newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקמפיין המטריד של חדשות ערוץ 2 נגד חופשות התלמידים

תחת הכותרת "מקצרים את החופש" יצאו השבוע חדשות 2 בקמפיין לביטול 13 ימי חופש לתלמידים, אלא שכבר כיום הילדים בישראל לומדים יותר מדי. הבעיה איננה במספר ימי החופשה של התלמידים, אלא בנטל ימי העבודה של ההורים

מאת:

השבוע שידרה חברת החדשות הישראלית בע"מ ("חדשות 2") פרויקט מיוחד תחת הכותרת "מקצרים את החופש", בהובלת כתבת החינוך יעל אודם והעורך אור גלזר. יום החופש המוזר (והמוזז) של ל"ד בעומר, היה בהחלט מועד נוח להתחבר אל רגשות התסכול של הורים רבים בישראל: מה עושים כשהילדים בבית?

מתווה חדשות 2 לביטול חופשות לתלמידים

בכתבה הראשונה הוצגה הבעיה: להורים יש 12 ימי חופש בשנה, ואילו לילדים 80 ימי חופש. הכוונה לימים שמחוץ לשבתות ולחגים, ימים כגון אסרו חג, חול המועד והחופש הגדול. "למה צריך חופש מבית הספר כדי להדליק נר בערב?" שאלה יעל הכתבת בטון סגי-נהור, בהתייחסות לחופשת חנוכה. "והפרדוקס הכי גדול?", שכאן בארץ מצאה יעל "אוכלוסייה שלמה שנהנית מלוח חופשות הרבה יותר הגיוני". מי הם? התלמידים במגזר החרדי, שלהם 53 ימי חופש בשנה. "באסרו חג מותר ללמוד?" שאלה יעל, ויהודה יצחקי מאלעד השיב: "כן. רצוי אפילו ללמוד". בל"ג בעומר? בהחלט! בחנוכה? אין שום בעיה! ואת השיחה הזאת סיכמה יעל בתובנה: "הדשא של השכן ללא ספק ירוק יותר". באמת היית שולחת את הילדים שלך להתחנך בדשא הירוק באלעד? למה חופש – לעומק משמעותו – אינו ערך בעינייך?

המסר מבין השורות ברור: הילדים שלנו זוכים ליותר מדי חופש, ואם יש פער בין ימי החופש של הילדים וההורים, הרי ברור שצריך לקטין את אלה של הילדים. המסקנה הזאת הוצגה כמובן מאליו, והאתגר שאיתו התמודדה הכתבה היה כיצד לממש זאת. התשובה ניתנה בכתבה השניה, תחת הכותרת הבומבסטית: "מתווה חדשות 2". כך, חברה עסקית פרטית הנשענת על כוחה התקשורתי, שולחת את אנשיה לפגישה עם מנכ"לית משרד החינוך ומציעה לה את הפתרון הראוי על דעתה: ביטול 5 ימי חופש לילדים בחנוכה, ביטול 5 ימי חופש נוספים בפסח וביטול 3 ימי איסרו חג, כל זה בעלות 580 מיליון שקלים בשנה "כדי לפתור להורים את הבעיה". מיכל כהן, המנכ"לית לשעבר, במקום להסביר לכתבת שילדים זה לא "בעיה", התמוגגה מנחת ותמכה במתווה.

> המחיר הכלכלי הבלתי אפשרי שגובה מאיתנו הכיבוש

למה חופש מפחיד כל כך את ערוץ 2? ומדוע הוא רוצה להרחיק את הילדים עוד מהוריהם? ילדים ביום הראשון לחופשת הקיץ (אדי ישראל/פלאש90)

למה חופש מפחיד כל כך את ערוץ 2? ומדוע הוא רוצה להרחיק את הילדים עוד מהוריהם? ילדים ביום הראשון לחופשת הקיץ (אדי ישראל/פלאש90)

הבעיה היא דווקא במיעוט ימי חופשה לעובדים

כדי לחזק את הטיעון שהבעיה היא במספר ימי החופש של תלמידים, הובאה בכתבה השוואה בין לאומית, המוכיחה כי פער ימי החופש בין הורים לילדים בכל העולם הוא קטן הרבה יותר. אבל – גם אם בישראל הפער גדול מדי, זה לא בהכרח בגלל מספר ימי החופש של התלמידים. את זה נכשלו לגלות בחדשות 2.

הנה ההשוואה הרלוונטית (כאן, עמוד 389): בבית הספר היסודי בישראל לומדים ילדינו 961 שעות מדי שנה (ראו בגרף), בעוד שבממוצע מדינות OECD הם לומדים 799 שעות בשנה, ובממוצע מדינות אירופה לומדים 775 שעות בשנה בלבד. כלומר, מדי שנה ילדינו הקטנים לומדים 162 עד 186 שעות יותר מחבריהם בחו"ל. במהלך שש שנות הלימודים ביסודי, צוברים ילדי ישראל כאלף שעות לימודים יותר מממוצע חבריהם בעולם. כלומר הם לומדים מעל שנה שלמה נוספת!

הילדים בישראל לומדים הרבה יותר (מקור oecd הפניה בטקסט)

הילדים בישראל לומדים הרבה יותר (מקור oecd הפניה בטקסט)

הנתונים האלה, שלא הוצגו בכתבה, מוכיחים שפער ימי החופשה בין הורים לילדים אינו נובע מהצד של התלמידים. אם כך ברור שהוא חייב לנבוע מהצד של ההורים. ואכן, ראו כאן נתוני 2015: בישראל אנחנו עובדים בממוצע 1,858 שעות בשנה, בעוד שבממוצע מדינות OECD עובדים 1,766 שעות, ובממוצע מדינות G7 עובדים 1,638 שעות בשנה. בישראל אנחנו עובדים 92 עד 220 שעות יותר, שהם 11 עד 27 ימי עבודה יותר מעמיתנו בעולם. נו, זה ודאי מכסה את 13 ימי החופש שחדשות 2 שואפים לגזול מהילדים שלנו.

העובדים בישראל עובדים הרבה יותר (מקור oecd הפניה בטקסט)

העובדים בישראל עובדים הרבה יותר (מקור oecd הפניה בטקסט)

ויש עוד כיוון שאפשר לחשוב עליו, מלבד שעות הלימודים ושעות העבודה. אפשר לעזור לאוכלוסיית ההורים באמצעות חקיקה סוציאלית, אשר תומכת רק בהם מבלי לשנות סדרי עולם של כלל המשק. הורים עובדים בישראל זכאים לזכויות שונות, אשר לפי חישובי ה OECD מצטברים ל-11 ימי חופשה בשנה. בהשוואה בין לאומית מתברר כי ברוב רובן של המדינות נקבע מינימום של 20 עד 25 ימי חופש להורים עובדים, מעבר לשאר העובדים במשק. רק בארה"ב אין מינימום קבוע בחוק, ובשש מדינות נוספות המינימום הוא פחות מ-20 ימים. הממוצע הוא 20, כלומר 9 ימים יותר מאשר בישראל, וגם מהם התעלמו במתווה חדשות 2. אז אולי כאן, כלומר במדיניות הרווחה של מדינת ישראל, נעוץ הפתרון לפער בין ימי החופש של הורים וילדים?

להורים עובדים בישראל פחות תמיכה (מקור oecd הפניה בטקסט)

להורים עובדים בישראל פחות תמיכה (מקור oecd הפניה בטקסט)

מי מפחד מהחופש?

בחדשות 2 לא רוצים להתעסק עם חוקי העבודה ולא עם חוקי הרווחה. האג'נדה הברורה היא שאם ההורים כבר עבדים, אז למה לא לשעבד גם את ילדיהם. להשליך אותם לידי מערכת החינוך עוד ועוד, כך שלא יפריעו להורים להתפרנס ולמשק להתפתח. בסוף הכתבה הכריזה יעל אודם שהמתווה הועבר לידי שרי האוצר והחינוך. יונית לוי, מגישת החדשות, פנתה בדבריה לכחלון ולבנט, ואמרה: "הכדור עכשיו אצלכם". מי מינה את חדשות 2 להעביר את "כדור" חיי המשפחות שלנו לידי שרי הממשלה? לא אני.

בעמוד הפיסבוק של חדשות 2 הגדילו לעשות. במסגרת קידום "המתווה" להזנחת הילדים לטובת המשק, הם פרסמו תמונה של ילדה קטנה ונבוכה, מחזיקה דף נייר עליו כתוב: "#מקצרים את החופש". זהו ניצול ציני ועלוב של הילדה, משום שאני לא מאמין שיש ילד אחד בישראל שנכון בהסכמה ובהבנה להוביל קמפיין לביטול 13 ימי חופש. אוי גם להורים של הילדה הזאת. לצד התמונה קראו העורכים לכלל ההורים לצלם את הילדים שלהם עם שלט דומה. כמה נמוך. ככל שבדקתי, איש לא נענה לקריאה העלובה הזאת, שראוי להעביר אותה לטיפול המועצה לשלום הילד. באחת התגובות פרסמה גולשת תמונה של הבת שלה נהנית משוקו של בוקר בחופש ל"ד בעומר, וכתבה להורים: "תיהנו מהילדים שלכם!". את התמונה הזאת אהבו יותר גולשים מאשר את התמונה של חדשות 2.

ובסיום, נותרתי רק עם שאלות. בסיפור הנפלא צ'יטי צ'יטי בנג בנג, מקנא מלך וולגריה בילדים שבממלכתו. הם צעירים, שמחים ומלאי חיים, והוא לא יכול לסבול את זה. על כן, הם נחטפים מבתי הוריהם, ונכלאים בצינוקים האפלים שמתחת הארמון. אז מי עומד מאחורי קמפיין "וולגריה" של חדשות 2? מדוע הוא רוצה להרחיק את הילדים עוד מהוריהם? מדוע המשפחה כל כך מפחידה? ומדוע החופש כל כך מפחיד?

* בתודה ליעל מרום על ההפניה לנושא החשוב

> הכירו: תכנית ההכנעה של הבית היהודי למרחב נטול פלסטינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf