הטיפול בגיל הרך בישראל מוזנח, בחברה הערבית עוד יותר

המדענים שעוסקים בחינוך ובפסיכולוגיה מכירים בחשיבות הגיל הרך בעיצוב אישיותו של הפרט. הודות למחקרים שגילו את התועלת הרבה שהחברה ככלל יכולה להפיק מהשקעה בגיל הרך, זוכה הנושא להתעניינות רבה בארץ ובעולם, שכן השנים הראשונות לחייו של הילד הן השנים המשפיעות ביותר על המשך התפתחותו בעתיד. הוכח כי המוח, למשל, מתפתח במהירות וכי חוויות החיים בשלוש השנים הראשונות משפיעות על התפתחות המוח בגלל הגמישות של חיבורי העצבים. לכן, חשיפת הילד לסביבה תומכת ומספקת חשובה להתפתחותו הנפשית, הרגשית, הפיזית והחברתית.

טיפול בילדים בגיל הרך, בשנים הראשונות בפרט, אינו מוגבל למסגרות חינוכיות פורמליות ולא פורמליות בלבד, אלא כולל את כל התחומים המלווים על ידי רופאים, צוותי רפואה, פסיכולוגים ועוד,  שתומכים בהתפתחות הילד/ה ומשפיעים עליה, כמו הטיפול באם היולדת, מעקב אחרי התפתחות העובר, טיפול ראשוני וטיפול מונע, תרבות המיועדת לילדים (שירה, ספרות, משחקים וכו'), מדיה מכוונת לילדים, סביבה נקייה ועוד.

למרבה הצער, חלק גדול מהילדים בגילאי לידה עד שלוש בכלל, ובחברה הערבית הפלסטינית בארץ בפרט, סובלים מהזנחה ואפליה, המתבטאת בשירותים ואפשרויות מוגבלות הניתנים לילדים ולמשפחותיהם גם במעונות וגם במשפחתונים. הזנחה ואפליה עלולות להגיע לכדי התעללות כפי שנחשף לפני כשבועיים במקרה ההתעללות המחריד במשפחתון בפסוטה.

נציג כאן סוגיות הזקוקות למעקב והצעת פתרונות שיכולים להוות תוכנית פעולה עתידית לפיתוח תחום הגיל הרך; יש לציין כי המאמר מתמקד במעונות היום ולא במשפחתונים, מאחר והאתגרים בשני סוגי המסגרות שונים אלה מאלה.

כתובת אחת לחינוך לגיל הרך

כיום, מסגרות החינוך מחולקות למסגרות לטיפול וגידול ילדים מגיל לידה ועד שלוש שנים אשר באחריות משרד העבודה והרווחה, ומסגרות חינוך לילדים מגילאי שלוש עד חמש באחריותו של משרד החינוך. תפיסת הגיל הרך בארץ מבוססת על נקודת מבט התפתחותית שבאה לידי ביטוי במסגרות חינוכיות ממלכתיות. במהלך השנים לא התפתחו אסטרטגיות שהרחיבו תפיסה זו כדי שתהיה מקיפה ואינטגרטיבית, תכלול את כל תחומי התפתחותו של הילד ותשאף לאינטגרציה בין כל המרכיבים המשפיעים על מהלך ההתפתחות בגיל הרך.  התפתחות הילד בגיל הרך לא מתחילה עם הצטרפותו למסגרת רשמית. היא מתחילה עוד ברחם אמו ואף לפני כן.

בהתאם לכך, חשוב לבחון מחדש את הנושא ולאמץ גישה הוליסטית-אינטגרטיבית לטיפול בגיל הרך וטיפוחו. כיום האחריות לתחום מפוזרת בין משרדים שונים ללא תיאום ביניהם, ולטווח הארוך חשוב להקים משרד אחד שידאג לגיל הרך או לאמץ מודל אחר שמבטיח עבודה מיטיבה ומונע מתיחות בין משרדים.

באשר לפתרון לטווח הקצר, יש להעביר את האחריות על הפעוטות, על גידולם ועל התפתחותם, תחת כותרת אחת העוסקת בילדות המוקדמת באופן הוליסטי-אינטגרטיבי, מתחילת החיים ועד לשמונה שנים ומבטיחה המשכיות חינוכית מההתחלה ועד הסוף, כלומר העברת כל המסגרות החינוכיות לכל הגילאים למשרד החינוך. 

חוליי ההפרטה

קיימים מעט מאוד פעוטונים מפוקחים הפועלים בקהילה הערבית, והם משרתים רק 7.9% מהילדים בחברה הערבית. רובם נמצאים בצפון וחלקם מופעלים על ידי מוסדות ממשלתיים וגופים הקשורים לממשלה. הצצה למציאות מראה שישנן בעיות שונות בשטח, כמו: היעדר מידע ונתונים על המעונות המוכרים והלא מוכרים שנותנים שירותים לתינוקות, היעדר מבנים הולמים העומדים בסטנדרטים ברורים המבטיחים את ביטחונם ובטיחותם של ילדות וילדים ותומכים בצמיחתם והתפתחותם בכל החברה הערבית, במיוחד בנגב.

כל אלה הם תוצאה מהעובדה שהממשלה לא אימצה תכנית מקיפה לפיתוח תשתיות לטיפול וטיפוח הגיל הרך בחברה הערבית. על מנת להתמודד עם בעיית התשתית, יש לפתח תוכנית פעולה שתתמודד עם המצב. חשוב שתכנית זו תכלול את העיירות המוכרות והעיירות הלא מוכרות, ילדים במסגרות החינוך המיוחד וילדים ערבים בערים מעורבות. ראוי כי כל המשרדים המעורבים בנושא ונציגי הציבור הערבי ישתתפו בתכנון ויישום תוכנית זו. עלינו לפעול להחלת תקצוב דיפרנציאלי על פי קריטריונים ברורים ולפי אחוז הילדים ביישוב, מתוך מטרה ברורה  לגשר על הפער שהלך והעמיק במשך שנים רבות.

לשם כך נדרשת התייחסות להכשרת הצוות המקצועי והעברת האחריות של המטפלות והגננות המוסמכות למשרד החינוך, ושיפור איכות ההכשרה במכללות השונות באמצעות בחינה מדוקדקת ופיתוח אסטרטגיות מתאימות להעלאת איכות תכנית הלימודים בהן. כמו כן, חשוב לדאוג להכשרות מקצועיות והשתלמויות. ייעוץ בשטח והכשרה במהלך העבודה הם אחד האמצעים החשובים ביותר להשתלמות בתחום. לכן, חשוב לשתף פעולה עם מוסדות מקצועיים שיכולים לספק הדרכה מספקת למטפלות ולפנות את הזמן של המפקחים לצורך מעקב ופיקוח כללי.

האתגר העיקרי הוא לפתח מסלול הכשרה מקצועית ברור ומדדי איכות הממלאים תפקיד בהתפתחות המקצועית של מטפלות בתחום. יש צורך בפיתוח כוח אדם נוסף התומך במחנכת בעבודתה, כגון מדריכים חינוכיים, מדריכים לגיל הרך, פסיכולוגים ומומחים בתחומי תמיכה שונים. חשוב מאוד להמשיך ולפתח משאבי חינוך ערביים ספציפיים על סמך הידע שנצבר עד כה בתחום הגיל הרך. המטרה היא לפתח משאבים מקוריים ומדעיים הקשורים לחברה ולתרבות הפלסטינית באופן הוליסטי ואינטגרטיבי. זה מבוסס על השאיפה להעצים את זהות הילד הפלסטיני, שייכותו האנושית, כישורי החשיבה הביקורתיים שלו והבטחת זכויותיו.

אתגר נלווה לכך הוא אתגר ההפרטה, שהממשלה אימצה בשנים האחרונות, לפיו מרבית השירותים החברתיים מועברים לגורמים פרטיים. אחת הסכנות בהפרטה בחברות עניות בכלל ובחברה הפלסטינית במדינה בפרט, היא שההפרטה מחלישה את העניים, דוחקת אותם עוד יותר לשולי החברה ומחמירה את הבעיות הקיימות, כמו בתשתיות הרעועות בכפרים ובערים שלנו. ההפרטה מחמירה את התנאים הקשים במסגרות החינוך לגיל הרך ומגדילה את הפער בין הקהילה הפלסטינית בישראל לבין הקהילה היהודית. מעונות רבים שפועלים בחברה הערבית אינם עומדים בדרישות המינימום לילד במסגרות הגיל הרך, ואינם מתחשבים בזכויות המטפלות העובדות בהן. זאת מאחר וההפרטה שמה את הרווח במרכז ולא את הילדים וכך נפגעת איכות השירות הניתנת להם.

נבילה אספניולי, מנהלת מרכז "אלטפולה" בנצרת וחברת ועדת ההיגוי של הקואליציה לחינוך מלידה