newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבחירות היום חשובות לצרפת. הן קריטיות לימין הקיצוני בעולם

הסקרים נותנים יתרון לנשיא המכהן, אבל הרטוריקה האנטי-אסלאמית של לה פן והסלידה ממקרון עשויים להעניק לה ניצחון בצרפת. אם זה יקרה, תנועת הימין החדש העולמי, שספגה מפלות בשנים האחרונות, תקבל זריקת מרץ אדירה

מאת:
הניסיון מלמד שהימין החדש תמיד יכול להפתיע בבחירות צמודות. מרין לה ועמנואל מקרון (צילומים: משמר החופים האמריקאי; הפרלמנט האירופי CC BY-NC-ND 2.0)

הניסיון מלמד שהימין החדש תמיד יכול להפתיע בבחירות צמודות. מרין לה ועמנואל מקרון (צילומים: משמר החופים האמריקאי; הפרלמנט האירופי CC BY-NC-ND 2.0)

הקלפיות שיסגרו הערב (ראשון) בצרפת מסמנות רגע חשוב לא רק עבור עתיד הפוליטיקה הצרפתית והאיחוד האירופי, אלא גם עבור תנועת הימין החדש, שהרימה את ראשה בעשור האחרון. בדומה לשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית, אולי הדבר המפתיע ביותר בבחירות לנשיאות צרפת של 2022 הוא כמה שהן צמודות, בהתחשב בזהות המועמדים: הנשיא המכהן עמנואל מקרון מוביל על פי הסקרים האחרונים בעשרה אחוזים בלבד (55% לעומת 45%) על מועמדת הימין הקיצוני מרין לה-פן.

שני המועמדים מוכרים היטב לציבור הצרפתי, שכן הם היו גם שני המועמדים במערכת הבחירות הקודמת ב-2017, שבה מקרון – שנתפש אז כתקווה לשינוי אמיתי – הביס את לה-פן וקיבל שני שלישים מהקולות לעומת שליש ללה פן.

בנקאי ההשקעות שהכעיס את ההמונים

מקרון, בנקאי השקעות לשעבר, שהיה עד אז שר הכלכלה בממשלת השמאל של מנואל ואלס ויועץ לנשיא פרנסואה הולנד, הגיע למערכת הבחירות של 2017 בראש מפלגה חדשה שהקים, "La République en marche!" ("הרפובליקה צועדת!" או "הרפובליקה בתנועה!"), מפלגת "מרכז קיצוני" ליברלית, שהבטיחה לשבור את החלוקות הישנות לימין ושמאל ולהצעיד את כלכלת צרפת קדימה.

עם כניסתו לארמון הנשיאות, מקרון מיהר להוציא לפועל שורה של רפורמות כלכליות ניאו-ליברליות, שהיטיבו – שלא במפתיע – עם המאיון העליון של החברה הצרפתית. מקרון קיבל, במידה רבה של צדק, דימוי של אליטיסט מנותק, והזעם על המדיניות הכלכלית שלו התפרץ בשלהי 2018 בדמות מחאת האפודים הצהובים.

המחאה החלה לאחר שממשלתו של מקרון החליט להטיל "מס סביבתי" על דלק, מס שכוון (איך לא) נגד צרכני הדלק, שהם כל מי שלא גרים בעיר גדולה עם תחבורה ציבורית טובה, ולא, נניח, נגד חברות הדלק. המחאה שיתקה את צרפת במשך שבועות, עם אלפי פצועים ועצורים ברחובות, ולבסוף הביאה את מקרון לחזור בו מהטלת המס, וליישם כמה רפורמות מינוריות יחסית על מנת להרגיע זעמו של הציבור.

חתך לימין. ענואל מקרון בביקור ביד ושם (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

חתך לימין. ענואל מקרון בביקור ביד ושם (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

לאור זאת, הירידה בפופולריות של מקרון מאז הבחירות הקודמות עשויה להיות מובנת. אחרי הכל, עכשיו הוא כבר לא הכוכב החדש והמבטיח, אלא נשיא מכהן שמרכולתו הפוליטית נקנתה ונבדקה על ידי הציבור. זאת עד שמבינים מיהי המועמדת שניצבת נגדו.

מרין לה-פן: אותה אנטישמיות, רק כלפי מוסלמים

מרין לה-פן היא עורכת דין במקצועה, ובתו הצעירה של ז'אן-מרי לה-פן, שהקים בשנות השבעים את מפלגת הימין הקיצוני "החזית הלאומית". בניסיון להתנער מחלקים פחות ממחמיאים בעברה, המפלגה שינתה תדמית והפכה בשנת 2018 ל"אסיפה הלאומית", המפלגה שבראשה עומדת כיום לה-פן.

לה-פן האב הורשע פעמים רבות בבתי המשפט הצרפתיים בעבירות של הסתה לגזענות ואנטישמיות. לה-פן הבת דאגה לאורך הקריירה הפוליטית שלה להתנער בעדינות מהאנטישמיות הבוטה והגזענות של אביה ושל מפלגתה בעבר, אבל היא חולקת עמו את גולת הכותרת של פוליטיקת השנאה המשפחתית: מהגרים מוסלמים מצפון אפריקה.

שנאת מהגרים ואסלאמופוביה עומדים במרכז האידיאולוגיה של המועמדת לה-פן ומפלגתה. הקמפיין הפוליטי שלה עמוס במסרים, שלפיהם אין דבר כזה "מוסלמי מתון", כל המוסלמים טרוריסטים בפוטנציה, האסלאם דת של אלימות, מיזוגניה וחוסר-שוויון, וכן הלאה.

המסרים האלה נועדו לשרת את היעדים הפוליטיים המרכזיים של לה-פן: הגבלת ההגירה מצפון אפריקה, שלילת זכויות סוציאליות ממהגרים, איסור על לבישת סממנים דתיים במרחב הציבורי, והדבר היחיד שנראה שמטריד יהודים ישראלים: איסור על שחיטה כשרה וחלאל.

בבסיס שנאתה של לה-פן למוסלמים עומדת ההאשמה שאינם באמת צרפתים, שאינם נאמנים לערכי הרפובליקה, ובעיקר, שאינם נאמנים לערך האחווה (fraternite), שכן הם נאמנים לאומה המוסלמית ולא לצרפת (מישהו אמר דרייפוס?).

ירשה את השנאה לאסלאם מאביה. ז'אן מרי לה פן על רקע כרזות בחירות של בתו ב-2011 (צילום: פיליפ מארק CC BY NC ND 2.0)

ירשה את השנאה לאסלאם מאביה. ז'אן מרי לה פן על רקע כרזות בחירות של בתו ב-2011 (צילום: פיליפ מארק CC BY NC ND 2.0)

על הבסיס הזה צומחות ההאשמות המוכרות, שלפיהן המוסלמים אשמים באבטלה ובפשיעה, שהם אנסים ומפיצי מחלות, וכן הלאה. הפסיכיאטר והפילוסוף השחור פרנץ פנון כתב: "כשתשמע מישהו מעליב את היהודים, תקשיב היטב; הוא מדבר עליך". כיום צריך להגיד: כשתשמע את לה-פן מעליבה את המוסלמים, תקשיב היטב; היא מדברת עליך.

הבחירות: הגירה, טרור וכלכלה

חלק מההצלחה של מועמדת הימין הקיצוני בבחירות ניתן לייחס לכך ששני הנושאים שסביבם נסובה מערכת הבחירות הנוכחית הם בדיוק הנושאים שהימין החדש שמח לדבר עליהם, ובדיוק באופן שבו הוא שמח לדבר עליהם.

הנושא הראשון, כפי שכבר הוזכר, הוא נושא ההגירה, שבו שלוב בשיח הציבורי הצרפתי גם נושא הטרור. צרפת חוותה בעשור האחרון שורה של מתקפות טרור, שהחברה הצרפתית נושאת כטראומה לאומית, שספק אם חוותה כמוה מאז סוף עידן הקולוניות שלה. הטרור וההגירה שלובים בשיח הצרפתי במידה רבה בגלל שמבצעי פעולות הטרור היו ברובם המכריע בני מהגרים מוסלמים, שעברו רדיקליזציה אסלאמיסטית.

מתקפות הטרור המפורסמות במגזין הסאטירה "שארלי הבדו" ובתיאטרון בטקלאן התרחשו אמנם לפני תקופת כהונתו של מקרון, אבל באוקטובר 2020, מתקפת טרור קטנה בהרבה במידותיה זעזעה עמוקות את צרפת.

סמואל פאטי היה מורה לאזרחות ומוסר בבית ספר תיכון בפרפר של פריז, שהיה ידוע ברשתות החברתיות כמורה אקטיביסט שמחנך לחופש ביטוי. באחד השיעורים הציג בפני הכיתה קריקטורות של הנביא מוחמד מתוך המגזין "שארלי הבדו", בתגובה לטבח שאירע שם חמש שנים קודם לכן.

פאטי נרצח וראשו נערף באקט ברברי על ידי פליט צ'צ'ני מוסלמי בן 18, משום שהציג את הקריקטורות. הרוצח נורה למוות על ידי שוטרים כמה דקות מאוחר יותר. לא רק הברוטליות של הרצח זעזעה עמוקות את החברה הצרפתית, אלא גם הרקע שלו, כלומר ההתנגשות החזיתית בין ערך חופש הביטוי, היקר ללבו של השיח הציבורי הצרפתי, לבין ערכי האסלאם האסלאם הפונדמנטליסטי.

השיח האלים של זמור גרם למרין לה פן להיראות יותר "מתונה". מודעות בחירות לזמור ולה פן בלפי בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

השיח האלים של זמור גרם למרין לה פן להיראות יותר "מתונה". מודעות בחירות לזמור ולה פן בלפי בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

בתגובה לרצח, מקרון יישר במידה רבה קו עם הימין, והקשיח עמדות כלפי הגירה, מסגדים, ומבעים ציבוריים של דת מוסלמית. במובן הזה, לא רק שנושא ההגירה והטרור כשאלה מרכזית בבחירות הוא מתנה ללה-פן ולימין הקיצוני, אלא גם האופן שבו השיח מתנהל: עם הרבה אמוציות ומעט מקום לניואנסים, וכשה"מרכז" רודף אחרי הימין ימינה.

גם נושא הכלכלה מתאים היטב לאג'נדה של לה-פן. משום שמול מקרון, הנתפס מנותק מהעם, היא מציגה – כמיטב המסורת של הימין החדש – אג'נדה כלכלית פופוליסטית שמבטיחה הרים וגבעות למעמד הפועלים, רק ללא שינוי מבני בחלוקת העושר בחברה ועם מעט מאוד פירוט לגבי איך היא מתכוונת למלא את ההבטחות שלה.

לתנועת הימין החדש, מנהיגת ימין חדש בראש אחת המדינות החזקות באיחוד האירופי תפיח חיים בתנועה החבולה. הפסד משמעו שהימין החדש יצטרך לחכות עוד שנים להזדמנות

גם כאן, כמו באינספור מקרים בהיסטוריה הקרובה והרחוקה, ההפקרה המוחלטת של "המרכז" הליברלי כלכלית את מעמד הפועלים, והשעבוד המוחלט של מעמד הפועלים לאינטרסים של בעלי ההון, משאירים את הדלת פרוצה לרטוריקה הכלכלית הפופוליסטית של הימין הקיצוני.

נדבך נוסף שעוזר להבין איך ייתכן שדמות כמו לה-פן נתפסת כדמות פוליטית לגיטימית וכמועמדת ראויה לנשיאות הרפובליקה הוא שינוי חשוב שהתרחש בשנים האחרונות בעולם התקשורת הצרפתי: הקמתו והצלחתו של ערוץ CNEWS, מעין "פוקס ניוז" צרפתי, שמפמפם יומם ולילה את המסרים של לה-פן.

עד לפרישתו מהערוץ כדי להתמודד בקמפיין הבחירות הנוכחי, הכוכב של הרשת היה אריק זמור, שאין דרך לתאר אותו אלא כפאשיסט פרוטו-נאצי שמתחזה למגיש חדשות. אם מרין לה-פן עובדת קשה כדי לעדן את התדמית שלה ולהדוף את ההאשמות בגזענות ושנאת זרים, הרי שזמור עונד בגאווה את הגזענות המחליאה שלו.

זמור התמודד בסבב הראשון של הבחירות הנוכחיות ולא נחל הצלחה, אבל דמותו ותשומת הלב הרבה שלה הוא זוכה סייעו לקמפיין של לה-פן בשתי דרכים. ראשית, במובן הפשוט ביותר, בסבב השני של הבחירות, זמור קרא למצביעיו להצביע ללה-פן. שנית, הקיצוניות והמוחצנות של הגועל הגזעני של זמור גורמים ללה-פן להראות מתונה וסבירה בהשוואה, ובכך מקנים לה לגיטימציה, על אף שההבדל בין השניים הוא בעיקרו הבדל של טמפרמנט, לא של עמדות.

תנועת הימין החדש עוצרת את נשימתה

אבל הסיפור של הבחירות היום רחב הרבה יותר ממי ישלוט או תשלוט בצרפת. זהו אירוע דרמטי עבור תנועת הימין החדש, שפרחה בעשור האחרון מהודו ועד ארה"ב. התנועה הזו חוותה מפלה קשה עם ההפסד של דונלנד טראמפ בבחירות בארה"ב, ורבים ממנהיגיה האחרים ספגו מכה קשה לתמיכה הציבורית שלהם, בגלל התנהלות איומה ואנטי-חברתית במהלך משבר הקורונה, שהיכה באופן לא-פרופורציונלי במדינות שלהם, בדיוק בגלל אותה ההתנהלות.

נפילתו היתה מכה לימין. דונלד טראמפ (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

נפילתו היתה מכה לימין. דונלד טראמפ (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

מסתבר שריסוק השירותים החברתיים והסולידריות החברתית, פילוג וליבוי שנאה, מתקפה על המוסדות הדמוקרטיים וחתירה תחת האמינות של התקשורת והקהילה המדעית הן לא דרכים מוצלחות במיוחד להנהיג חברה, בעיקר בשעת משבר. מי היה מאמין?

נצחון של לה-פן, על אף שהסבירות שלו נמוכה, בטח יחסית למערכות בחירות שבהן התמודד הימין החדש במדינות אחרות, בהחלט אפשרי. אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות, זה לא להמר נגד מנהיגי הימין החדש בבחירות צמודות. בתוך בצרפת, עצם הלגיטימציה והקרבה לכס הנשיאות הן נצחון משמעותי עבור לה-פן והימין הקיצוני, ותעודת עניות לשמאל, למרכז ולפוליטיקה הצרפתית.

אבל עבור תנועת הימין החדש, דרוש יותר מכך. מנהיגת ימין חדש בראש אחת המדינות החזקות באיחוד האירופי תפיח חיים בתנועה החבולה. הפסד משמעו שהימין החדש יצטרך כנראה לחכות עוד שנים להזדמנות כמו זאת. שלא יהיו ספקות, הימין החדש לא עומד להיעלם. הוא יצוץ שוב, בדרך כזאת או אחרת, במדינה כזו או אחרת, ובינתיים הוא יעשה את עבודתו בפרופיל נמוך יותר, כלומר בפרלמנט. בפרלמנט הצרפתי, לדוגמה, תהיה לו נוכחות משמעותית גם אם לה-פן לא תנצח.

נצחון של לה-פן יהיה גם דרמטי מבחינת הפוליטיקה האירופאית. בתקופה שבה לראשונה מזה זמן לא מועט יש מלחמה של ממש באירופה, זהות המנצח או המנצחת בבחירות בצרפת היא קריטית. סנקציות ולחץ בינלאומי מהסוג שמופעלים כרגע על רוסיה דורשים חזית אחידה. בעוד שמקרון הוא שותף מלא לחזית הבינלאומית נגד הפלישה לאוקראינה, לה-פן קרובה לפוטין לא רק אידיאולוגית, אלא גם בפועל, וצפויה, אם לא לצדד בו אקטיבית, לפחות להוות סדק חשוב בחזית נגדו.

אותו סוג של לחץ בינלאומי חשוב כמובן גם בהקשר הישראלי. תקופת הזוהר של הימין החדש שחווה נתניהו  בין עסקת המאה של טראמפ לעסקאות הענק עם מודי, ראש ממשלת הודו, היתה רגע שבו ישראל יכלה לנשום לרווחה ולהאמין שהנה העולם מחליק לה על הכיבוש, המצור והמיסוד החוקי של מדיניות אפרטהייד. אחרי הכל, גורלן של מדינות כמו ישראל נקבע במידה רבה בזירת ההתגוששות של הפוליטיקה הבינלאומית.

נצחון של לה-פן יביא איתו פעם נוספת תמונות של מנהיג ישראלי מסתחבק עם דמות מפוקפקת ביותר מבחינת הרקורד שלה ביחס לאנטישמיות. היא, לה-פן, תחשוב שהאויב המשותף שלהם הוא "האסלאם", וראש הממשלה הישראלי יבין שהאויב האמיתי הוא הרעיון של קהילה בינלאומית הוגנת, שגובה מחירים מכובשים, מגזענים, וממפרי זכויות אדם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf