הילולת ל"ג בעומר בג'רבה: פסטיבל בין דתי של משתה ותפילות

כותבת: הודא מזיודאת, שליחת שיחה מקומית, האי ג'רבה, תוניסיה.

"אני שמח שה'זיארה' (המונח הערבי המתייחס לעליה השנתית לרגל לבית הכנסת אלגריבה בג'רבה, תוניסיה ה.מ.) התנהלה כסדרה ללא אירועים מיוחדים. מספר המבקרים פחות חשוב. תודה לאל על הצלחתה", חזר ואמר בצהלה חודיר הנייה, יהודי ג'רבני ואחד מהאורחים הקבועים בהילולה השנתית של ל"ג בעומר באי התוניסאי ג'רבה, שהתקיים השנה ב-25 וב-26 במאי. האירוע השנה משך כ-2,500 מבקרים ממערב אירופה, צפון אמריקה וישראל.

מאז המתקפה על בית הכנסת אלגריבה בשנת 2002, שגבתה את חייהם של 21 בני אדם, רובם תיירים ממערב אירופה, הוגברה האבטחה סביב בית הכנסת והורחבה לאחרונה כמעט עד לצד השני של האי. כוחות בטחון ומסוקים, כמו גם שוטרים שנטמעו בקהל בלבוש אזרחי, נפרסו על ידי משרד הפנים התוניסאי כדי להבטיח כי הפסטיבל יעבור בצורה חלקה. בכניסה התבקשו המבקרים להציג מסמכים מזהים ואישורי כניסה וכן להירשם בטרם עברו חיפוש קפדני וסריקה במכשירים המתאימים.

> כפר פלסטיני היה מצור שלושה ימים לכבוד הילולת שמואל הנביא

בצל האנטי-נורמליזציה

"ציפינו למשהו כמו 1,200 מבקרים ביום הראשון ומספר דומה ביום השני", אמר רנה טרבלסי, המארגן הראשי של טיולי התיירות ליהודי התפוצות המגיעים לחגיגה השנתית באלגריבה, למבחר כלי תקשורת תוניסאים ובינלאומיים. אביו, פרץ טרבלסי, הוא "השומר" של בית הכנסת אלגריבה בכפר חראה אל סגירה בג'רבה.

למעשה, האי התוניסאי הדרומי נערך לקבלת פני אורחים רשמיים לטקס, ביניהם השרים לענייני תרבות ותיירות, סגן יו"ר הפרלמנט, השיח' עבד אלפתאח מורו (מספר 2 בתנועה האסלאמית אל-נהד'ה אשר הפכה לאחרונה למפלגה פוליטית ובכך הבדילה עצמה מהמפלגות האסלאמיות הדוגמתיות ולמעשה "התגרשה" באופן רשמי מהארגון הבינלאומי של האחים המוסלמים, ה.מ).

טקס העליה לרגל בגריבה נערך 33 יום מתחילת חגיגות חג הפסח. בית הכנסת נבנה בסביבות שנת 586 לפנה"ס על ידי כהנים שנמלטו לתוניסיה לאחר חורבן בית המקדש. על פי האמונה, בית הכנסת בגריבה נבנה בעזרת סלע שנלקח מבית המקדש החרב, הממוקם במערה בתוך מתחם בית הכנסת, לשם נכנסים מתפללים מכל העולם כדי להניח בה את "ביצי המשאלות" של רווקות ורווקים המבקשים למצוא זיווג.

לאחר הסרת המגבלות על כניסתם של בעלי אזרחות ישראלית נוכחותם של ישראלים בטקס בגריבה היתה ניכרת לעין. למעשה, כניסתם של בעלי דרכון ישראלי לתוניסיה לא נאסרה באופן רשמי, אך בשל מדיניות האנטי-נורמליזציה בה נקטה הממשלה התוניסאית שלאחר המהפכה הוגבלה בפועל כניסת ישראלים שביקשו לבקר במדינה – מסיבות דתיות או אחרות.

הדבר מתרחש על רקע חילוקי דעות המתקיימים בתוניסיה בשנים האחרונות, אשר הובילו בין היתר להתפטרותו הכפויה של שרת התיירות לשעבר, אמל כרבול, כיוון שנחשדה ב"ניסיונות לקדם נורמליזציה עם ישראל". ואולם גורמים תוניסאים שונים הצליחו לעקוף את החרם בפועל על ידי הנפקת מסמכים רשמיים עבור ישראלים שביקשו לבקר במדינה לרגל החגיגה השנתית בבית הכנסת בגריבה.

> מדריך ליהודים: כך תתמודדו עם ערבים שצמים ברמדאן

"אלה האחים שלנו"

פגשתי במקום את נינה לזיר, תושבת אשקלון, שנולדה בשנת 1949 בשכונה לה-גולט בתוניס, שבאופן היסטורי היתה האיזור הקוסמופוליטי ביותר בבירה התוניסאית וביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעיר.

היא מדברת ערבית במבטא פלסטיני מובהק, מתובלת בערבית תוניסאית, ונזכרת איך עזבה את תוניסיה בשנת 1955, בגיל שש (השנה שבה הנשיא התוניסאי הראשון שב לתוניסיה מהגלות בצרפת, בעוד מיליוני תוניסאים מריעים לו "אל-מוג'אהד אל-אכבר", 'הלוחם הגדול', ה.מ). "בשם אללה, אני מקווה שיום אחד ישרור שלום בין יהודים וערבים ושכולם יוכלו להגיע לכאן", היא אומרת בעודה מברכת את נשמתו של נשיא תוניסיה המנוח, חביב בורגיבה, שאת קברו היא נוהגת לפקוד "כי הוא היה מגנם של יהודי תוניסיה".

במהלך החגיגות נערך גם מופע מוסיקלי בחצר בית הכנסת, בו מוסיקאי יהודי תוניסאי ניגן ושר מוסיקה תוניסאית לצד יצירות של אום כלת'ום.

אחת מנקודות השיא של פסטיבל ל"ג בעומר היא המכירה הפומבית של המנורה המפורסמת בעלת ששת הקנים, המקושטת בצעיפים צבעוניים, על ידי גבר יהודי בחצר של בית הכנסת בה התקיים גם המופע המוסיקלי. המנורה מייצגת את חמשת חומשי התורה של משה. מאוחר יותר יישאו אותה בליווי משטרתי לכפר חארה סגירה, ביחד עם מבקרי הפסטיבל, לקול צהלולי נשים ושירת ההמנון הלאומי התוניסאי על ידי הקהל.

בתוך בית הכנסת אלגריבה, קבוצת עולי רגל יהודים התקבצה מסביב לאיש קשיש שהקריא בקול פסוקים מהתורה, בעודם שותים בוכה (הבוכה הוא משקה אלכוהולי המופק מתאנים או תמרים. הוא פופולרי מאוד בקרב יהודי תוניסיה ולוב, אך נצרך בלוב גם על ידי מוסלמים, ה.מ). שתיית השיכר ותפילותיהם הקולניות של עולי הרגל, שלוו לעתים גם בשירה, הוסיפו לתחושת הקדושה של המעמד.

עמוק יותר פנימה שוכן המוזולאום של אלגריבה, שם עולי הרגל מדליקים נרות לזכר הגלייתם לצפון אפריקה בעוד אחרים נכנסים למערה כדי להניח את "ביצי המשאלות": על פי המסורת, רווקות ורווקים שיכתבו את משאלתם על ביצה קשה לאור הנרות בהילולת אלגריבה יצליחו במשימת מציאת זיווג. אחרים התפללו לצד קיר בית הכנסת.

שפע האוכל בפסטיבל ל"ג בעומר, כולל בריק (הגרסה התוניסאית לסמוסה, ה.מ), קוסקוס ובשר כבש צלוי הוסיף לחגיגיות הצבעונית. מוסלמים השתתפו באירוע מתוך חדוות שירה, תפילה ושותפות; בקלות ניתן היה לטעות באמיר, מוסלמי מג'רבה שחבש כיפה על ראשו, כיהודי. "אלה האחים שלנו" הוא אומר בחיוך, בהתייחס ליהודי תוניסיה.

בחצר בית הכנסת גריבה ישנם גם חדרי הארחה, "וקילה" בערבית תוניסאית, שנבנו בשנת ה-60 של המאה הקודמת כדי לשכן בהם את היהודים שהגיעו מלוב לפסטיבל ואשר העדרם השנה ניכר לעין.

כמה מאות מבקרים נוספים הגיעו לאלגריבה ביום השני מתוך שלושת ימי הפסטיבל. ביום השלישי, שהוא בדרך כלל פחות עמוס משני הימים הראשונים, המבקרים המשיכו את החגיגות באחת משכונותיה של ג'רבה, בקזינו הגדול ביותר במדינה.

דו-קיום של שלום כנגד כל הסיכויים

בדברים שנשא השיח' מורו בפני קהל גדול של יהודים ומוסלמים הוא אמר, בין היתר, כי הוא גר בשכונת הפסיה בעיר תוניס, העיר הערבית העתיקה, בקרב יהודים. "האזור התפאר באופן מסורתי בקהילה היהודית המשגשגת שלו מאז המאה ה-17, יהודים מגרנה, או מליבורנו שבפורטוגל, מצאצאי קהילת ספרד. אנחנו המוסלמים חולקים עם שכנינו היהודים את חווית הנרדפות באנדלוס (למורו עצמו שורשים אנדלוסיים, ה.מ) וזה מה שמאחד אותנו כתוניסאים", הדגיש. "זהו ביקורי השלישי בגריבה", הוסיף מורו.

רפאל כהן, 67, הוא יהודי ישראלי ממוצא תוניסאי. הוא עזב את תוניסיה בגיל שמונה בשנת 1956, השנה בה זכתה תוניסיה לעצמאות מצרפת.

"הביקור הראשון שלי בגריבה היה בשנת 2009. אחר כך חזרתי ב-2013, וזה הביקור השלישי שלי", אומר כהן בחיוך, ונזכר בחיבה בימי של נשיא תוניסיה לשעבר זין אלעאבדין בן עלי, "שהיה מצווה לשלוח מטוס לבאר שבע כדי להביא עולי רגל יהודים תוניסאים לג'רבה".

"הרבה דברים השתנו מאז המהפכה התוניסאית", הוא מוסיף באנחה קלה. לדברי כהן, אשר לפני פרישתו לגמלאות עבד בחברת בנייה בעזה ביחד עם פלסטינים, ישראלים ממוצא תוניסאי קיבלו לאחר המהפכה בתוניסיה הבטחות בדבר ביטחונם.

במהלך המכירה הפומבית של המנורה הרב הראשי של ספקס, העיר השניה בגודלה בתוניסיה, הגיע לברך עליה לפני שנישאה בליווי ההמון. הוא הפציר ביהודים לחזק את קשריהם עם האל, והתפלל למען שגשוגם ופריונם של כל עולי הרגל. אחריו הדגיש השיח' מורו את נוכחותם של יהודים בתוניסיה כאות של פיוס ושל שיתוף פעולה, למרות כמה "תקריות קטנות" לאחר המהפכה שחוללו בידי "צעירים עם אפס הבנה של הדת". בדבריו אלה התייחס לכמה מקרי אנטישמיות שזעזעו את תוניסיה לאחר הדחתו של בן עלי, ובכללם ניסיון מצד קבוצה סלפית תוניסאית רדיקלית להבריח ב-2011 יהודים מתוניסיה כשהם צעדו מול בית הכנסת בתוניס מצויידים בדגלים שחורים תוך קריאת סיסמאות אנטישמיות, דבר שהעלה בקרב חלקים מיהודי תוניסיה הרהורי עזיבה.

"כולנו חיים תחת חוק אחד וחוקה אחת", אמר מורו למבקרים.

הודא מזיודאת היא עיתונאית תוניסאית. הפוסט נכתב במקור באנגלית ותורגם על ידי אורלי נוי.

> למרות שאין אפליה או רדיפה, יהודי תוניסיה מצביעים כקהילת מיעוט