הגורם לרצח אבו חדיר אינו מחלת נפש, אלא הסתה פרועה

הבוקר (שני) דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את מתן פסק הדין בעניינו של הנאשם הבגיר ברצח הנער מוחמד אבו חדיר, וזאת בעקבות חוות דעת פסיכיאטרית שהתקבלה מחו"ל.

במילים אחרות, בית המשפט העביר היום מסר שלעולם לא היה מתקבל אילו היה מדובר בנאשם פלסטיני, והוכיח שוב במהלך משפט רצח גזעני ומזעזע, שבמדינה הזו יש משפט אחד ליהודים ואחר לפלסטינים. לא רק שבית המשפט יוצא מגדרו כדי לאפשר זכויות ופריבילגיות שפלסטינים יכולים רק לחלום עליהם, הרוצחים גם לא זכו "לטיפול" השמור לפלסטינים: הם לא "חוסלו" או "נוטרלו" תוך כדי מעצר, בני ובנות משפחתם לא יעצרו על ידי השב"כ כדי להפעיל עליהם לחץ בחקירה, הם לא יצפו מבעד לכותלי בית הכלא בבית משפחתם נהרס.

אני לא בעד בתי כלא. אני חושב שהם מזיקים יותר משהם מועילים לחברה, ואני חושב שהמדינה צריכה לעזור למי שסובל מהתמודדות נפשית בכל האמצעים. אבל באקט שנעשה הבוקר, דחייה של משפט שנמשך כבר יותר משנה בגלל חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה הבוקר (!), בית המשפט מעביר מסר גזעני, ומאשרר את האמונה בציבור הישראלי לפיה מי שרוצח פלסטינים על רקע גזעני שייך לקבוצה שהיא גם כך מנודה חברתית, קרי קהילת פגועי הנפש.

עכשיו תצטרך קהילה זו להתמודד עם עוד סטיגמות בדמות אחריות על רצח שכאילו נעשה בוואקום. מעתה הם יכולים לצרף לרשימת הדיכוי גם את ההתמודדות עם הסטיגמה שהמערכת מאששת כמעט בכל מקרה של רצח על רקע לאומני של פלסטינים בידי יהודים (ואותי גם מפחידה המחשבה שלארסנל הכלים שעומד בידי המשטרה כדי להצדיק אלימות ורצח יתחזק הטיעון המזעזע שהקורבן סבל ממצוקה נפשית).

> מכתב תנחומים פתוח למשפחת הילד מוחמד אבו ח'דיר ולעם הפלסטיני

ההסתה היא ההורגת, לא מחלת הנפש

"מחלות נפש" לא יוצרות רעיונות משל עצמן. הן יוצרות עיוות של המציאות, אבל הרעיונות עדיין מגיעים מהחברה שמקיפה אותנו. מעשיו של הנאשם, יוסף חיים בן דוד, לא נעשו בכוכב אחר. גם אם הוא מתמודד עם פגיעה נפשית, המחשבות והאקט שהוא עשה נשענים על הסתה מטורפת שהייתה כאן אחרי חטיפת שלושת הנערים ביולי 2014.

כשבן דוד רצח את אבו חדיר, הוא צעק "זה על רצח שלהבת פז, זה על רצח שלושת הנערים". הוא בעצמו נתן כבר את הסיבות לרצח שהוא רעיון של נקמה, שהגיע אליו מרבנים ואנשי ציבור שמסתובבים חופשי ביננו וימשיכו להסית גם אחרי הרצח הבא. בחברה מתוקנת הם אלה שהיו עומדים למשפט, ובחברה שוויונית הגזענות שהם מפיצים הייתה נחשבת ל"לא שפויה" ולא כאידאולוגיה של המיינסטרים.

אז חשוב להגיד את זה בצורה הכי אמיתית שיש, ולהתנגד לשטיפת המח הממסדית שעוברת דרך בתי המשפט הגזענים: הבעיה ברצח אבו חדיר אינה אנשים שמתמודדים נפשית. הרצח אינו סיפור של אינדיבידואל שהחליט בגלל "מחלת נפש" ללכת ולרצוח ילד באמצע הלילה. הבעיה היא בחברה ובממסד שמסיתים על בסיס יום יומי, וברגע שמישהו פועל על פי ההנחיות של אותה הסתה, מתנערת המערכת מאותם אינדיבידואלים כאילו שהם אינם תוצר ישיר של כל ההסתה שמתאפשרת כאן, בזמן שהיא ממשיכה להעניק להם את הפריבילגיות שבאות עם להיות יהודי. וכך בזמן שאנחנו מתעסקים עם רצח של פלסטיני אחד, המערכת ואנשים "שפויים" ממשיכים לרצוח כאן פלסטינים יום יום.

> כך מתעמרות הרשויות בירושלים במשפחתו של מוחמד אבו ח'דיר