newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדרך בין נתניהו לארדואן עוברת בניצחון של דונלד טראמפ

לבחירתו של טראמפ תהיה השפעה מרחיקת לכת על האזור. העולם שיעסוק יותר בפלירטוט שלו עם פוטין ובכלכלה, יתעניין פחות במה שקורה משני צידי הקו הירוק. משבר בטחוני קטן יאפשר לנתניהו לשחרר את פרשי האפוקליפסה על מה שנותר מהרשות הפלסטינית, מהתקשורת ומהשמאל

מאת:

כותב אורח: ג'וליאן פדר

אל תתנו לחום יולי-אוגוסט לשטות בכם. נובמבר קרוב, קרוב מאוד, ועם כל יום שעובר הבלתי ניתן להעלות על הדעת עולה עליה קצת יותר. שלושה חודשים בלבד נותרו להילרי קלינטון לשכנע את תומכי ברני סנדרס המאוכזבים שהיא לא "סבתא ניקסון" שגנבה להם את הפריימריז במרמה, ולהצעיד אותם לקלפי. נכון להיום לא ברור אם היא תעמוד במשימה, ובלעדיהם, כך מראים הסקרים, סיכוייה לבלום את כניסתו הבלתי נתפסת של טראמפ לבית הלבן רחוקים מלהיות ודאיים.

לפי התחזיות האופטימיות ביותר,נכון לעכשיו, מפרידים אחוזים בודדים בלבד בין כהונה פושרת של נשיאה בינונית ולבין האסון הכתום של הדונלד. ואכן ארה"ב הליברלית, על מגישי תוכניות הסאטירה שלה, יוצאת מגדרה כדי לזעוק חמס. ואיך לא? קשה מאוד לדמיין את ארה"ב של טראמפ אחרי שמונה שנות אובמה, שעם כל הביקורת עליו מהצד הפרוגרסיבי של המפה, הצליח להטות את האסטרטגיה של האימפריה המערבית לכיוון פתוח יותר ותוקפני קצת פחות.

> המציאות האלטרנטיבית של "ישראל היום"

דונלד טראמפ בעצרת בחירות בלאס וגאס, נבאדה. סוף פברואר, 2016 (Gage Skidmore CC BY-SA 2.0)

דונלד טראמפ בעצרת בחירות בלאס וגאס, נבאדה. סוף פברואר, 2016 (Gage Skidmore CC BY-SA 2.0)

אבל אלו כנראה לא יהיו בעלי זכות ההצבעה האמריקאים שישלמו את המחיר הכבד ביותר על העלול להתרחש בסתיו הקרוב. נכון, טראמפ אולי יהיה נשיא גרוע מאוד עבור האמריקאים, בייחוד עבור רבים מאלו שבימים אלו שוקלים לתמוך בו, אבל יש להניח שמעבר למדיניות כלכלית-חברתית כושלת, מערך הבלמים והאיזונים האמריקאי ידע למנוע ממנו לשבור את הכלים לרמה של נקודת אל חזור.

ההימור שלי הוא שגלי ההדף של כניסתו של טראמפ לחדר הסגלגל יורגשו בחבל הארץ שבין הים לירדן יותר מאשר בעין הסערה שבוושינגטון. טראמפ אומנם רחוק מלהיות ציוני נלהב כמו יריביו לשעבר מהמרוץ לראשות המפלגה הרפובליקנית, או לצורך העניין בעל דעות מוצקות כלשהן לגבי הנעשה באזורנו, אבל לבחירתו לנשיאות יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על המערכת הפוליטית בתוך הקו הירוק והמדיניות הצבאית שמעבר לו, ובכך להתניע תוכניות מגירה שהממשלה בירושלים שוקדת עליהן כבר שנים רבות.

להאכיל את הנמר

הרחק מתשומת ליבו של השיח הציבורי בישראל, ומאחורי כסות של להג חלול על הזדמנויות מדיניות כאלה ואחרות, הוכן השטח בקדנציות האחרונות להחלתה של תוכנית בנט, שכוללת בין השאר סיפוח של שטחי סי שכרגע נמצאים בשליטה ישראלית, פירוק הרשות וריכוז האוכלוסייה הפלסטינית במובלעות צפופות לפי דגם הבנטוסטנים הדרום אפריקאי. השנה האחרונה, שהייתה אינטנסיבית במיוחד מבחינת הריסות בתים, גירושים וניתוקי מים באזורים אלו, ובעיקר בבקעת הירדן, היוותה שיא לעשורים של מאמץ ישראלי להפוך אותם ל"נקיים מערבים".

שורה ארוכה של גורמים מגבילים, לעת עתה, את יכולתה של הממשלה ליישם את המדיניות הזו במלוא עוזה. העיקרי בהם הוא הצורך שלא להביך יתר על המידה את החלקים בקהילה הבינלאומית בה ישראל תלויה. הן לממשל אובמה והן לאיחוד האירופאי נוח לצייר תמונה של "קיפאון מדיני" – בו אין משא ומתן ודבר לא זז לשום מקום. נכון להיום, ישראל יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, כל עוד היא לא מאלצת את שותפיה בעולם להודות שאותו קיפאון הוא למעשה מאוד פעלתני ובעל יעדים ברורים של טיהור אתני והעתקת אוכלוסיות.

> אלימות מדינה יומיומית: שיא של עשור בהריסות בתים

הריסות בתים בח'ירבת טאנא, בקעת הירדן (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

הריסות בתים בח'ירבת טאנא, בקעת הירדן (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

ישנו חשש כבד כי מיום בחירתו של טראמפ תהיה זו רק שאלה של זמן עד שמערכת השיקולים הזו תקרוס לתוך עצמה. לא רק שבאווירת שילוח הרסן הכללית בארה"ב היא תהיה רלוונטית הרבה פחות, גם לאיחוד האירופאי יהיו דאגות אחרות לחלוטין.

טראמפ מפלרטט באופן גלוי עם פוטין ואפילו הציע להכיר בסיפוח חצי האי קרים, רעיון שיקים את האיחוד כולו, ובעיקר את החלק המזרחי שלו, על רגליו האחוריות. יתרה מזאת, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב התקיף את נאט"ו, הברית הצבאית בין היבשות, באופן גלוי, דבר שלא היה ניתן לעלות על הדעת בכל שנות קיומו של הארגון מאז סוף שנות הארבעים.

לא רק שאירופה תהיה עסוקה בלנווט את עצמה סביב האסון הדיפלומטי שהוא דונלד טראמפ, היא גם תצטרך להתמודד עם החשש שהיא עלולה להיות הבאה בתור. זו הרי אירופה של אחרי הברקזיט, של מדיניות קליטת פליטים לוקה בחסר, של גלי פיגועים וכלכלה דועכת. לאירופה הזאת לא חסרים "טראמפים" מבית שיעשו מנעמים מהרוח הגבית שתגיע מוושינגטון, וממשלות אירופה החיוורות יודעות היטב: הדרך הנוחה ביותר להימנע משיני הנמר היא להאכיל אותו. באווירה האיסלמופובית והימין-פופוליסטית שיכולה להיווצר בתנאים כאלו, קשה לראות מצב שבו האיחוד יפתח חזית נוספת מול ירושלים.

במציאות כזו, יספיק המשבר הביטחוני הקטן ביותר, אותנטי או מהונדס, כדי לשחרר את ארבעת פרשי האפוקליפסה על מה שנותר מפלסטין. תחשבו על תשלובת של צוק איתן, חומת מגן ומין התנתקות הפוכה, שבסופה יושם קץ – הן לממשל העצמי הפלסטיני המוגבל והן למה שנותר מהקו הירוק עצמו. בתסריט הקודר ביותר, לאחר פחות משלוש חודשי טראמפ, אנו עלולים למצוא את עצמנו במדינה אחת המשתרעת מן הים לירדן, שבה מיושם ממשל הפרדה על בסיס אתני שנאכף באמצעות ממשל צבאי. או במילים אחרות: ישראל תסופח לשטחים.

מה יעשה השמאל היהודי-אמריקאי?

מכאן הגבול הוא בשמיים בלבד, או ליתר דיוק: בסטרטוספרה נטולת החמצן. ישראל היא לא רפובליקה חוקתית. היא מעולם לא הייתה כזו, אף על פי שבתוך הקו הירוק היא במרבית המקרים התנהגה כאחת. לא בהכרח מתוקף התשתית החוקית, אלא יותר מתוקף הסכם סטטוס-קוו בלתי רשמי.

ההסכם הלא חתום הזה בין המדינה לבין האליטה הציונית בחברה, לפיו תשמר הדמוקרטיה ושלטון החוק מבית, כשבמרחק 40 ק"מ ממנו יעשה הממשל, צבאו ומתנחליו כאוות נפשם, תלוי בין השאר בהשפעתה של יהדות ארה"ב הפרוגרסיבית על ישראל, שאגפה השמאלי מוכן לעשות שמיניות באוויר כדי לא לראות את מדינת היהודים מדרדרת לכדי רפובליקת בננות.

> מצעי שתי המפלגות בארה"ב מציגים נסיגה ביחס לסכסוך

פעילי JVP מפגינים נגד המצור על עזה (צילום: JVP, CC BY 2.0)

כבר לא בכיס הקטן של ישראל, ולא ימשיכו לתמוך בה ללא תנאי. פעילים מארגון קול יהודי לשלום (JVP) מפגינים נגד המצור על עזה (צילום: JVP, CC BY 2.0)

הלובי היהודי בארה"ב אומנם שמרני ברובו ולא ממש חרד לעתיד הדמוקרטיה הישראלית, כפי שיקיר אייפא"ק, הגביר שלדון אדלסון הסביר בחינניות רבה כל כך, אך מרבית הציבור היהודי בארה"ב ניצב בהשקפותיו משמאל לממסדיו המאורגנים, והסיעות הליברליות בתוכו מגלות עניין רב בשימור תדמיתה המערבית של מדינת ישראל. קבוצות אלו גם נהנו מגישה בלתי אמצעית לאוזני הנשיא בימי ממשל אובמה, ומושקעות הן במערכת המפלגתית בארץ והן בתנועה הציונית.

בירושלים מבינים היטב שיש להמנע מלדחוק את הציבור הזה אל מעבר לקצה גבול הכלתו, שחלקו גם ככה מובך ממדינותה של ישראל ומתקשה להמשיך לתמוך בה ללא תנאי. יכולת השפעתו של המגזר הזה על הבית הלבן ועל הנעשה בישראל כנראה תיפגע קשות תחת נשיאות טראמפ, וצפוי שרבים יבחרו לחצות את הקווים סופית ולא להיות מזוהים יותר עם ישראל כלל, במידה וזו תשבור את הכלים. הפניית עורף כזו תסיר את החסמים האחרונים בפני הממשלה בירושלים ותהפוך את דוקטרינת "ניקוי האורוות" בסגנון ארדואן לאופציה ממשית.

ניתן רק לשער שמשחקי תאגיד השידור הציבורי, הניסיון לנתק את הממשלה מביקורת פרלמנטרית ולאפשר העברות תקציב בלי דיונים בועדת הכספים, לצד הרטוריקה משולחת הרסן כנגד סוכני השמאל בתקשורת ובתרבות, הם קצת יותר מפופוליזם מגושם שנועד לעשות כותרות. אם לשפוט לפי ההתנהלות של הנפשות הפועלות, יהיה זה סביר להניח שמדובר בבלוני ניסוי שתפקידם לבחון את הערנות של מה שנותר מהעיתונאות הישראלית, ולהעריך את עוצמת ההתנגדות הצפויה למהלכים מרחיקי לכת יותר.

בימים כתיקונם רצוי היה להימנע מזעקות זאב-זאב מהסוג הזה. תאוריות קונספירציה משרתות לרוב את האג'נדה של הדובר יותר מאשר את חקר האמת, אבל עם האפשרות לקבל את האיש הכתום בבית הלבן הימים רחוקים מאוד מתיקונם.

אומנם נתניהו הוא לא ארדואן, והכוחות הפועלים בחברה הישראלית מורכבים בהרבה מאלה הפועלים בתורכיה, אבל דבר אחד משותף לירושלים ולאיסטנבול: לממשל כאן יש אויבים מבית המסומנים היטב, מטרות ברורות ויעדים מובחנים שאותם יש להשיג כדי לשנות את החברה האזרחית לטווח הרחוק; ובתקופת פריקת העול של דמגוגי כל העולם, שעלולה להיפתח בוושינגטון בנובמבר הקרוב, השאלה היא רק כמה כוח הוא יהיה מוכן להפעיל ואיזה סוג של התנגדות צפויה לו.

> כולם מדברים על אלאור אזריה, אף אחד לא מדבר על עבד אל-פתאח אל-שריף

ג'וליאן פדר הוא עיתונאי עצמאי בטובים שבימים, שכיר חרב של תקשורת מגויסת בפחות מוצלחים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf