון עמום בלבד. כמי שחי את כל חייו בשטח מסופח, אם אתה מסתכל על המודל ירושלמי, מה המשמעות הדרמטית ביותר של הסיפוח בעיניך?

"ישראל רוצה לספח את האדמה על כל הטוב שלה, מבלי לקחת שום אחריות על האנשים ותוך שהיא מקשה באופן מכוון על חייהם. כאשר תושבי מזרח ירושלים התחילו לעבור לשטחים, הם עשו זאת כי החיים בירושלים נעשו בלתי נסבלים: מבחינת אישורי בנייה, חינוך, כל אספקט של החיים תחת השלטון הישראלי. מבחינת הפלסטינים זה יעשה את חיי האנשים להרבה יותר קשים".

כלומר לפי הניסיון המזרח ירושלמי, סיפוח מגיע עם סוג של טיהור אתני שקט: מקשים על חיי האנשים כך שיעזבו מרצונם.

"זה לא כזה סוד, וגם לא אג'נדה בהכרח של הימין הקיצוני אלא גם של המרכז-שמאל. להשתמש בכל אמצעי, כמו הגדר למשל, כדי להוציא כמה שיותר פלסטינים מירושלים, להקשות על אישורי הבנייה כך שאנשים ייאלצו לצאת מהעיר ולבנות מעבר לגדר. זה גם מה שעשתה המשפחה שלי, בנתה בית בשטחים ואז חזרה לשכור בירושלים דירה שבשום אופן לא מתאימה למגורי משפחה. יש לנו אדמה בוואדי ג'וז אבל לא איפשרו לנו לבנות כלום, אז אבא שלי בנה בית באל-עזריה, במרחק של כעשר דקות.

"בגיל 16 כשהלכתי להוציא תעודת זהות סירבו לתת לי אותה, דרשו שאוכיח שאני גר בירושלים. במשך חודשים הייתי צריך להתגנב לבית הספר שלי, בכל פעם שתפסו אותי הייתי חוטף מכות מהחיילים, אז ההורים שלי החליטו לשכור דירה במזרח ירושלים. עברנו לדירה של שני חדרים – אני, אבא, אמא, ושני אחים נשואים עם הילדים שלהם. אני ישנתי במטבח עם ארבעה-חמישה ילדים. זאת הבחירה שהסיפוח למעשה הציב בפנינו: או שאתה חי בתנאי עוני עמוקים, או שתלך לרמאללה ותחיה חיים נורמליים. פשוט אל תישאר פה".

ילדים פלסטינים במחסום בוואדי ג'וז בירושלים המזרחית (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

אז אפשר לנסח את ההיגיון של הסיפוח כך: מקסימום אדמה, מינימום תושבים שהופכים לאורחים על האדמה של עצמם.

"נכון, אורחים שיודעים שהם מאוד לא רצויים. 'אנחנו לא אוהבים את זה שאתם פה, אבל אין לנו ברירה, אז נעשה את החיים שלכם כמה שיותר קשים עד שתעזבו'. באזור C זה כבר מה שקורה בפועל, אנשים עוברים משם לאזורי A ו-B מרוב שישראל מקשה עליהם.

"אני לא חושב שביבי או גנץ מתכננים להכיל את כל הפלסטינים שגרים באזורים המיועדים לסיפוח, אני בספק אם יתנו להם תעודת זהות כחולה, לדעתי הם חושבים שזו היתה טעות לתת לנו (לתושבי מזרח ירושלים, א"נ) את התעודות הכחולות".

עוד ממד של הסיפוח בירושלים המזרחית הוא ריסוק הקהילות וההנהגות המקומיות. הרצון להפגין ריבונות הפך כל בלון עם צבעי הדגל הפלסטיני לאיום שיכול להביא לסגירת אירוע או מרכז תרבות.

"אין לי ספק שזה מה שיקרה גם באזורים שיסופחו עכשיו. כי אם יש לאנשים חיי תרבות וזהות, זה אומר שהם ייאבקו נגד המשטר הזה שהוא גם לא נותן להם זכויות וגם לא נותן להם להיות פלסטינים. כשאת מדברת על הדברים האלה אני כמעט מופתע, כי בשבילנו זה כל כך נורמלי עד כדי כך שזה לא מצריך אפילו מחשבה, זה המובן מאליו, שהזהות שלך לא קיימת".

אז יכול להיות שהלקח שהתושבים בגדה צריכים ללמוד מהניסיון הירושלמי הוא שבמקום להיאבק בסיפוח שישראל יכולה לכפות עליהם ממילא, להיאבק כבר מעכשיו על זכויות שוות? על תעודת זהות ישראלית למשל?

"זה בדיוק מה שאני חושב. לפי הסקרים שאני רואה, מספר הישראלים שתומכים בסיפוח גדל משמעותית מלפני 20 שנה. הסיבה היא שאנשים לא רואים בזה סכנה לדמוגרפיה הישראלית, כי לוקחים את האדמה אבל לא לוקחים את האנשים, אז לא צריך לדאוג. אם זה המצב, אז צריך לומר לישראל: סליחה, אבל זה לא יקרה. אם אתם לוקחים את האדמה, אתם צריכים לקחת גם את האנשים כאזרחי המדינה. אם אנחנו לא נתעקש על זה, אני לא רואה שיש דרך אחרת להילחם בסיפוח.

"האיומים של הרשות לא מפחידים את ישראל"

"זאת בדיוק הבעיה עם הרשות הפלסטינית: האיומים שלהם לא מפחידים את ישראל. כשראש הממשלה הפלסטיני א-שתייה אומר שאם ישראל תספח 'אנחנו נכריז על מדינת פלסטין כעל כל השטח בין הים לנהר', נו – אז מה? מה זה יעשה? אין לך כוח. זה לא כמו בספר בראשית, שאלוהים אומר 'יהי אור' ונהיה אור. זה אפילו עוזר לנתניהו ולימין כי הם אומרים 'אה, יופי, הם יעשו קצת הצהרות בומבסטיות וכמו תמיד לא יקרה בסוף כלום'. כל זמן שאנחנו משחקים את המשחק שישראל מכתיבה, לא נוכל להשיג דבר.

"זה בדיוק מה שניסיתי לעשות בירושלים. לומר 'אתם רוצים שירושלים המזרחית תהיה חלק מישראל? בסדר, אז אתם מוכנים לקבל ראש עירייה ערבי?' ופתאום יש בהלה 'לא לא, זה לא מקובל'. לצערי הרשות הפלסטינית עזרה להם והתנגדה גם היא, כי הם מפחדים שתושבי הגדה ילמדו מזה גם כן, ואז זה אומר שלא יהיה יותר צורך בקיומה של הרשות הפלסטינית. הרעיון של הנהגה פלסטינית חדשה וצעירה מאוד מפחיד את החבר'ה האלה שהם כולם מעל גיל שבעים".

כחלק מהסכמי אוסלו, הרשות הפלסטינית נכנעה לדרישה הישראלית והתחייבה שלא לפעול במזרח ירושלים, למעשה ויתרה עליה ועל תושביה בפועל. אתה חושב שזה גם מה שיקרה בשטחים שיסופחו בגדה?

"ממה שאני לומד מההצהרות שלהם, אני מתרשם שאין להם שום תוכנית או אסטרטגיה לגבי מה שיעשו. הם יעשו הרבה רעש ונאומים אבל בסופו של דבר אין להם תוכנית. למעשה הם ויתרו באוסלו לא רק על מזרח ירושלים, אלא גם על תושבי שטח C בכך שהם ויתרו על כל סמכות באזורים האלה. אני חושב שהם לא לגמרי הבינו על מה הם חותמים. גם לא נערכו לתרחישי 'מה אם'. מה אם ישראל לא תקיים את התחייבויותיה בסוף חמש השנים? לא היתה שום מחשבה לעתיד, ומדובר עכשיו באותם האנשים בדיוק.

"אגיד לך משהו שלא התכוונתי לומר, אבל יאללה, אגיד: לפני כמה חודשים הייתי במפגש שדיבר בו סאיב עריקאת, והוא אמר 'אם הסיפוח הזה יקרה, אני ואנשים שגרים באזור יריחו ועמק הירדן נצא בדרישה לקבל אזרחות ישראלית'. הוא כמובן לא יעשה את זה, הוא מבלף, וישראל כבר יודעת את זה. אם הוא באמת יעשה את זה, אני אהיה כל כך מופתע לטובה, אבל האפשרות הזו כמעט אפסית.

בירושלים גילינו הבנה דווקא מצד החרדים. מודעות בקמפיין הבחירות בירושדלים ב-2018 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

"הדבר המרכזי שלמדתי מחיי כירושלמי זה 'אתם לבד'. תושבי מזרח העיר יודעים את זה היטב: אין לנו מה לסמוך על אבו מאזן, הרשות או ישראל. ראינו את זה גם בתקופת הקורונה: אנשים ארגנו לבד תשתית תמיכה מדהימה, כי הם הבינו שאם הם יחכו לרשות הפלסטינית שם דבר לא יקרה, וכמובן שגם ישראל לא תדאג להם. וזה מה שהתושבים בבקעת הירדן חייבים להבין: אין להם גב והם לא יקבלו עזרה מאף אחד. לא מהרשות הפלסטינית, לא מהאיחוד האירופי, לא מישראל. זה מאוד חשוב כי זה ישפיע על אופן ההתארגנות שלהם. כמובן שברגע שהם יתחילו להתארגן פוליטית, הרשות הפלסטינית תעשה הכל כדי לעצור את זה כי זה מסכן אותה".

אם הסיפוח ייצא לפועל, מה זה אומר בעיניך לגבי פתרונות עתידיים אפשריים?

"ראשית, ברור שלאור הסיפוח, כל אדם שעדיין מאמין בפתרון של שתי מדינות משקר לעצמו. צחי הנגבי אמר את זה מפורשות למתנחלים: 'אל תדאגו, מדינה פלסטינית לא תקום'. אני גם לא רואה שהשמאל ינצח בזמן הקרוב – וגם אם כן, מה זה השמאל? העבודה שהיא בממשלת הסיפוח? יאיר לפיד? אני אומר את זה לפלסטינים לפני הישראלים: אנחנו צריכים להבין שחלום המדינה הפלסטינית הוא כרגע סוג של זריקת אלחוש. זה מרגיע אותנו, אבל אנחנו יודעים שזה שקר. מדינה פלסטינית כמו שחשבנו עליה לא תקום.

"אז מה האופציות האחרות? או סוג של פדרציה או קונפדרציה, או מדינה אחת. אני לא חושב שיש הרבה אופציות. אני דווקא בסדר עם שתי האופציות, כי אם יש סוג של פדרציה, זה ייתן ביטוי לזהות הלאומית של כל עם, ואילו המדינה האחת, אני מאמין גדול ברעיון הדמוקרטי. אם הישראלים והפלסטינים ילמדו איכשהו לחיות ביחד, המדינה האחת תעשה איזון אחר בין דתיים ולא דתיים, איזון שלא קיים עכשיו בשתי המדינות.

"כשרצתי לראשות העיר, אחת השיחות הכי מצחיקות שהיו לי היתה ראיון בתחנת רדיו חרדית. זאת היתה אחת השיחות המכובדות שהיו לי, הבחור שראיין אותי היה כל כך אדיב וכיף לדבר איתו, שאל שאלות רציניות, אבל בסוף הוא אמר משהו שהצחיק אותי: 'אתה יודע מה, אני לא כל כך נגד שאתה תנצח בבחירות, כי אנחנו והמוסלמים נסתדר, ביחד נעבוד ונעצור את החילונים האלה'. הוא כמובן לא הכיר אותי, אבל יש משהו במה שהוא אמר: יש במזרח העיר קהילה מוסלמית-דתית גדולה, אם היא היתה מתארגנת ורצה לעירייה, אני יכול לראות שיתוף פעולה בינה לבין החרדים. אני חושב שאלה קהילות שיכולות להסתדר מאוד יפה ביחד גם ברמה הארצית, אם כי זאת לא תהיה בהכרח המדינה שאני ארצה לחיות בה".