newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הוא מרביץ לך? לא נורא. תחזרי כשינסה לרצוח אותך

נשים חסרות מעמד אינן זכאיות לסיוע ממשרד הרווחה במקרה של אלימות במשפחה, אלא אם המצב מידרדר עד כדי כך שחייהן נמצאים בסכנה. לא ברור מדוע המשרד מתעקש למנוע מהן גישה לשירותים בקהילה, כששירותי החירום שהן כן מקבלות עולים בערך פי 10

מאת:

בתקופה של מגיפה עולמית משתוללת, כשהכלכלה קורסת ואנשים מאבדים את פרנסתם ונותרים ללא אופק, הלחצים מחלחלים לתוך הבית ולתוך התא המשפחתי. לחצים אלה מובילים לעלייה משמעותית במקרי האלימות כלפי נשים.

הרווחה מפעילה שירותים שונים לטיפול בנושא האלימות, כולל מרכזים ייחודים עם התמחות במניעה וטיפול במקרי אלימות במשפחה. לצערי, לא כל מי שזקוקה לעזרתם יכולה לקבל אותה. המדיניות של משרד הרווחה קובעת כי יש נשים שאינן זכאיות לסיוע למניעת אלימות כלפיהן, אלא רק במקרים של שנייה לפני הרצח.

מהגרת מהאפריקה בדירה בירושלים. למצולמת אין קשר לכתבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מהגרת מהאפריקה בדירה בירושלים. למצולמת אין קשר לכתבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הנשים האלה הן נשים ללא מעמד אזרחי. קבוצה זו, המונה עשרות אלפי נשים ממגוון אוכלוסיות ומדינות מוצא, ובהן נשים מזרח-אירופאיות שנסחרו לישראל – מבקשות מקלט אפריקאיות, מהגרות עבודה אסייתיות, או פלסטיניות שהעתיקו את חייהן לישראל בעקבות בני זוגן – חיות בישראל, אך אינן מחזיקות במעמד המזכה אותן בזכויות סוציאליות.

המרכזים למניעת אלימות במשפחה "פועלים החל מסיוע בשעת חירום ועד לליווי המשפחה במטרה לעצור את ההתנהלות האלימה במשפחה". הרווחה נותנת סיוע מגוון לנשים נפגעות אלימות הכולל בין היתר, טיפול פרטני לנפגעות "אשר שם דגש על הגנה, סיוע במיצוי זכויות ויציאה ממעגל האלימות. במסגרת הטיפול ניתנת תמיכה רגשית ומתבצע תהליך העצמה המאפשר לנפגעות ולנפגעים לבחור כיצד להמשיך".

אך הנשים חסרות המעמד אינן זכאיות לכלל השירותים האלה, ולכן נאלצות להמתין עד שמצבן יתדרדר והאיום עליהן יהיה משמעותי מספיק כדי שיזכו להכרה מהרווחה.

אלימות כלפי נשים היא תופעה נפוצה גלובלית, אך חייבים להבין שנשים ללא מעמד נמצאות בצומת מסוכנת לניצול ופגיעה שהיא כפולה ומכופלת. תופעה נפוצה במערכות יחסים אלימות הוא בידוד שנכפה על האישה על ידי הגבר האלים, כדי למסד את השליטה שלו בה.

נשים חסרות מעמד הן חסרות מערכות תמיכה משפחתיות וחברתיות בישראל, ולא מכירות את החוק המקומי. לרובן יש מחסומי שפה שמקשים עליהן לפנות לעזרה, ורוב מוסדות המדינה לא מונגשים באופן שמאפשר למי שאינה דוברת עברית למצות את זכויותיה.

מחסום נוסף ליציאה ממעגל האלימות הוא פרנסה, או יותר נכון – היעדר פרנסה. מתחילת משבר הקורונה, שיעור גבוה של אנשים מתקשים למצוא עבודה. לישראלים שבהם יש את האופציה לקבל דמי אבטלה. חסרות מעמד לא זכאיות לקצבאות ביטוח לאומי.

אלה מביניהן עם היתר עבודה מתקשות למצוא עבודה, כי מעסיקים לא רוצים להתעסק עם הבירוקרטיה או לשלם מס על העסקתן. לחלקן אין היתר עבודה כלל. אבל יש להן תשלומי שכירות, תשלומי חשבונות ותשלומי ביטוח רפואי, עבורן ועבור ילדיהן, אז הן נאלצות איכשהו להתפרנס בדוחק מעבודות ניקיון חסרות יציבות תעסוקתית שניתן לבטל מהיום למחר.

כיצד אפשר לצאת ממעגל האלימות או לנסות להשתקם תוך כדי פחד קיומי שלא יהיה לך ולילדייך מה לאכול? נשים אלה רק שוקעות עמוק ועמוק יותר בגלל שאין להן יכולת להשיג סיוע ממשרד הרווחה.

ומה לגבי נשים שברחו מהאיום, אבל חוות את הטראומה מחדש בכל יום בסיוטים, במחשבות, בכאב בלתי פוסק, פיזי ונפשי, שמקשה עליהן לתפקד?הרי טראומת האלימות לא נעלמת ברגע שאישה יוצאת מהמצב שסיכן את חייה. ומה עם ילדיהן, שחוו את אותה אלימות קשה וכל רצונם הוא להעלים את הכאב ולקיים חיים נורמטיביים?

הרווחה יכולה להקל עליהן על ידי תמיכה רגשית וכלכלית, שעשויה להיות הבדל של עולם ומלואו עבורן. עצם קיומה של מערכת תמיכה תהיה צעד ראשון בדרך לשיקום. למה לא מגיע להם?

חשוב לציין שהרווחה אכן מסייעת לנשים במצבים מסכני חיים, לדוגמה באמצעות הגשת צווי הגנה וצווי הרחקה ובמידת הצורך בכניסה למקלט. אבל מה קורה כאשר יש אלימות בבית שהיא רגשית, כלכלית, או פיזית, אך עדיין לא הבשילה לכדי סיכון חיים?

באופן פרדוקסלי ומזעזע, מכיוון שכמעט בלתי אפשרי עבורן לצאת ממעגל האלימות באופן עצמאי, הן נאלצות לחכות שהמצב יתדרדר ויהיה מספיק גרוע כדי שמשרד הרווחה יחשוב שזה מצדיק את התערבותו. מצב קטסטרופלי מועד לטרגדיות זה יוצר קושי נוסף, של חוסר אמון בין הנשים למערכת. הן לא מבינות מדוע כאשר מבקשות עזרה לא נותנים להן, ולאחר מכן מתערבים בצעדים דרסטיים כמו הוצאת ילדים מהבית.

ומה קורה ביום שאחרי, כשהאישה יוצאת מהמקלט? היא חוזרת למצב שבו היא עדיין נעדרת זכויות. זה אומר שעדיין היא כמעט לא יכולה למצוא עבודה שתפרנס אותה, עדיין אין לה ביטוח רפואי, והיא עדיין מתקשה למצות את הזכויות שלה כי היא לא יודעת עברית.

נשים אזרחיות רבות שיוצאות מקלט נתמכות בשלל תוכניות שמסייעות להן להיטמע חזרה בקהילה, למצוא תעסוקה מתאימה ולפתח תוכנית לבניית עתיד. תוכניות אלה קיימות בגלל הקונצנזוס שבלי סיוע מסוג זה קשה מאוד להשתקם. אך אישה חסרת מעמד חוזרת לאותה עמדה של פגיעות ביציאתה מהמקלט.

חלק מעובדות הרווחה אמרו לי שהבעיה היא תקציבית, ולשכות הרווחה לא מקבלות תקציב לתת לנשים אלה סיוע בקהילה. בואו נבחן את הנתונים. במסמך מ-2017 שהוכן על ידי צוות עבודה בנושא הצעת מדיניות משרד הרווחה בטיפול בזרים בגירים שאינם בני הרחקה, צויין באופן מפורש כי "הידע הקיים בשדה המקצועי בתחום זה, כיום, מוכיח כי מתן שירותים, של תמיכה וליווי בקהילה, עשוי לחסוך את הצורך בנקיטת צעדים דרסטיים כגון הוצאת האישה הנפגעת למקלט על כל המשתמע מכך."

עוד צויין כי העלות של שירותים בקהילה היא פחותה משמעותית אל מול העלות של הקצאת מקום לאישה ומשפחתה במקלט. עלות המענה ל-20 נשים שישתלבו במקלטים הקיימים היא 3.4 מיליון שקל לשנה, ואילו עלות של שירותים בקהילה בארבעה יישובים שנותנים מענה ל-100-120 נשים (כולל גישור שפתי) עולה 720 אלף שקל. בנוסף, עלות חודשית לאדם במקלט היא 14 אלף שקל, ואילו עלות טיפול למשפחה במרכזי אלמ"ב בקהילה לחודש היא 1,400 שקל.

כיצד משרד הרווחה מסביר את הפערים האלה? מדוע לא ניתנים שירותים בקהילה למרות ההבנה שהם עשויים למנוע את הצורך במקלט, והעלות של מקלט היא פי 10 מעלותם של שירותים בקהילה?

כל אדם עם שכל ישר יתקשה להבין את ההתעקשות למנוע את מתן השירותים בקהילה, כשהם יכולים לחסוך פגיעה מנשים וגם לחסוך כסף. מדוע להמשיך לשלול שירותים מאוכלוסייה בסיכון, כשהפגיעה היא על חשבון הנשים וילדיהן כמו גם על חשבון תקציב המדינה?

יש שיגידו שיש פה המשך ישיר של מדיניות התשה מכוונת של חסרות המעמד – לא לספק להן שירותים שיקלו עליהן ולו במעט, כדי שיעזבו כמה שיותר מהר, וכי המדיניות היא עצם השלילה, לא משנה כמה זה עולה להן או לנו.

איילה אוליר היא רכזת פרויקט נשים ללא מעמד אזרחי בישראל, עמותת אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf