החלל שייך לעשירים: תוכנית החילוץ מכדור הארץ של אילון מאסק

בתחילת אוגוסט המליארדר אילון מאסק צייץ: "כשנסיעות לחלל יהפכו נפוצות כמו טיסות, עתיד הציביליזציה יהיה מובטח." אצלי אישית, הציוץ הזה הצית מיד סערה של רגשות סותרים – הזדהות, כמיהה, אבל יותר מכל בוז וכעס.

מצד אחד, אני יכול להזדהות עם האמירה של מאסק ולהסכים איתה חלקית. אני חובב מדע בדיוני מאז ילדותי ולא יכול שלא להתלהב מהרעיון של התיישבות אנושית בחלל. סדרות וספרים על עתיד מדומיין שכזה הם חלק משמעותי מהאסקפיזם שלי.

ברמת העקרון, בראיית-על ובטווח הארוך מאוד, אני יכול גם להסכים שרק התרחבות אנושית אל החלל יכולה להבטיח לאנושות המשך אל תוך העתיד הרחוק, בוודאי לנוכח מצבו המדרדר והולך של כדור הארץ.

אבל דווקא ההשוואה לטיסות מראה מיד מה הבעיה: גם כיום, עד כמה שטיסות הן דבר שגרתי, מעטים תושבי כדור הארץ שטסים לעתים קרובות. בתור התחלה, טיסות פשוט יקרות מדי עבור חלק ענקי מהאנושות. ומי שמגיע מהדרום הגלובלי, גם אם ידו משגת, לא מחזיק בדרכון יוקרתי שמאפשר חופש תנועה גדול במיוחד בלי הליכי ויזה ארוכים, מורכבים, ולעתים יקרים בעצמם.

הפערים בעולם הטיס התחדדו עוד יותר עם פרוץ מגיפת הקורונה: טיסות מסחריות למעמד הבינוני, הושבתו או צומצמו; המגה-עשירים, כמו מאסק, יכלו להמשיך לטוס במטוסים פרטיים או בטיסות יוקרה מטרמינלים פרטיים. את חופש התנועה הזה הם ניצלו מיד על מנת לתפוס מחסה באיים פרטיים, בונקרים מפנקים, ומלונות יוקרה ולהתחמק מהמגיפה ומההמון שעלול לשאת אותה.

אם עתיד הציביליזציה תלוי בטיסות חלל שהגישה אליהן מחולקת באופן דומה, מדובר בעתיד, או בציביליזציה, שמיליארדי בני אדם פשוט אינם מוזמנים אליה.

פוטוריזם מזויף

הבעיה הזו למעשה אינה יחודית לחזון טיסות החלל של מאסק, אלא משותפת להרבה מהיוזמות והחזונות שהוא מקדם. טום ניקולאס, מחנך יוטיוב, מתעמק בתופעה ובקשר שלה לפוטוריזם. כפי שהוא מסביר, הפוטוריזם היתה תנועה אמנותית, שנולדה בתחילת המאה העשרים והפנתה מבט אופטימי ומתלהב אל עבר העתיד. הפוטוריזם ראה בהתקדמות המהירה של הטכנולוגיה פתח לעולם שונה מאוד, עולם מלהיב עם פוטנציאל עצום לאנושות.

בעשורים האחרונים של המאה העשרים, ההתלהבות הגורפת מהעתיד החלה לדעוך, והתחלפה בחרדה. לא במקרה זה התרחש בחסות עליית הניאו-ליברליזם תחת תאצ'ר ורייגן ובמקביל לתחילת המודעות הציבורית לשינוי האקלים. בתחילת המאה ה-21 רוב ההתעסקות בעתיד בתרבות הפופולרית התרכז בחזונות דיסטופיים ופוסט-אפוקליפטיים, המעוררים זעזוע ודאגה יותר מאשר התלהבות אופטימיסטית.

על רקע הפסימיזם כלפי העתיד, כוכבו העולה של מאסק בתור דמות ציבורית מתבלט במיוחד כיוון שנראה שהוא מחיה את הפוטוריזם האופטימי של פעם. עם כל הביקורת המוצדקת על מיזמיו השונים, אי אפשר להכחיש שהוא מציע חזונות שאפתניים, נועזים ומלהיבים.

ברוב המקרים, מיזמיו וחזונותיו של מאסק הותירו עד כה חותם בעיקר בתרבות הפופולרית ולא מעבר, מלבד בתחום אחד, הרכב החשמלי. חברת טסלה, שמאסק הצטרף אליה בתור משקיע ואז השתלט עליה והחל להציג את עצמו בתור מייסדה, שינתה את התדמית של רכבים חשמליים ושכנעה את העולם שהם יכולים להיות מהירים וסקסיים לא פחות מרכבים עם מנועי בערה פנימית.

לאור ההישג בתחום הרכב החשמלי, מאסק ואוהדיו אוהבים אפוא להציג אותו בתור אביר האקלים ואת מיזמיו בתור חוד החנית הטכנולוגי של עתיד ירוק ויפה יותר. אבל האמת היא שאין למאסק ועסקיו כל בשורה מבחינת משבר האקלים.

אמנם יש אכן צורך להחליף בהדרגה כלי הרכב בעלי מנועי בערה פנימית בכלי רכב חשמליים, אבל החלפת כלי הרכב הפרטיים לבדה אינה פתרון לנזקי האקלים של התחבורה, גם אם נתעלם מחומרי הגלם הנדירים שנדרשים בשביל כל רכב חשמלי.

האמת היא פשוטה, וקצת פחות מלהיבה מההדמיות של מאסק: בשביל תחבורה בת קיימא נדרשת תחבורה ציבורית בהיקף רחב יותר מזה שקיים היום, לצד צמצום גדול בשימוש ברכב פרטי.

אם משבר האקלים עומד בראש מעייניו של מאסק, ולנוכח עיסוקו הרב בתחום התחבורה, הוא נמצא בעמדה לקדם את המרכיב החיוני הזה בשינוי התשתיתי שנדרש כעת. אולי מהנדסיו יוכלו לשפר את הרכבות והאוטובוסים החשמליים ואנשי השיווק שלו יוכלו לגייס תמיכה ליצירת רשת תחבורה ציבורית מהירה וחדשנית.

אך במקום לדחוף לחיזוק התחבורה הציבורית הקלאסית והיעילה, הוא מזלזל בה ומציע פתרון חדשני, פרטי ומלהיב יותר – מנהרות תחבורה מהירה לרכבים פרטיים. (עד לא מזמן המנהרות היו אמורות להכיל רכבים קבוצתיים דמויי-מיניבוס, אבל לאחרונה אפילו אלו התבטלו.)

מומחים מדגישים שאין שום היתכנות הנדסית למערכת המנהרות של מאסק כתחליף לתחבורה ציבורית כפי שאנחנו מכירים אותה, אבל הוא מגיב בזלזול המתנשא האופייני לו. לא קשה לנחש למה: בניגוד לשיווק הפוטוריסטי שמכוון להמונים וגורף התלהבות של אנשים פשוטים, המיזם לא באמת נועד לשנע את ההמונים, אלא רק את המיעוט עתיר-המשאבים שמאסק משתייך אליו. לא משנה שאין מקום מתחת לערים עבור רשת ענפה של מנהרות. מה שצריך הן רק מנהרות ספורות בשביל נוסעי ה-VIP.

אפילו אם כל מיזמיו של מאסק יהיו בסופו של דבר נייטרליים מבחינה סביבתית, הם לא יפתרו את נזקי מערכת התחבורה המבוססת על מנועי בערה ורכבים פרטיים. אך את הבמה שלו ואת המשאבים הרבים העומדים לרשותו הוא מקדיש לעידוד הזלזול בפתרונות הציבוריים המוכרים והקיימים, וטיפוח התפישה שנדרשים מיזמים פרטיים חדשניים.

הזדמנות למעטים, סכנה לרבים

נחזור לציוץ החלל. לא רק שזה לא הוגן ואליטיסטי להציע את "עתיד הציביליזציה" לבעלי האמצעים בלבד, אלא שהחזון הזה מסוכן ממש, ויפגע באנשים רבים.

אי-השיוויון העצום בעולמנו הוא חלק מהותי מהמבנה המאפשר לאנשים לקבל את ההחלטות שגורמות להרס האקלים. האחוזונים העשירים ביותר באוכלוסיית העולם צורכים הרבה יותר משאבים מכל יתר האנושות, וטביעת הרגל שלהם גדולה מעבר לכל פרופורציה.

ככלל, האנשים העשירים ביותר בעולם נושאים במרבית האחריות להחלטות הגדולות המשנות את אקלים העולם – בין אם באמצעות כוחם כצרכני-על וצרכני יוקרה, או דרך ההשפעה שיש לרבים מהם בתור בעלי מניות ומנהלים בחברות הגדולות בעולם, או בזכות קשרי הון-שלטון המקנים להם השפעה גדולה גם ברמת המדינות.

למרות שהם יודעים מזמן מה הם מעוללים לעולם – בפרט בצמרת תעשיית האנרגיה האחראית לנתח הארי בשינוי האקלים – הם יכולים להרשות לעצמם להרוס את הפלנטה; הררי פריבילגיה, ובמיוחד כוחו של הכסף, מגינים עליהם מן ההשלכות.

כפי שעשירים העולם התחפפו לאיים פרטיים ובונקרים יוקרתיים כשפרצה הקורונה, הם סמוכים ובטוחים שהם יוכלו לדאוג לעצמם כך או אחרת כאשר הטמפרטורות עולות, מפלס הים גואה, השטחים הראויים למחיה מצטמצמים, מחסור במים ובמזון מכה בהמונים, והיציבות הפוליטית מתערערת.

אך לפחות עכשיו הם יודעים שאי אפשר להתעלם לחלוטין מהבעיה, כי הם תקועים איתנו על כדור הארץ ונאלצים בלית ברירה לחלוק איתנו את אותו האוויר. אם מאסק ודומיו יציעו פתח מילוט אל המאדים, הירח, או תחנת חלל דה-לוקס עבור המעטים שיכולים לשלם עבורם – השמיים כבר לא יהיו הגבול.

זהו למעשה "עתיד הציביליזציה" לפי חזונו של מאסק: האלפיון ייסוג אל מעבר לאטמוספירה ויותיר את יתר האנושות להיצלות ולהיחנק בתוכה. לנו נותר רק לקוות שרובוטים לא יספיקו לקחת את כל מקומות העבודה, והמיליארדרים ייאלצו לחלץ כמה מאיתנו בשביל לנקות ולתחזק את מושבות החלל שלהם.