ההוגה האנרכיסט שלחם לשינוי הסדר הקיים: הספד לדיוויד גרייבר

"אני אנתרופולוג. לפעמים אני 'כובש' דברים. אני רואה באנרכיזם, דרך פעולה ולא זהות, אז אל תכנו אותי 'האנתרופולוג האנרכיסט'" – כך תיאר את עצמו בטוויטר פרופסור דייויד גרייבר, שהיה בין המובילים בשטח ובתיאוריה של מחאת לכבוש את וול סטריט ומי שטבע את הסיסמא "אנחנו ה-99%". גרייבר הלך לעולמו באופן פתאומי בסוף השבוע, במהלך טיול בוונציה.

בחודשים האחרונים נשמע שוב ושוב המושג "אנרכיסטים", כביטוי גנאי כלפי המוחים בבלפור, אך קיים פער עצום בין המשמעות הפופולרית של המונח לבין משמעותו האמיתית. במאמרו "האם אתה אנרכיסט? התשובה עשויה להפתיע אותך" כותב גרייבר: "בבסיס האנרכיזם עומדות שתי הנחות: שבני אדם, בתנאים רגילים, מתפקדים באופן ההגיוני והמוסרי ביותר האפשרי ומארגנים את עצמם בקהילותיהם מבלי שיצטרכו שיאמרו להם איך לעשות זאת; ושכוח משחית. אנרכיזם בעיקרו הוא האומץ לקחת עקרונות פשוטים של הגינות, שכולנו חיים לפיהם ולפעול בהתאם למסקנות אליהן הם מובילים".

כאחד ממובילי לכבוש את וול סטריט קרא גרייבר ב-2011 לצאת למרחב הציבורי, ולנהל עם כמה שיותר אנשים דיון על הדרכים לתיקון השיטה, בדרך של דמוקרטיה ישירה: "השיטה לא תציל אותנו, אנחנו צריכים לבנות מחדש את החברה שלנו", כתב.

גרייבר הזכיר פעמים רבות שהחוקה האמריקאית כלל אינה מתיחסת למונח "דמוקרטיה". "למעשה", אמר, "האבות המייסדים שנאו דמוקרטיה ופחדו ממנה. מתוך 10 מיליון אנשים היו פחות מ-2 מיליון בעלי רכוש. הם חששו שאם תהיה דמוקרטיה, ההחלטה הראשונה שתתקבל תהיה חלוקה מחדש של הרכוש".

הספר שזיכה את גרייבר בהכרה והשפעה היה "חוב: 5,000 השנים הראשונות", שיצא ב-2011. הוא סיפר כי את הרעיון לכתיבתו הוא קיבל משיחה אקראית עם פעילה חברתית, שלה סיפר על עבודתו במדגסקר במסגרת פרויקט הצדק הגלובלי, שבו היה פעיל שנים רבות.

זמן לא רב לפני שהגיע גרייבר למדינה, נדרשה מדגסקר להשיג חוב בגין הלוואה שקיבלה מגופים בינלאומיים כדי לחסן את אוכלוסייתה, ונאלצה בשל כך להפסיק את מתן החיסונים. הפסקת החיסונים הביאה למותם של 15 אלף איש, מהם כ-5,000 ילדים. בתגובה לסיפור אמרה לו הפעילה כי חובות צריך לשלם, וזה לא מוסרי לא להחזיר חוב.

בספרו, כופר גרייבר בתפיסה שהשבת חובות היא עניין מוסרי. הוא מצביע על כך שההיסטוריה הכלכלית כולה בנויה על יצירת אשראי וחובות בין בני אדם. למעשה, המצב הרגיל בין בני אדם שיש קשר ביניהם ובתוך קהילות הוא של חובות הדדיים.

כמו כן, בכל הדתות הגדולות קיימת התייחסות מוסרית לסוגיית החוב, אך היא אינה נוגעת להשבת חובות, אלא למגבלות על יצירתם או על שחרור מהם. כך למשל ביהדות, כמו בדתות אחרות, אסור לגבות ריבית על הלוואות, וכך נדרשת מחיקת חובות מדי פרק זמן מסוים (שמיטה) או בדרך אחרת.

לדידו של גרייבר, הצבת השבת החובות כסוגייה מוסרית היא פסולה מן היסוד, ודאי כאשר עסקינן בחובות שמקורם במודלים בלתי שוויוניים ושאינם צודקים, כמו הלוואות למדינות העולם השלישי או חובות של אוכלוסיות מוחלשות.

המאבק בקפיטליזם, לשיטתו של גרייבר, הוא מאבק דמוקרטי בדיוק כפי שהוא מאבק מוסרי ומאבק על חלוקה צודקת. בספרו "האוטופיה של החוקים" מ-2015, העוסק בביורוקרטיה, הוא כותב: "כשמישהו מתחיל לדבר על 'השוק החופשי', כדאי לחפש את האיש עם הנשק, שתמיד יהיה לא רחוק מאחוריו".

לטענתו, במדינות המכונות דמוקרטיות, השימוש בנשק כדי להגן על האינטרסים של בעלי ההון מוחלף במקרים רבים במערכת חוקים שמבטיחה את ההגנה על זכויות היתר.

תפקידים של שמירה ופיקוח כחלק מרכזי מעולם העבודה הם חלק מ"עבודות הבולשיט", שמו של ספרו האחרון של גרייבר מ-2018, ורעיון שהתחיל לפתח כמה שנים קודם לכן. גרייבר טען כי בניגוד מוחלט להגיון הקפיטליסטי, שלכאורה אמור למנוע תשלום לבעלי תפקידים מיותרים, העשורים האחרונים הביאו ליצירת סוגים של בעלי תפקידים שאין בהם כל צורך.

בתפקידים אלה הוא מונה, למשל, פיקוח על אנשים שאין צורך לפקח עליהם; תפקידים אדמיניסטרטיביים למיניהם; טלמרקטינג; יחסי ציבור; לוביסטים; עורכי דין של חברות וכדומה. עם זאת, לדבריו, מרגע שהתפקידים האלה קיימים, חברות מתחרות חייבות להחזיק בהם כדי להתמודד מול האחרות.

גרייבר האמין במתן הכנסה בסיסית לכל, אך הניח כי לאפשר לאנשים לקבל שכר ולעשות את מה שהם רוצים תוך שמירת זמן פנוי למחשבה הם מהדברים המאיימים ביותר על בעלי הכוח. לכן, לתפיסתו, הם אינם מאפשרים להם לקרות, ומעדיפים להעסיק אנשים עשרות שעות בשבוע בעבודות חסרות כל ערך.

מעבר ליכולת של גרייבר לחשוב ולהציג תיאוריות שמערערות על הסדר הקיים, הוא לקח חלק בפעולות וחילק את זמנו בין כתיבה למפגשים עם פעילים ועבודת שטח. לאחרונה החליט להפוך את בית ילדותו למרחב פעולה של אינטלקטואלים, אקטיביסטים ואמנים, שיוכלו להיפגש ולדמיין ולפתח יחדיו עתיד חדש.

וכפי שאמר בספרו על החוב: "ביטול חובות לא רק יקל על הסבל האנושי – הוא יזכיר לנו כי כסף אינו דבר נתון, אלא מדובר בהסדרים בין בני אדם, וכי אם יש משמעות לדמוקרטיה הרי היא האפשרות להסכים לארגן דברים באופן שונה".