הדרך לביטחון תזונתי עוברת בהלוואות בלי ריבית לחקלאים

"0% ריבית – 100% ערך", מכריז עלון ההיכרות של משקיעים באדמה – עמותה בהקמה שמבקשת לטפח חקלאות אלטרנטיבית, אקולוגית ובריאה, באמצעות הלוואות ללא ריבית לחקלאים, יצרני מזון וקומפוסט מקומיים.

העמותה פועלת לפי עקרונות תנועת Slow Money, האמריקאית ברובה. העיקרון הראשון של התנועה הוא "להחזיר את הכסף לכדור הארץ". היא פועלת כדי להפוך את המאה ה-21 ל"עידן של הון תומך חיים", באמצעות חיבור משקיעים קטנים למקומות שהם חיים בהם, ויצירת מערכות יחסים בריאות וחדשות בין הון ליצרני אוכל קטנים.

דרך הפעולה של התנועה היא עידוד פעילות של קבוצות מקומיות. לפי האתר שלה, מאז 2010 היא סייעה להעביר יותר מ-79 מיליון דולר דרך קבוצות כאלה ל-806 יוזמות מזון.

הרעיונות האלה הופכים רלוונטיים במיוחד כיום, לנוכח המלחמה באוקראינה, המאיימת לשבש את שרשרת המזון העולמית ולדרדר מיליוני אנשים בעולם לאי ביטחון תזונתי ואף לרעב.

מייסד העמותה, שי ערב לוי, הוא מהנדס סביבה, מורה ומדריך לחקלאות. הוא מספר שהמודעות שלו לנושא התעוררה כשעבד כראש תחום סביבה ברשות נחל הקישון. לדבריו, "יצא לי לשבת מסביב לשולחן בזמן דיונים על מה עושים עם שפכים של מפעלים לצד הנחל. יכולתי להגיע עם נתונים שמסבירים למה חומר מסוים רעיל לדגים או למערכת האקולוגית שבנחל, ולקבל תשובה: 'כן, אבל זה עולה הרבה כסף לא להזרים אותם לנחל'.

"הרגע הזה הסתובב איתי די הרבה. שאלתי את עצמי, מה קורה שם? האוכל שלנו מגיע מהאדמה ומהמים. הכסף הוא רק דרך לחלק את השפע שצומח מהם. איך זה הגיוני להרוס את הדבר האמיתי בשביל הדבר המדומיין? בשלב הזה התחלתי לחשוב מה הכסף שלי עושה בעולם, והבנתי שאם משקיעים רק מתוך מחשבה להגדיל את כמות הכסף, נותנים כוח לגופים שעושים את זה או על חשבון בני אדם, או על חשבון הסביבה, או גם וגם.

"בערך בזמן הזה נתקלתי בתנועת Slow Money, שנותנת הלוואות בלי ריבית ליצרני מזון קטנים. הרעיון הזה, הזרע הזה, נטמע לי בלב, בראש, בגוף, והנה, עכשיו הוא צומח".

אחת השותפות של ערב לוי להקמת העמותה היא מאיה דומן שפיטלניק, עורכת דין קהילתית, שכותבת עבודת תזה על חשיבות הביטחון התזונתי מבוסס האקולוגיה לעצמאות תזונתית במדינה. היא מספרת שהתחברה לרעיון מתוך הכתיבה שלה בנושא.

"זה בעיני הפתרון, או לפחות חלק ממנו, לכשלים שמצאתי: עידוד חקלאים מקומיים וחיזוק קהילות. זה מחזק את היכולת להנגיש מזון לאוכלוסיות מגוונות, וגם משפר את זמינותו ואת הבטיחות שלו. זה גם פתרון מקיים".

באופן פואטי משהו, השיחה עם ערב לוי ודומן שפיטלניק התנהלה בזמן ששניהם אוכלים ארוחת בוקר.

מה הפרוצדורה כאן? איך חלוקת ההלוואות אמורה לעבוד?

ערב לוי: "קרן ההלוואות של העמותה מתוכננת לפעול באמצעות מועדונים מקומיים. הראשון, שכבר נמצא בתהליכי הקמה, ממוקם בתל אביב. הכוונה היא שיגיעו למועדון יצרנים שמבקשים הלוואה, יסבירו מה הם צריכים ולמה, והמועדון יקיים הצבעה דמוקרטית ויחליט אם להלוות לאדם הזה מתוך הכספים שהחברים אוספים ביחד. יש סכום מינימום להשקעה, אבל זו הצבעה אחת לכל חבר – גם מי שנותן 50 שקל בחודש וגם מי שנותן 1,000 שקל".

למה דווקא בצורה הזאת, של הלוואות לחקלאים קטנים?

ערב לוי: "כשעבדתי במשרד החקלאות, התוודעתי לעובדה שהאדמות שלנו מידרדרות, נסחפות, בקצב מהיר פי מאה מהקצב שבו הן נוצרות, בגלל הצורה שבה אנחנו מתייחסים לאדמה שלנו היום. גיליתי גם שיש דרכים לעשות את זה אחרת, ושהן ידועות כבר שנים. יש אנשי מקצוע במשרד שיכולים לעזור בזה, ויש אפילו תמיכות כלכליות של המדינה. אבל התמיכות האלה לא מאוד מתאימות לחקלאים קטנים, ותומכות בעיקר במי שעושה את המעבר ופחות במי שכבר עשה את זה.

"למשל, כשאדם בא לעשות מטע חדש, זה זמן שקל לו יחסית לקבל תמיכות כאלה. אבל בן אדם שכבר יש לו מטע, אלא אם הוא רוצה לקנות כלי חקלאי חדש, אין לו ממש תמיכה ממשרד החקלאות. אני חושב שיש כוח מאוד גדול בלחזק את מי שכבר עושה, לא רק את מי שנכנס".

"השיטה שירשנו מהמאה הקודמת נכשלה"

אתם מציינים שההשקעה היא ללא ריבית. אמור להיות פה איזשהו רווח?

ערב לוי: "תשואה על ההשקעות האלה יכולה להיות גם מזון בריא יותר, אדמה בריאה יותר, קהילה חזקה יותר, מערכת עיכול חזקה יותר. אני קורא לזה השקעה בדומה לזה שאני משקיע בעצמי כשאני קונה מזון טוב יותר".

דומן שפיטלניק: "יש גם רווח ביצירה של ביטחון תזונתי. בשיטה הקפיטליסטית, אנחנו חושבים שאם אנחנו צורכים מספר קלוריות מסוים או אם יש שפע של בחירה, אז יש שפע בכלל והמזון בהכרח בריא יותר. בפועל, זה לא נכון גם למי שלא סובל מחוסר ביטחון תזונתי, ובוודאי שלמי שסובל מחוסר ביטחון תזונתי – בערך 21% מהאנשים לפי הדו"ח האחרון של ארגון לתת.

"יש הסכמה די נרחבת בעולם המחקרי שהשיטה שירשנו מהמאה הקודמת נכשלה. זו שיטה שמייצרת מזון שהוא לא בהכרח מספק, שמחליש את האדמה ומחליש גם אותנו. המזון היום עתיר מלח, סוכר ושומן ופחות מזין, והגידול משתמש בחומרי הדברה שמגיעים אלינו. בין השאר, השיטה כושלת בגלל האופן שבו אנחנו מכמתים שפע והצלחה. בתרבות שלנו חושבים שאם יש מספיק תוצרת, זה מה שיפתור את הבעיה. אבל משברי מזון בעולם מלמדים שהבעיה אינה בכמות".

ערב לוי: "למעשה, יש אפילו חקלאים שמשמידים תוצרת".

דומן שפיטלניק: "נכון, למשל עכשיו, בגלל הסנקציות על רוסיה. אני חושבת שהתמורה על ההשקעות האלה תהיה גם בעצמאות התזונתית האמיתית שאפשר לקבל מהן. ברמה המידית, זה יכול לסייע להתמודד עם משברים, כמו מה שקורה היום עם החיטה (רוסיה ואוקראינה מספקות חלק לא מבוטל מהחיטה בעולם; תב"ד). מעבר לכך, כשאנחנו הורסים היום את האדמה, יש סיכוי שבעוד 50 שנה, אולי פחות, באמת לא יהיה מספיק מזון. גם זו שאלה של ביטחון תזונתי".

ערב לוי: "זה דבר שחשוב להדגיש. מאוד בקלות העיסוק בחקלאות אורגנית ואקולוגית יכול ללכת לכיוונים של תוצרת בוטיק. יש לזה מקום, וזה מצוין, אבל ריבוי של חקלאים קטנים זה גם יותר פרנסה, יותר נגישות למזון, ויותר יכולת של המדינה להתמודד עם משברים גיאו-פוליטיים כמו מה שקורה עכשיו".

דומן שפיטלניק: "זה מסייע גם בהתמודדות עם משברים אקלימיים. נגיד, ההוריקן שהיה בפורטו-ריקו, מה שעזר להם בסופו של דבר לא היו חבילות המזון שהם קיבלו מארה"ב, עם כל מיני פרינגלס וקטשופ, אלא חוות אקולוגיות ברחבי המדינה שהתחילו לתמוך באנשים. זה משהו שהוא רב ערך גם מבחינת תעסוקה וכולי.

"כל הסכמי הסחר, שמניעים לכאורה את הכלכלה ומייצרים עוד ועוד חקלאות קונבנציונלית, מדירים למעשה אוכלוסיות שלמות של חקלאים, שעוזבים את המקצוע ונמצאים בסכנה להידרדר לעוני ואף פשע. זה קורה ממגוון סיבות, ובהן גם משבר האקלים, שקשור ישירות לחקלאות ולאופן שבו אנחנו מגדלים מזון. תעשיית גידול המזון היא אחד מהגורמים הכי מזהמים מבחינת פליטות של גזי חממה".

"כשמנסחים יותר מדי חוקים, מפספסים את המהות"

זה לא אמור להיות התפקיד של המדינה – הפניית משאבים והשקעות בכיוונים הנכונים, שינוי דפוסי הסחר והיבוא, המנגנונים שמכתיבים כיום מהי השקעה ומהי צמיחה?

דומן שפיטלניק: "המדינה יכולה לתמוך בזה. ממה שראיתי וחקרתי בעולם, הרבה פעמים התארגנויות של חקלאים יצרו גם שינוי תודעתי, והצליחו להיכנס לרמת המדיניות. זה לא באמת מנותק זה מזה. אבל הדברים האלה חייבים להתחיל איפשהו, ובדרך כלל הם מתחילים מלמטה, אצל האנשים. ועכשיו יש צורך כזה, וכפי ששי אמר, הוא לא מסופק. התמיכות הממשלתיות לא מגיעות למקומות האלה".

ערב לוי: "כשמנסחים יותר מדי חוקים, מפספסים את המהות. והמהות היא מערכות יחסים – שלנו אחד עם השני ועם מי שמגדל את המזון, ושל מי שמגדל לנו את המזון גם איתנו וגם עם האדמה. זו צורה ארגונית שקשה למדינה ליישם, ובטח שליזום.

"מדינה פועלת על חוקים, וזה הגיוני, ככה פועל גוף גדול. אבל הגמישות שאנחנו מאפשרים היא משהו שיכול לקרות כשיש היכרות אישית. לא סתם המועדונים האלה הם מקומיים. זו צורה אחרת של הסתכלות, זו מערכת יחסים שפחות מתאימה למשרד ממשלתי, בשלב הזה לפחות.

"בהחלט נרצה לעזור לציבור שאנחנו חיים בתוכו, ולנסח יחד מדיניות שתיטיב עם האדמה והבריאות שלנו וגם עם הביטחון התזונתי של כולנו, ובוודאי של מי שיש להם פחות".

איך נראית חקלאות שלא הורסת את האדמה? מדברים הרבה לאחרונה על תחליפים למונוקולטורה, שיטת גידול שמבוססת על גידול יחיד בשטח אדמה גדול. בזה מדובר? אולי בגידולים אורגניים?

ערב לוי: "אנחנו בכוונה לא רוצים להגדיר מראש 'בן אדם יעשה את הדבר הזה ולא יעשה את הדבר הזה', המהות היא שהאדמה הזו תהיה בריאה ופוריה גם לדורות הבאים. כל חקלאי והסיפור שלו, כל אזור והסיפור שלו. כל אחד מהם יבוא לפורום המקומי שלו, יסביר ויחשוף אותנו למערכת היחסים שלו עם האדמה שלו. אנשים ישמעו, יוכלו לבקר, להתרשם מהבן אדם, מהצורה שבה הוא עובד את האדמה – ולהצביע על זה".

ובהקשר אקטואלי פנימי יותר, מה דעתכן על הרפורמות של שר האוצר, אביגדור ליברמן? מצד אחד פתיחה ליבוא והסרת מכסים, ומצד שני הגנה על החקלאות המקומית ומענקים ופיתוח חדשני של טכנולוגיות חדשניות.

דומן שפיטלניק: "זה נושא מורכב. לא הייתי אומרת באופן חד משמעי בעד או נגד משהו. אבל כן אגיד שיש בעיה עם הסרה של מכסים. לפי חוקרים ומלומדים רבים, זה דווקא גורם לערעור של השוק המקומי ולא באמת מוריד מחירים, ובסופו של דבר עלול להוביל לכך שחקלאים מקומיים ישמידו מזון. נכון שמדברים על תמריצים ועל תמיכות ישירות, אבל צריך לראות איך זה יקרה בפועל. הרבה חקלאים חוששים מזה, ובצדק".

ערב לוי: "בעיני חשוב שנשאל את עצמנו: כמה אנשים בסוף המהלך הזה יתפרנסו בכבוד מחקלאות בישראל; כמה אחוזים מהתוצרת שלנו נוכל לייצר בעצמנו במקרה משבר; עד כמה השכבות החלשות ייהנו מיכולת גדולה יותר לקנות מזון; וגם – מה הדורות הבאים ייראו מזה".

אגב שכבות חלשות, איך המודל שלכן ישים עבורן?

ערב לוי: "אני לא אומר שכל אחד צריך לגדל לעצמו את המזון, כמובן. אבל חשוב שכל אחד יהיה חלק מודע מהמערכת שמזינה אותו, ויחשוב איך הוא משתלב בתוך המערכת הזאת".

אז אולי לא כל אחד צריך להיות חקלאי, אבל החקלאות צריכה להיות חלק מהמרקם החברתי?

ערב לוי: "חד משמעית. טליה שניידר, מקימת ארגון הפרמקלצ'ר הישראלי, כתבה לנו: 'צריך את כל בעלי המקצועות. לא כולנו חקלאים, אבל כולנו אוכלים. אכילה היא לדעתי פעולה חקלאית. ופעולה חקלאית חייבת להיות גם פעולה אחראית".

חלק גדול מהסוגיות של חלוקת אדמות וחקלאות מקומית בארץ הזו, כמו עוני וביטחון תזונתי בכלל, קשור גם בדיכוי של פלסטינים. האם גם הם יכולים להיות חלק מהמודל הזה?

דומן שפיטלניק: "יש כל מיני ארגוני חקלאים שעובדים עם חקלאים מכל העולם. המרכזי ביניהם הוא La Via Campesina, שעובד עם חקלאים מעזה. כל מי שעובד על ריבונות מזון, שזה מודל שמנסה להחזיר לאזרחים את הכוח ולייצר דמוקרטיית מזון שוויונית, הוא חלק מזה. אלה אינטרסים משותפים לכולנו. האהבה לאדמה היא משותפת. למה שלא נהנה ממנה כולנו?"

—

מחר (שישי) יתקיים אירוע ההשקה של משקיעים באדמה, שיכלול פאנלים, הרצאות, סדנאות ופעילויות נוספות. ההשתתפות בהרשמה מראש כאן.