newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היבא יזבק שורפת את הגשר האחרון של השמאל החרדי

עבור ש"ס, שקיומה כיום תלוי בהיצמדות לנתניהו ולגוש הימין, הבחירה לתמוך בפסילתה של יזבק היתה קלה. ביהדות התורה המצב מורכב יותר, כשדגל התורה הליטאית עדיין מתלבטת אם להותיר זכר לפרגמטיות החרדית של פעם

מאת:

סוגיית פסילתה של חברת הכנסת היבא יזבק מהתמודדות לכנסת, נוגעת בעצב חשוף של החברה הישראלית – עד כמה ניתן למתוח את הגבולות שבין מדינה יהודית לדמוקרטית; האם ראוי להכיל דעות קיצוניות בשם הליברליזם; והיכן הרוב היהודי משרטט את חוקי המשחק למיעוט שחי בקרבו.

מלבד הסוגייה המהותית, שהצליחה לפצל גם את קולות השמאל הציוני, עבור המפלגות החרדיות מדובר בחומה האחרונה שנותרה במאבק על תדמיתן המדינית. שנים ארוכות הן עמלות למרק את עצמן מהכתם השמאלני שדבק בהן, אך ההכרעה הפעם מעמתת אותם עם החולייה האחרונה בשרשרת. כקהילת מיעוט מקבילה – שבירת האחווה עם המיעוט ערבי תפרק את הגשר האחרון לפרגמטיות המדינית שאפיינה אותה בעבר הרחוק.

האם נותר בנציגיהם גו זקוף לעמוד על דעתם? יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני וסגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן מיהדות התורה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

עבור מפלגת ש"ס, הבחירה היתה יחסית קלה. כמי ששייפה את יכולת ההיצמדות לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושיכללה את כישורי החנופה לימין במשך שתי מערכות בחירות רצופות, המפלגה החרדית הספרדית הכריעה בקלות להצטרף לבקשת הפסילה. ח"כ משה ארבל, הפרלמנטר הצעיר והמשפטן המבטיח של ש"ס אף פיזר אמירה תמוהה שלפיה אחד הח"כים של הרשימה המשותפת הביע בפניו שביעות רצון מהכוונה לפסול את יזבק.

ההצטרפות של ש"ס לא אמורה להפתיע איש. זכות הקיום האלקטורלית שלה כיום מושתתת על היצמדות לנתניהו ולגוש הימין. הדוברות המקצועית של שר הפנים אריה דרעי פולטת אחת לתקופה הודעות על סירוב כניסה לישראל של פעילים פלסטיניים או שלילת אזרחויות של מחבלים, ואילו הדוברות הפוליטית של יו"ר ש"ס מודיעה בחדווה על הצטרפות לכל מיזם ימני שעל הפרק. מספיק לעקוב אחרי הטקסטים האוהדים של דרעי על "חברון עיר האבות" ועל שבחי סיפוח בקעת הירדן (כולל סיור בשטח עם "אוטובוס מיוחד לעיתונאים") כדי להבין את הסיפור.

נצמדים לנתניהו. שלט קמפיין של ש"ס לקראת הבחירות באפריל 2019 (צילום: דוד כהן / פלאש90)

בתחילת השבוע ש"ס הלכה אף רחוק יותר, כשבסרטון בחירות ראשון הציגה את שותפיו של נתניהו בליכוד ובימין כלא מספיק נאמנים, תוך שהיא מתהדרת בייסוד "הבלוק הלאומי" שמנע מיו"ר כחול לבן, בני גנץ, להקים ממשלה. "רק ש"ס מנעה ממשלת שמאל עם ערבים", אומר הקריין בסרטון, ברקע דיוקנותיהם של גנץ, איימן עודה ואחמד טיבי בפגישת המו"מ הקואליציוני.

בעוד ש"ס משלימה פנייה מפוארת ימינה, ביהדות התורה העניינים מורכבים בהרבה. כמה מורכבים? עד כדי הוראה של נשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הרב גרשון אדלשטיין, לחברי הכנסת ולעוזריהם לא להתראיין לתקשורת ולא לתדרך כתבים בסוגיה, זאת ברקע כמה דיווחים סותרים שהעמידו אותם במבוכה.

בציבור אין ואקום

יהדות התורה השתדלה מאז ומתמיד לברוח מעיסוק בנושאי ביטחון ומדיניות, ובאמתחתה התירוץ שביטא רבות יו"ר המפלגה, יעקב ליצמן: איננו לוקחים חלק אקטיבי בביטחון המדינה, מן הראוי שלא נחווה דעה בנושאים שכאלה.

מאחורי התירוץ המצטדק עומד חוסר הרצון להיקלע לסוגיות שאינן במוקדי הליבה של הנציגים החרדיים. הם נשלחו לכנסת כדי לקרוא "תן לי יבנה וחכמיה", כלומר – הבו לנו תקציבים לעולם התורה. אם נותר בהם הכוח הפוליטי, הם מנסים גם לשמר את הסטטוס קוו ולהילחם על צביונה היהודי של מדינת היהודים.

אי ההתערבות בסוגיות מדיניות נועד גם להשאיר מרחב פרגמטיות לתמרון בין ממשלות – ימין או שמאל, על פי הצורך. אלא שבמקביל לשלטון הימין המתמשך שכרך אותם בברית "הבלוק הלאומי", בציבור אין ואקום – והוא הולך ונע ימינה.

בנקודה הזאת נפרדות דרכיהן של שתי תת-המפלגות המרכיבות את יהדות התורה: אגודת ישראל ודגל התורה.

באגודת ישראל החסידית הלכו והעמיקו למחוזות הימין, בעיקר בהשפעת ח"כ מאיר פרוש, ידיד ההתנחלויות ולמעשה הח"כ היחיד שם שניתן לכנותו "ימין אידיאולוגי". הוא אמון על הבאת קולות חסידי חב"ד, אשר עבורם ארץ ישראל השלמה היא חלק בלתי נפרד ממורשת רבם מלובביץ'.

ימין אידיאולוגי. ח"כ מאיר פורוש מגיע למו"מ קואליציוני בין הליכוד ליהדות התורה, ב-20 במאי 2019 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

פרוש היה חתום על הסכם שיתוף הפעולה עם אלי ישי (בסבב א' של הבחירות), והוא זה אשר מופקד על חיבורים עם קהלים סרוגים ורבני ציונות דתית, אשר מעת לעת מאוכזבים מאי האדיקות של נציגי הסרוגים ומעניקים למפלגה החרדית את תמיכתם.

בבחירות האחרונות בלט בתמיכה זו הרב דוד חי הכהן מבת ים, שהקים מטה בחירות עבור המפלגה החרדית, וקיבל בתמורה מכתב התחייבות שלפיו המפלגה לא תוותר על אף שעל.

ממפלגה האמונה על "ועשית ככל אשר יורוך", הייתם מצפים לדומיננטיות של דעת תורה בסוגיות מדיניות, אלא שדווקא האדמו"רים הבכירים המנהיגים את אגודת ישראל לא מחווים את דעתם בסוגיות מדיניות. בולט בהם הוא האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, מנהיג החצר החסידית הגדולה והמשפיעה בישראל – המחזיקה במקום הראשון של יהדות התורה. בכתובים ובעל פה מעולם לא נמצאה התבטאות שלו בנושאים מדיניים. ימין? שמאל? אין לדעת.

גם בדעת תורה לא נותר ואקום, ובסיפור החסידי נכנסים לתמונה אדמו"רי חצרות קטנות יותר – המזוהים פוליטית עם ח"כ מאיר פרוש, תחת סיעת שלומי אמונים. שם ניתן למצוא אדמו"רים התומכים באופן מוצהר בימין, שחלקם לקחו חלק בהפגנות נגד ההתנתקות או בביקורים בשטחים. על פלג זה, ההופך לדומיננטי, ניתן למנות את האדמו"רים מקרלין, בוסטון וסאדיגורה.

חריקות בדגל התורה

מעוז השמאל החרדי האחרון הוא דגל התורה בראשות ח"כ משה גפני. למרות הטענות המוטחות נגדו בחדרים סגורים מצד חבריו כי הוא מבריח קולות, גפני עדיין מסרב למכור את נשמתו באופן טוטלי לימין, ומדי פעם "מעצבן" את השיח עם אמירות שלא ערבות לאוזני המצביעים שנמצאים עמוק בימין האידיאולוגי.

הורו לא לשתף פעולה עם התקשורת. הרב חיים קנייבסקי (יושב מימין) והרב גרשון אדלשטיין (יושב במרכז) בעצרת של דגל התורה, ב-25 באוקטובר 2018 (צילום: אהרון קרוהן / פלאש90)

בזמן שחברי הכנסת של אגודת ישראל הצהירו בקלילות כי יתמכו בפסילת חברת הכנסת יזבק, הרי שבדגל התורה החלו להישמע חריקות. פרסום של עיתונאית "מקור ראשון" שירית אביטן כהן, שלפיו הם יימנעו מהשתתפות בדיון, הכניס את המפלגה לסחרחורת – כשהיא נקרעת בין הרצון הבסיסי לשמור על מסורת אי הפסילות לבין הלחץ מימין.

למרות שמדובר לכאורה בהכרעה אזוטרית, הפעם הוחלט להרכיב משלחת של ח"כים ורבני התנועה למעונם של גדולי התורה – הרב חיים קנייבסקי והרב גרשון אדלשטיין – כדי לקבל את הכרעתם בנדון.

בנוסף לדיון העקרוני, עבור דגל התורה יש שיקול מעשי כבד משקל, לאור השותפות הפוליטית ההדוקה של ח"כ גפני בתפקידו כיו"ר ועדת הכספים עם נציגי הרשימה המשותפת. למעשה, במצב הפוליטי השברירי, הנציגים הערביים בוועדה אחראים לשלומו וכיסאו של גפני. על פי חלק מהפרסומים הועבר אולטימטום לגפני, שלפיו תמיכה בהדחת יזבק שווה הדחה מוועדת הכספים. פרסומים אחרים הכחישו את ההתניה.

כך או אחרת, גם לאחר טקס העלייה לקבלת הכרעתם של גדולי התורה, לא פורסמה עדיין הכרעה. חברי הכנסת של דגל התורה מילאו את פיהם מים, וההוראה, כאמור, היתה לא לשתף פעולה עם התקשורת.

פעם אחת בודדה בהיסטוריה הפוליטית תמכו המפלגות החרדיות כולן בפסילת חברת כנסת. ל"כבוד" הזה זכתה חברת הכנסת חנין זועבי. מנהיג דגל התורה דאז, הרב אהרן לייב שטיינמן, פסק כי מכיוון שהיא "מדברת נגד עם ישראל בעולם" יש לתמוך בפסילתה.

הסוגיה תעבור לפתחו של בג"ץ. חברת הכנסת היבא יזבק בכנסת, ב-13 במאי 2019 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

השבוע יעמדו חברי ועדת הבחירות בפני הצבעה על גורלה של היבא יזבק. למען האמת, גורלה שלה כבר נחרץ – רוב מוחלט בוועדה תומך בבקשה, והסוגיה תעבור לפתחו של בג"ץ. אך גורלן התדמיתי של המפלגות החרדיות יעמוד על כף המאזניים. האם הימניות שהשתלטה על בוחריהם הכריעה אותם סופית, או שמא נותר באחרוני נציגיהם גו זקוף לעמוד על דעתם? ימים לא רבים יגידו.

ישראל פריי הוא כתב פוליטי חרדי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf