newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדיקטטורה של השבט הישראלי-יהודי

ביד אחת נאבקת הממשלה נגד שבוע האפרטהייד, וביד שניה מקדמת הוצאת תנועות ערביות מחוץ לחוק והמשך ההפרדה. למצב בו מיעוט תופס את השלטון, ואז מגדיר חוקים שאוסרים לדרוש את שינוי הגדרת המדינה, קוראים דיקטטורה

מאת:

כותב אורח: עֻמר אלע'בארי

דווקא במהלך שבוע האפרטהייד הישראלי, כשהממשלה יוצאת מגדרה כדי להילחם הן במארגניו מתנועת החרם בי די אס ברחבי העולם והן בטרמינולוגיה שלו, מתכוננת הכנסת להצביע על חוק ההשעיה עליו חתומה ממשלת ישראל בכבודה ובעצמה. כל זאת קורה כשבועיים לאחר ההחלטה של ועדת האתיקה של הכנסת על השעיית שלושה חברי כנסת ערבים מבל"ד, וכמה חודשים לאחר הוצאתה של התנועה האסלאמית ועמותות חברתיות הקשורות בה מחוץ לחוק.

לפני כשבועיים פרסם צבי בראל מאמר בעיתון הארץ תחת הכותרת כך בונים יודוקרטיה . המשמעות של המונח "יודוקרטיה", בהשראת המונח אתנוקרטיה שהטביע פרופ' אורן יפתחאל, היא שהיהודים במסגרת המשטר הנוכחי, נהנים מהדמוקרטיה של עצמם ובו בזמן הם מפלים לרעה את הפלסטינים בישראל.

אמנם, בהתסכלות מוגבלת על אופי המשטר ויחסי הכוח בין רוב ומיעוט בתוך גבולות המדינה (שלא ברור איפה הם גבולותיה), המונח אתנוקרטיה יכול בהחלט לשקף את המציאות בה אנחנו חיים. סוג של דמוקרטיה עם העדפה לקבוצה האתנית השלטת. ברם, היחסים בין היהודים והפלסטינים אינם מסתכמים רק במה שקורה בתוך המדינה, שבה יש כיום רוב יהודי ומיעוט פלסטיני שנוצר, ואי אפשר להתעלם מכך, כתוצאה ממהלכים אלימים הכרוכים בטיהור אתני של פלסטינים מחד, ושל הגירה יהודית מסיבית פנימה מאידך.

הסתכלות על מכלול היחסים בין הפלסטינים והיהודים במרחב מלמדת שכל הפלסטינים, בלי קשר למקום מגוריהם כיום, נשלטים על ידי המשטר היהודי-ישראלי ומושפעים מהחלטותיו. על פי הסתכלות זו גם היחס הדמוגרפי משתנה. המספרים מלמדים שיש כאן מיעוט יהודי השולט ברוב פלסטיני, בניגוד לרצונו. ההגדרה המתאימה למצב הזה היא אם כן דיקטטורה.

> מחיפה לביירות: פלסטינים אזרחי ישראל נוסעים לבקר את השכנים מצפון

בנימין נתניהו בהשבעת הכנסת העשרים (עמוד הכנסת)

מצב בו המיעוט היהודי שולט על הרוב הערבי לא יכול להיקרא "יודוקרטיה", אלא "יודיקטטורה". השבעת הכנסת העשרים (עמוד הכנסת)

בהקבלה למונח אתנוקרטיה שמתאר את המשטר בתוך מדינת ישראל, ניתן להגדיר את המצב שבתמונה הרחבה יותר כדיקטטורה אתנית, ובמקום יודוקרטיה, יש להגדירו דיקטטורה יהודית, והכוונה ל"יהודית הישראלית". ואם העברית תסבול זאת נגדירו יודיקטטורה.

השבט היהודי הצליח, אחרי שתפס את השלטון בכוח, לייצב את משטרו ולהקים מדינה עם חוקים שטובים לעצמו. הוא תפר סיטואציה שתשאיר אותו בשלטון ללא עוררין, וקבע יסודות שימנעו מקבוצות אחרות להיות בשלטון. חוקי השבט אוסרים על אזרחי המדינה ונתיניה לדרוש את שינוי המשטר או שינוי הגדרת המדינה. דבר כזה נחשב לחתירה בלתי חוקית ואנטישמית. כך פועלות דיקטטורות. משתלטות בכוח על כס השלטון, נאחזות בו ולעולם תרצנה להישאר שם.

הדיקטטורה, רודנות בעברית, מרכזת בידה כח מוחלט. במדינת ישראל ליהודים יש את הכוח המוחלט. או ליתר דיוק – הכוח המוחלט נמצא בידיים יהודיות. הדיקטטורה היהודית, כמו כל דיקטטורה, תובעת בלעדיות על השלטון והשאר הם נתינים שלה. השלטון יהיה רק יהודי. חס ושלום שנגיע למצב של מדינה יהודית-ערבית למשל, או מדינת כל אזרחיה. אפילו הפלג השמאלי שבשבט היהודי-ציוני חושש משוויון או שותפות עם הערבים. צריך להיפרד, אומרים שם. בני השבט יהיו בעלי הפריבילגיות והשאר יצטרכו להיאבק על זכויותיהם תחתיו. בהנהגה של המדינה יכולים להתחלף אנשים ופָנים אבל תמיד הם יהיו בני ובנות השבט, או מי מטעמו ובאישורו.

הפלסטינים, שמדינת ישראל גזרה אותם לחתיכות, הפרידה ביניהן ויצרה לכל חתיכה סטטוס שונה והגדרה שונה, הם כולם בני ערובה בידי ישראל וחיים תחת שליטתה בצורה כזו או אחרת, בסגנון כזה או אחר. עתידם גורלם תלוי בהחלטותיה של המדינה, מדינת היהודים. חלקם קיבלו אזרחות מטעם השלטון וחיים תחת דיכוי אזרחי – על פי חוק, חלקם תחת משטר צבאי, חלקם נצורים בתוך אחד הגטאות הגדולים בהיסטוריה וחלקם הגדול מפוזרים בגלות ומנועים לשוב למולדתם מאז שהוריהם גורשו ממנה עם עליית היהודים לשלטון.

בשביל עצמם בנו היהודים מועדון דמוקרטי סגור. כלפי הפלסטינים הם דיקטטורה אכזרית ומתוחכמת. מאז תחילתה של הנכּבּה אשר המיטה הציונות על העם הפלסטיני, היודיקטטורה לא נתקלה בקושי מיוחד בהצבעות "הדמוקרטיות" שלה על החלטות הקשורות בעליונות היהודים והבטחת שליטתם. בדיקטטורה, תקרת הזכוכית של הנתינים נקבעת על ידי הדיקטטור עצמו.

ראש ממשלת ישראל הטיב לבטא זאת בריש גלֵי, כשפנה לחברי הכנסת הערבים באחד מניאומיו בכנסת והודיע שלערבים "מגיעות זכויות אזרחיות אבל לא זכויות לאומיות". במלים אחרות אנחנו האדונים. אתם סוג ב'. השלימו עם זה.  איפה שלא בנינו גדרות הפרדה מבטון, יצרנו גדרות הפרדה תודעתיות. יש הפרדה לרוחב ויש הפרדה לגובה. הערבים למטה והיהודים מעלה, מעלה. מי אמר אפרטהייד?

עֻמר אלע'בארי הוא מנחה קבוצות ומחנך פוליטי.

הרשימה מתפרסמת גם באנגלית במגזין 972+

> בית המשפט ביטל כתב אישום נגד יהודי, כי בנגב הורסים בתים רק לבדואים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf