newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרשויות במצרים נלחמות בחרם הבחירות של האזרחים

משך הבחירות הוארך, ברמקולים ברחובות קוראים להצביע, בתקשורת מקללים "בוגדים" שנמנעים - ועדיין האזרחים לא יוצאים לקלפיות. בראיונות ל"שיחה מקומית" מסבירים כמה מצרים את חרם הבחירות הגדול

מאת:

כתבה: אליזבט צורקוב

הבחירות לנשיאות מצרים הוארכו ביום אחד (מיומיים לשלושה) בשל אחוזי השתתפות נמוכים מאוד בהצבעה עד כה. על תפקיד הנשיא מתמודדים שניים: הגנרל עבד אל-פתח א-סיסי וחמדין צבאחי. א-סיסי, עד לאחרונה הרמטכ"ל ושר הביטחון המצרי, נציגה של החונטה השלטת, צפוי לנצח ברוב גדול. צבאחי, מועמד נאצריסט, התמודד בבחירות הקודמות לנשיאות מצרים וזכה ב-21 אחוז מהקולות (מקום אחרון לאחר מוחמד מורסי, מועמד האחים המוסלמים, ואחמד שפיק, מועמד המזוהה עם משטר מובארכ).

המאמצים להגדיל את אחוזי ההצבעה, שכוללים תעמולה אגרסיבית באמצעי התקשורת של המשטר, איומים לקנוס אזרחים שלא יצביעו, הארכת ההצבעה ביום, הבטחה של נסיעות בחינם למי שמציג פנקס בוחרים והכרזה על חגים לאומיים (קרי, חופש מהעבודה), מעידים על חששות המשטר מפגיעה בלגיטימיות שלו. לבחירות הקודמות שנערכו תחת משטר החונטה, משאל עם לאישור החוקה שנוסחה על-ידי המשטר, התייצבו פחות מ-40 אחוז מהבוחרים, ופגעו בכך בלגיטימיות של החוקה (שאושרה ברוב מוחץ של מעל 98 אחוז מאלו שכן הצביעו).

החרם הנרחב על הבחירות במצרים מעיד על חוסר הנכונות של הכוח הפוליטי המשמעותי ביותר במצרים – האחים המוסלמים – להשתתף בהצגה הדמוקרטית של המשטר לאחר הדיכוי המסיבי של התנועה. עם זאת, לא רק תומכי האחים המוסלמים מחרימים את הבחירות, אלא גם פעילים מהפכניים, אנשי שמאל וליברלים. כך, פעיל שמאל מצרי מקהיר (שמו שמור במערכת) הסביר בראיון ל"שיחה מקומית" מדוע אינו מצביע: "אלו הן לא בחירות. זה כמו משאלי הכן/לא שנהג לערוך מובארכ וגם התוצאות ידועות מראש".


פעילים במכוניות עם רמקולים מאיימים על אזרחים להצביע ומקללים את מי שמתעקש לא להשתתף בחגיגה הדמוקרטית

חרם משותף לאחים המוסלמים, לליברלים ולשמאל

עיתונאי מצרי ליברלי בעיתון העצמאי "אל-מצרי אל-יום" (שמו שמור במערכת) הצהיר בראיון ל"שיחה מקומית" שהוא לא מתכוון להצביע בגלל איכותם הירודה של שני המועמדים, אך גם בגלל הנסיבות שקדמו לבחירות: "מאז 3 ביולי [מועד ההפיכה הצבאית נגד שלטון האחים המוסלמים] המרחב הציבורי במצרים נסגר באופן חד: אלו שניסו להביע התנגדות הושמצו ללא לאות, ללא הגבלה על ההסתה וההאשמות שהוטחו בהם, כל זאת באווירה של פחד חובק-כל ואיומים.

"למשל, אנשים שניסו לעודד אנשים להצביע 'לא' במשאל [על החוקה] הוטרדו ולעיתים נעצרו. "מה שמפחיד יותר מכל הוא התמיכה הציבורית הנרחבת לכל זה. אני לא יכול לקחת חלק בהיסטריה ההמונית והטקסים השבטיים של 'הטהרות' בחברה מבולבלת ש'מושיעה' [סיסי] מדרבן אותה לעשות זאת".

> בין אלימות גואה לנפט שנעלם: איך תתמודד הממשלה החדשה-ישנה בעיראק?

העיתונאי השווה את המתרחש במצרים למה שהתרחש בישראל ביחס לשמאל לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, רק שבמצרים הנסיבות קשות הרבה יותר. "אצלנו זה מתרחש לאחר התערבות צבאית ובמדינה בה אין כמעט ניסיון בהשתתפות ציבורית בפוליטיקה בעשורים האחרונים". פעיל השמאל מקהיר הסביר כי הוא לא רואה בבחירות הנוכחיות כדמוקרטיות, גם אם לא יהיו זיופים בקלפיות, בשל פערי התקציבים של קמפייני הבחירות של שני המועמדים "והמגבלות התקשורתיות", קרי, תמיכת התקשורת הממוסדת בסיסי באופן בוטה.

מוחמד (שמו המלא שמור במערכת), פעיל מהפכני מקהיר, הצהיר בראיון ל"שיחה מקומית" שגם הוא מתכוון להחרים את הבחירות. לעומת זאת, הוא לא ראה הבדל משמעותי בין החופש הפוליטי במצרים כיום ובעבר: "מעולם לא היה מרחב אמיתי לחילוקי דעות. תמיד היה מרחב סלקטיבי שמשרת את המשטר בשלטון". בראייתו של מוחמד, האחים המוסלמים לא היו יותר טובים מהמשטר הנוכחי: "האחים המוסלמים עשו מאמצים רבים לבצע את מה שהמשטר הנוכחי מבצע. לצערם, מוסדות [המדינה] לא תמכו בהם, לא משנה כמה הם ניסו. בגלל זה הם פנו לצעירים שלהם [לדיכוי הפגנות והפחדת מתנגדים]. אם הצבא והמשטרה היו תומכים בהם, הם היו עושים בדיוק אותו דבר כמו המשטר הנוכחי".


בשידור חי בטלוויזיה של המשטר אתמול (יום ההצבעה השני), בתוכנית של שיחות עם מאזינים, מאזינה תומכת א-סיסי עולה לשידור ופורצת בבכי ואומרת בבכי לשדרן: "אני אוהבת אותך, אבל אני עצובה מאוד היום, הקלפיות ריקות! אני לא יודעת מה לעשות, אני אשתגע ואמות! אנחנו מיואשים…" השדרן המופתע נע באי נוחות, מסדר את בגדיו ואומר לה: "לא לא, זה לא כמו שזה נראה, המצב לא כמו שאומרים, ואת תראי שמחר גם יותר אנשים יבואו לקלפיות".

גם האופוזיציה החוקית בעד א-סיסי, מטעמי ביטחון

טארק, בלוגר ליברלי מצרי (שמו המלא שמור במערכת) היה היחיד מבין ארבעת המרואיינים שהעיד שהוא אולי לא יחרים את הבחירות ויצביע לחמדין צבאחי, "אם יהיה לי זמן לגשת לקלפי". עם זאת הוא הבהיר ש"אני בטוח שהקול שלי לא ישנה דבר. אני פשוט רוצה לומר 'לא' לא-סיסי, גם אם אני רק לוחש את זה. הבדיחה היא שחמדין עצמו תומך בסיסי. הוא אף פעם לא תוקף אותו. הוא פשוט הפחות גרוע מבין השניים".

מוחמד, לעומת זאת, סבר כי אין טעם להצביע: "חשבתי על זה, 'מה אם חמדין כן ינצח?' המוסדות המושחתים יחסלו אותו. אני חושב שתפקידי בתור מהפכן הוא לא לחכות למושיע אלא להיות מושיע זה".

> שבועיים ל"בחירות" בסוריה על רקע מלחמת האזרחים

מוחמד לא רואה בצבאחי מועמד מהפכני. "הוא יותר מדי פוליטיקאי. הוא מעולם לא הכריז שרבאעה היה טבח", הוא אומר, ומתייחס לטבח של כוחות הביטחון בתומכי האחים המוסלמים ב-14 באוגוסט, שגבה את חייהם של מאות. גם העיתונאי הליברלי ביקר בחריפות את צבאחי: "יש לו היסטוריה של דמגוגיה. במידה רבה הוא גלגול נשמות מגוחך של האתוס הנאצריסטי. הוא לא מבין בכלכלה או איך העולם האמיתי פועל".


פרשן בערוץ טלוויזיה משטרי: "אנחנו במלחמה, ואם לא תצאו להצביע האויבים מבחוץ והבוגדים מבפנים יתקבצו ויהיו בעיות גדולות… האחריות תהיה על מי שלא ייצא להצביע… ומי שלא ייצא, בוגד!!! בוגד! בוגד! שמוכר את הארץ הזאת!… מצדי תגיד שאתה לא רוצה [להצביע לא-סיסי], אתה חופשי! אבל צא ותשתתף! אנחנו לא מוכנים שהטרור ירים שוב את הראש והקונספירציה תימשך… צאו!"

התוצאות הצפויות של הבחירות – ניצחון מוחץ לא-סיסי – הן תוצר של דיכוי כל התנגדות, החרמת הבחירות על-ידי מרבית מתנגדיו, אך גם הרצון של רבים בציבור ליציבות ולביטחון. טארק סבר כי הבחירות הן דמוקרטיות משום שהרוב שיצביע, יצביע לא-סיסי. הוא הוסיף "הם אוהבים אותו. הם קוראים את הקריאות שלהם ורוקדים את הריקודים שלהם אחרי שהם מצביעים לו".

הפעיל השמאלני אמר בחצי-צחוק שאנשים מצביעים לא-סיסי "כי הם אידיוטים". הוא הוסיף שהייתה השפעה רבה לתעמולה שהציגה את הצבא במשך עשורים בתור "המוסד המכובד והאצילי ביותר במצרים". "אני חושב שמה שמניע את מרבית האנשים שתומכים בו [א-סיסי] הוא שהם מחפשים מציאות מוכרת שיכולה להחליף את הכאוס ואי-הסדר של השנים האחרונות שגורמים להם למצוקה נפשית", מעריך העיתונאי הליברלי.

לאחר הבחירות, העריך העיתונאי, סיסי "יצליח להניע דברים באמצעות הממסד ואנשי העסקים שתמכו ב'תמרוד' [התנועה הסמי-עממית שהביאה להפגנות המוניות נגד משטר מורסי שגררו את הפלתו]". לדעתו, לפחות בטווח הקצר סיסי צפוי "לשפר את מצב הביטחון ולהביא ליציבות". עם זאת, להערכתו סיסי ייתקשה לאזן בין האינטרסים של המגזר הציבורי המנופח, "הצורך בדה-רגולציה וברפורמה, האג'נדה הפופוליסטית שלו, והאינטרסים של האליטה העסקית שתמכה בו".

פעיל השמאל העריך כי סיסי יהנה מ"ירח דבש" של כחצי שנה, "שבתקווה לאחריה לאנשים יימאס. אין לו ברירה אלא לבצע רפורמות כמו קיצוץ סובסידיות על דלק, אך אנשים יתעצבנו". הפעיל המהפכני מוחמד העריך ש"הקלף של ה[מלחמה ב]טרור נחלש" משום שיש נוכחות צבאית כבדה בכל מקום, וכן ש"אם עדיין יהיו פיגועים, המשטר ייתפס ככשלון". לדעתו של מוחמד העדרותם של הצעירים מהקלפיות מעידה "שהם לא מאמצים את המנטליות ש'אנו זקוקים למושיע'. הם רוצים לעזוב [את מצרים] או לשנות דברים בעצמם". לדעתו "הצעירים יתקוממו שוב בקרוב. נמאס להם… השינוי ממשמש ובא".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf